התמודדות אחרת: צילמה את בנה במדי נאצי

לצד נרצחי גטו ורשה: לראשונה נקברו ספרי תורה ששרדו את השואה

על הקיר, בין שלל התמונות הכואבות, זועק הצילום של בן הדור (80), ניצולת גטו בוצ'אץ'. "לצלם את בני במדים נאציים – גם זאת דרך להתמודד", היא מסבירה.

"היינו בגטו כשנודע לאבי אודות האקציה המיוחדת שעורכים הנאצים, ובה הם מצווים לחסל את כל חולי הטיפוס. אבי נרעש ונבהל כי אימי ואני היינו חולות במחלה הנוראית. תחילה כולם קיוו שזו אזעקת שווא, אך ככל שחלף הזמן - גברה הדאגה".

בן הדור מספרת עוד: "אימי הסתכלה עליי, ישבתי בפינה שפתיי כחולות ואני רועדת מחום - ואז פסקה: שתינו נישאר במיטה, ואילו אבי ואחי יברחו מהגטו. בתחילה אבי התנגד, אך לבסוף נשארנו. באותו הלילה עברו הגרמנים מבית לבית וירו למוות בחולים".

"הגרמני הסתכל עליי ועל אמא חליפות, הוריד את את ראשו, הסתובב ויצא. זכרתי את הרגע הזה"(צילום: מלכה בן הדור)

"אל ביתנו נכנס חייל גרמני גבוה, ועל כתפו חגורת הרובה. הוא הסתכל לכל עבר, עבר בין החדרים והגיע למיטה שלנו. הוא שאל את אימי בגרמנית מה היא עושה כאן, והיא שתקה. הוא אמר לה להתלבש ולבוא. אמי שידעה גרמנית, ענתה לו שהיא אינה יכולה. היא חולה ויש לה טיפוס".

בכל אותו הזמן הסתתר הדוד בפינת מסתור, ובן הדור מספרת כי לימים יעיד שזה היה הרגע שבו הוא ציפה לשמוע את הירייה "שתהרוג אותנו". "אבל הגרמני הסתכל עליי ועל אמא חליפות, הוריד את את ראשו, הסתובב ויצא".

המסע לחיים של ניצולת השואה

את הרגע הזה שנחרט בזיכרונה הנציחה תמונה אחת. את החייל הנאצי מגלם לא אחר מאשר בנה: "זכרתי את הרגע הזה, ולקחתי את הבן שלי שהוא דוקטור למתמטיקה ועובד בהייטק. הוא לקח יום חופש במיוחד למען הצילום הזה, כדי שתהיה לי תמונה מהמלחמה".

מלכה בן הדור נולדה בפולין, ולאחר המלחמה עלתה לארץ בשנת 1949 וכאן בנתה את חייה. היא אם לשלושה וסבתא לחמישה. לפני מספר שנים הוציאה ספר בשם "המסע לחיים", המתאר את קורות משפחתה בימי השואה.

ניצולי שואה מתעדים באמנות: משתתפי "יוצרים בגיל"(צילום: איתן אלחדז)

פרויקט "צילום בגיל" נוסה בהצלחה ב-25 מקומות שונים ברחבי הארץ, הוצג בכנסת, בתערוכה בסן-פרנסיסקו ובפרלמנט הבריטי. היוזמה החלה לפני ארבע שנים, "במועדון ניצולי שואה בהרצליה", מספרת הראל מור.

"העירייה רצתה לעשות פרויקט מיוחד על המועדון. בעקבות הסרט ראיתי שניצולי השואה לא כל כך יוצרים בעצמם. מביאים להם המון דברים ליהנות מהם. לוקחים אותם לטיולים, אבל הם עצמם לא יוצרים. השילוב הזה של סיפור השואה והתקופה הכל כך קשה שעברו, והיכולת להשתמש בטכנולוגיה של מצלמה דיגיטלית פשוטה היה נראה לי כמשהו שניתן לפרסמו, לפחות בקהילות המקומיות".