טען שלא התקבל לעבודה כי הוא הומו - ויפצה על לשון הרע

לאחר שלא התקבל לעבודה בחברת שיווק אינטרנטי, כתב המועמד בפייסבוק שהסיבה לכך הייתה נטייתו המינית. שופטת קבעה: הוצאת את דיבתה

עו"ד מידן גריסרופורסם: 30.04.17 , 07:08

בית הדין לעבודה בתל אביב דחה לאחרונה תביעה שהוגשה נגד חברת הפרסום "IGMD בע"מ" על ידי איש שיווק, שעבר אצלה ראיון עבודה ולאחר מכן טען שלא התקבל מכיוון שהוא הומו. יותר מכך: את הטענה הזאת הוא פרסם בעמוד הפייסבוק שלו, והשופטת מירב קליימן קבעה שמדובר בלשון הרע, לכן הוא ישלם לחברה פיצוי של 15 אלף שקל.

ראשית הפרשה בתחילת 2016, כאשר התובע התראיין למשרת איש מכירות בנתבעת. בתום הריאיון אמר לו נציג החברה שהתקבל לעבודה, אולם כמה שעות אחר כך הודיע לו בהודעת וואטסאפ שהוחלט שלא לקבל אותו, כיוון שאין כרגע צורך בסוכן מכירות נוסף. איש המכירות הגיש בתגובה תביעה לפיצויים בסך 120 אלף שקל בגין הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה.

תביעה

לשון הרע: השווה את מ"מ ראש העיר להולילנד

עו"ד קובי לוי

סער גינזבורסקי, פעיל ציבורי מאשדוד, התבטא ברשת שוב ושוב באופן שייחס שחיתות לגבריאל כנפו. בית המשפט קבע שהוא ייאלץ לשלם על כך

לשון הרע: השווה את מ"מ ראש העיר להולילנד

הוא טען שדרך הוואטסאפ ניתן היה להתרשם מתמונת הפרופיל שלו, שבה הוא מצולם על רקע דגל הגאווה – והיא שגרמה לשינוי החלטת החברה.

מנגד טענה החברה שההחלטה שלא להעסיק את התובע נבעה משיקולים מקצועיים גרידא, לאחר שהנציג חזר בו אחרי שהתייעץ עם המראיין השני שנכח בראיון. בהקשר זה היא הוסיפה שכלל לא ידעה על נטייתו המינית של התובע עד לרגע שבו הטיח בה את הדברים.

החברה אף הגישה תביעה נגדית לפיצויי לשון הרע, שבה טענה כי התובע הוציא את דיבתה רעה כדי להוציא ממנה כספים. תביעה זו עסקה בפוסט שפרסם התובע בעמוד הפייסבוק שלו, שבו כתב "לא מאמין שבשנת 2016 לא אתקבל לעבודה בגלל שאני הומו", וצירף את מודעת הדרושים שפרסמה החברה.

ואכן, השופטת מירב קליימן דחתה את התובע וקיבלה את טענת לשון הרע של החברה. היא השתכנעה שמלכתחילה לא התגבשה החלטה סופית ורצינית לקבל את התובע לעבודה, וש"לא הוכח כי הנתבעת ידעה על דבר נטייתו המינית של התובע עובר לקבלת ההחלטה שלא לקבלו לעבודה".

לגבי התביעה הנגדית נקבע כי הפוסט אכן מהווה לשון הרע, היות שהדברים פוגעים בשמה הטוב של החברה ומציגים אותה כמפלה – עניין שלא הוכח.

בנוסף נקבע כי התובע לא נהנה מהגנת "אמת בפרסום": "התרשמנו מההתכתבויות שנערכו מיד לאחר אי קבלתו לעבודה כי הנתבע שכנגד ביקש להשתמש בפרסום ככלי להפעלת לחץ למול התובעת שכנגד, ועל כן מצאנו כי לא היה בהתנהלותו משום התנהלות שבתום לב".

בסיכומו של דבר, השופטת חייבה את התובע לשלם לחברה פיצוי בסך 15 אלף שקל והוצאות המשפט בסך 4,000 שקל.