חברה ניכתה דמי 'הכשרה' ממשכורת העובדות

שתי צעירות שעזבו את חברת ההשמה "דיאלוג" גילו שממשכורתן האחרונה נוכו אלפי שקלים בגין ההדרכה שעברו. הן תבעו אותה בבית הדין - וזכו

עו"ד בוריס פרלמןפורסם: 28.05.17 , 18:06

בית הדין לעבודה בתל אביב הורה לאחרונה לחברת "דיאלוג", העוסקת בייעוץ והשמת כוח אדם בכיר, להחזיר אלפי שקלים שניכתה ממשכורות של עובדות שהתפטרו בגין "עלות" ההכשרה שעברו. השופטת כרמית פלד קבעה שאף שהעובדות חתמו על סעיף בחוזה שלהן, המהלך אינו סביר ופוגע בחופש העיסוק.

לפני כחמש שנים החלו שתי התובעות לעבוד ב"דיאלוג". בחוזה שעליו חתמו הופיע סעיף שלפיו הכשרתן לתפקיד של יועצות השמה תארך כחצי שנה ועלותה כ-10,000 שקל, ולכן אם יעזבו את החברה במהלך השנה וחצי הראשונות הן ידרשו להשיב את הסכום או חלקו. הן העלו השגות בנושא אך הבינו שהסעיף הכרחי מבחינת החברה ולכן הסכימו לתנאי.

תביעה

השופט נגד טופס הוויתור של חברת כוח האדם

עו"ד יחזקאל חרלף

עובד ניקיון עזב על רקע העומס, והוחתם על טופס שלפיו אין לו טענות כלפי המעסיקה "י.ב שיא משאבים". השופט ספיבק מתח ביקורת על החברה

השופט נגד טופס הוויתור של חברת כוח האדם

לפני תום התקופה התפטרו השתיים, כל אחת מסיבותיה, ופנו לכיוונים אחרים. כשקיבלו את המשכורת האחרונה הן גילו שהחברה ניכתה ממנה סכומים בגין "עלות ההכשרה". ממשכורתה של אחת מהן נוכו 5,000 שקל ומהשנייה 3,000 שקל. בתביעה הן דרשו את השבת הסכומים בטענה שהסעיף בחוזה מנוגד לעקרון חופש העיסוק, מה גם שהן לא עברו הכשרה מיוחדת אלא נעשתה להן חפיפה של כמה שבועות ולא ההדרכה של חצי שנה.

הנתבעת טענה מנגד שהתובעות מנסות להתנכר בדיעבד להסכמות מפורשות מצדן. היא הוסיפה שהתובעות עברו הכשרה מקצועית ארוכה ומורכבת שעלתה לה סכומים נכבדים.

השופטת כרמית פלד הבהירה שלנוכח מעמדו המעין חוקתי של חופש העיסוק, הוא בדרך כלל גובר על עקרון חופש החוזים. לדבריה, אמנם הפסיקה קבעה שייתכנו נסיבות מיוחדות שבהן מעסיק המשקיע בהכשרה משאבים מיוחדים זכאי לקבל התחייבות לתקופה מסוימת, אך תנאים אלה אינם מתקיימים במקרה זה.

לפיכך נקבע שאף שהתובעות חתמו על ההסכם מרצון חופשי, עדיין אין לתת תוקף לסעיף מאחר שאינו סביר. השופטת פלד כתבה שהיא שוכנעה שההכשרה שעברו העובדות לא חרגה מחניכה שעובר כל עובד חדש. הנתבעת לא הציגה תוכנית הכשרה מובנית שמציינת באופן מפורש איזה נושאי לימוד הועברו לתובעות, על ידי מי וכמה זמן בדיוק, וניכר שההדרכות לא היו רצופות ושבמהלכן התובעות ביצעו את עבודתן השוטפת.

עוד נקבעה שנראה שההכשרה הייתה קצרה בהרבה מחצי שנה. בנסיבות אלה, הדרישה להתחייב לשנה וחצי אינה פרופורציונלית. כמו כן, היא נערכה במשרדי החברה ועל ידי עובדות ותיקות יותר שהדריכו את התובעות תוך כדי ביצוע משימותיהן הרגילות.

השופטת פלד הוסיפה שאין יחס הוגן בין הסכום שהתובעות נדרשו להחזיר לבין גובה משכורתן (כ-4,500 שקל). "בסופו של יום הצטיירה בפני בית הדין תמונה שלפיה מטרת ההכשרה הייתה להכשיר את התובעות לעבודה בחברה הנתבעת, להבדיל מהקניית ידע לצורך הכשרה כללית בתחום", כתבה.

בנסיבות אלה קיבלה השופטת פלד את התביעה והורתה לנתבעת להשיב לתובעות את הסכומים שנוכו ממשכורתן בתוספת שכר טרחת עו"ד של 5,000 שקל והוצאות של 1,500 שקל.