בין רות המואבייה לאיוונקה טראמפ
העם היהודי אינו זקוק לבדיקות רוק או לחדרי חקירות, אלא למנהיגות רבנית, קהילתית, חינוכית ופוליטית בישראל ובתפוצות שתראה בכל מי שקשר את גורלו עם בן או בת זוג יהודיים ועם משפחתם כרות המואבייה, או לכל הפחות כאיוונקה טראמפ
מי שעקב אחרי הסיקור של ביקור הנשיא טראמפ באתרי החדשות החרדים לא יכול היה לפספס את ההתרגשות הגדולה סביב הביקור שלו ושל בתו איוונקה בכותל המערבי. אלפי מלים נשפכו על הדרך שבה פנו האב ובתו, כל אחד לעזרה המתאימה לו, וכיצד הבת, גרת הצדק, הקפידה בכל מנהגיו של המקום הקדוש. אולם מי שטרח לעקוב אחרי התקשורת החרדית גם לפני הבחירות בארה"ב, לא יכול היה שלא להיזכר בצוואתו של ינאי המלך לרעייתו שלומציון: "אל תתיראי מן הפרושים וממי שאינם פרושים, אלא מן הצבועים..., שמעשיהם כמעשה זמרי ומבקשים שכר כפנחס" (תלמוד בבלי, מסכת סוטה כב ע"ב).
עוד דעות ב-ynet:
50 לכיבוש: מה בדיוק לא ברור פה?
אקטיביזם שיפוטי ונפלאות הסטטיסטיקה
רק לפני שנה וחצי הטילו הרבנים החרדים ובראשם שני הרבנים הראשיים ספק מזלזל ובוטה בתוקף גיוריו של הרב יחזקאל לוקשטיין, אשר גייר, בין השאר, את איוונקה טראמפ. אלמלא הזעקה שקמה מצד אישים כדוגמת יו"ר הסוכנות נתן שרנסקי, ואלמלא הפכה איוונקה לגברת השנייה או הראשונה של ארה"ב (תלוי איך סופרים), ספק גדול אם שני בניה היו כלל יכולים לחגוג בעוד כמה שנים את בר המצווה שלהם באתר הקדוש.
לרות המואבייה, שעל פי המדרש הייתה בתו של בלק מלך מואב, נדרשו ארבעה דורות עד שקבלה את חותמת הכשרות הסופית בדמותו של הנין המפורסם - דוד המלך. בתו של "מלך העולם החופשי" זכתה מאת פרנסי הממסד החרדי להנחת סלב. גיורה נוקה מכל ספק עם בחירתו של האב.
סיפור גיורה של איוונקה טראמפ משקף את קלות הדעת וגסות הלב של הממסד הרבני בישראל בכל הנוגע לאונאת הגר (גרימת צער למתגייר), ואת כמיהתו הלא מרוסנת לכוח ולשליטה. זו היא רק דוגמה אחת נוספת מדוע אין להפקיד בידי הממסד הזה את המונופול על הגיור ואת המפתחות לשערי העם היהודי, כפי שמציע תזכיר חוק חדש שנוסח בשבועות האחרונים במשרד הפנים. אם איוונקה הייתה מתייצבת בפני בית הדין לגיור הפועל בחסות הרבנות הראשית - ספק גדול אם הייתה צולחת את מבחניו המופרכים. כך גם אם הייתה הרבנות הראשית בישראל מצליחה לכפות באופן מלא את מדיניות הגיור המחמירה שלה על בתי הדין האורתודוכסים בתפוצות. קידומו של תזכיר החוק יאפשר לה לעשות זאת.
איוונקה טראמפ בחרה בגיור אורתודוכסי והיא מנהלת אורח חיים מסורתי עם משפחתה, אך סיפורה משקף היטב את המציאות היהודית בתפוצות. למרות חינוכו המסורתי, בן זוגה ג'רארד קושנר לא התחתן בתוך הקהילה היהודית. הקשר עם בני ובנות זוג שאינם יהודים הוא עובדת היסוד של החיים היהודיים מחוץ לישראל בדור הנוכחי, ולא רק בצפון אמריקה. בצרפת לדוגמה, שבה מתאפיינת הקהילה היהודית בזהות מסורתית חזקה ובדומיננטיות גורפת של היהדות האורתודוכסית, מגיע שיעור הנישואין הבין דתיים ל-50%.
האתגר המרכזי
במצב העניינים הזה, האתגר המרכזי אינו כיצד למנוע נישואין בין יהודים לשאינם יהודים, אלא כיצד להבטיח שכל משפחה בה יש לפחות הורה יהודי אחד תגדל ותחנך את ילדיה כיהודים וכחלק מהקהילה היהודית ומן העם היהודי. אפשר כמובן להתמקד בוויכוח התיאולוגי וההלכתי שקיים בין היהדות הרפורמית לבין האורתודוכסיה המודרנית בשאלת הגיור ו"מי הוא יהודי", אבל האמת היא שהמתרס האמתי חוצץ בין אלה שמאמינים שבמאה ה-21 העם היהודי חייב לפתוח את שעריו ולהזמין פנימה בנדיבות ובמאור פנים את בני הזוג הלא יהודים, לבין אלו שמבקשים להגביה את החומות ולהגיף את התריסים.
אפשר בהחלט להתווכח האם הגיור הוא הצעד הראשון אל תוך העם היהודי או דווקא אחד הצעדים האחרונים שמגיע אחרי ההחלטה לחיות כחלק מהקהילה היהודית. בוויכוח הזה ישנם גם יהודים רבים בישראל ובתפוצות החושבים שהגיור כלל אינו נחוץ אם האדם חי כיהודי ורואה עצמו כיהודי. ההבדלים חשובים והוויכוח לגיטימי וראוי ביותר, אבל בסופו של יום לא זה אינו לב העניין. ההכרעה המרכזית שהעם היהודי צריך להתמודד עמה בעשורים הקרובים היא בין פתיחות לבין הסתגרות, בין ויתור על מאות אלפי יהודים שנישאים לבני זוג לא יהודים לבין מאמץ להבטיח עתיד יהודי לכל משפחה שיש לה גם שורשים יהודיים, בין אתנוצנטריות לבין ההכרה בתרומה האדירה של גרים בכל הדורות לעם היהודי וליהדות, בין הלל הזקן שהסכים לגייר אדם בעודו עומד על רגל אחת לבין חברו שמאי שדחף את המבקש להתגייר מחוץ לבית הדין.
סביב ההכרעה הזו חייבת להבנות חזית רחבה של יהודים חילונים, אורתודוכסים מודרניים, מסורתיים ורפורמים, בישראל ובתפוצות, שתבלום את ניסיונות ההשתלטות של המומחים בבניית חומות.
השבוע הכריזה אחת הכותרות ב-ynet יהדות על פיתוח מדעי טכנולוגי מרגש של צוות מדענים ורבנים שיאפשר קביעת יהדות על ידי בדיקת רוק פשוטה המתחקה אחרי ה-"גן היהודי" העובר רק באמצעות האם. קשה להבין כיצד ישראלים רציניים, בעלי לב ושכל ובעלי זיכרון היסטורי, אינם מקבלים בחילה מן העיסוק בהוכחת יהדות על בסיס גנטי.
לא פחות מכך, קשה להבין כיצד אותם חוקרים יסודיים אינם מוטרדים מהעובדה שאם יעקב אבינו או יוסף בנו היו יורקים לתוך המבחנה, לא היה מתגלה ביריקתם אותו "גן יהודי" יקר ערך. את אותה הפליאה צריך להציג גם ביחס למהלכים של ארגוני רבנים חשובים ומובילים כ-"רבני צהר" הבוחרים כבר שנים רבות להפעיל מיזם של בירורי יהדות תוך כניעה לטרפת של הממסד הרבני המתחרד, במקום להציג עמדה רבנית וציבורית השוללת מלכתחילה את מסעי החקירות שכל עולה מחבר המדינות או ילדו חייב לעבור בעשור האחרון.
אם אותן החקירות היו מופעלות ביחס לכל מי שנחשב כיום כיהודי במדינת ישראל, סביר להניח שהיינו מאבדים כבר ממזמן את הרוב היהודי. העם היהודי אינו זקוק לבדיקות רוק או לחדרי חקירות, אלא למנהיגות רבנית, קהילתית, חינוכית ופוליטית בישראל ובתפוצות שתראה בכל מי שקשר את גורלו עם בן או בת זוג יהודיים ועם משפחתם כרות המואבייה, או לכל הפחות כאיוונקה טראמפ.
עו"ד הרב גלעד קריב, מנכ"ל התנועה הרפורמית בישראל
לפנייה לכתב/ת 
