בני זוג ביטלו רכישת דירה, התחרטו - ונתבעו

לאחר שסיכמו על קניית דירה בראש העין הפכו הרוכשים את דעתם שוב ושוב. ליזמית "קירת" זה הספיק, והיא פנתה לביהמ"ש שביטל את הרכישה

עו"ד יותם אדרפורסם: 30.07.17 , 17:46

חוסר ההחלטיות של בני זוג שחתמו על חוזה לרכישת דירה בראש העין הסתיים במפח נפש: הרוכשים סיכמו על קניית הנכס מול היזמית "קירת", לאחר מכן התחרטו וביקשו לבטל את החוזה, ואז שינו דעתם שוב – וביקשו לממש את העסקה. אלא שהפעם זה היה מאוחר מדי, והיזמית שכבר מכרה את הדירה ללקוח אחר פנתה לבית המשפט המחוזי בלוד, שקבע לאחרונה כי ההסכם המקורי של בני הזוג בטל.

באוגוסט 2016, כשנה אחרי שחתמו על חוזה לרכישת דירה "על הנייר" בשכונת פסגות שבראש העין, הודיעו הקונים ליזמית שהם מעוניינים לבטל את ההסכם בשל חוסר שביעות רצון מהתוכניות האדריכליות. החברה ביקשה מבני הזוג לשלוח לה הודעת ביטול חתומה בכתב ועוד באותו היום הגיע אליה מכתב ובו הודעה על הסכם לביטול הדדי של חוזה המכר. בסמוך לאחר מכן נשלח לקונים הסכם שפירט את כל הפעולות שיש לבצע כדי להשיב את המצב לקדמותו, כמו חתימה על תצהירי ביטול לרשויות המס, החזר כספים ועוד.

תביעה

זכתה בדירה במכרז - אף שלא השתתפה בו

עו"ד רומן קוגן

דירת עמידר של קשישה מקריית עקרון הוצאה למכרז פומבי, אולם האישה לא הגישה הצעה כי הוטעתה ע"י נציג החברה. בית המשפט החליט לעשות סדר

זכתה בדירה במכרז - אף שלא השתתפה בו

אלא שזמן קצר לאחר מכן, ולפני שנחתם "הסכם ביטול הפעולות", הודיעו הרוכשים לעורכת הדין של "קירת" שהם מתחרטים ובעצם כן רוצים לרכוש את הדירה. לטענתם, עורכת הדין אמרה להם ש"אין בעיה", ועוד באותו היום התקשר אליהם נציג המכירות והביע שמחה על כך שהעסקה לא בוטלה אף שהחברה כבר מצאה רוכשים אחרים.

אולם החברה טענה שלא אישרה את העסקה המחודשת. כחודשיים לאחר מכן, ומאחר שבני הזוג סירבו להמשיך בהליכי הביטול, היא תבעה אותם וביקשה לחייבם לבצע את כל הפעולות הדרושות לצורכי השחרור מהחוזה.

בתגובה טענו הרוכשים בבית המשפט שהודעת הביטול ששלחו ל"קירת" אינה חוזה מחייב מאחר שאינה מפורטת והחברה לא חתמה עליה. לטענתם, התביעה לא הוגשה בתום לב, שכן הסיבה האמיתית מאחורי ההתעקשות לביטול ההסכם היא הצעת רכישה משתלמת יותר שקיבלה החברה מרוכשים אחרים.

"הביטול שריר וקיים"

אבל השופט יעקב שפסר לא קיבל את עמדתם. הוא סבר שהודעת הביטול ששלחו בני הזוג לחברה מעידה על כך שהייתה הסכמה הדדית לביטול החוזה – גם אם רק הם חתמו עליה. לשיטתו, החתימה "אינה חזות הכול" והתנהגות הצדדים לפני ואחרי הודעת הביטול מעידה על השלמה גמורה עם ביטול העסקה וכללה די פרטים, כמו השבת התשלומים לרוכשים, כדי לראות בה חוזה מחייב.

השופט הוסיף כי העובדה שהחברה ביקשה את הודעת הביטול חתומה ובכתב, כמו גם התקשרותה המהירה עם רוכשים חלופיים, מעידה על כך שראתה בביטול עניין סגור.

הוא דחה גם את טענה חלופית שהעלו הנתבעים, שלפיה החברה הסכימה לבטל את הביטול בעצם השיחה עם עורכת הדין ונציג המכירות. השופט קבע כי בני הזוג ידעו שעורכת הדין ונציג המכירות אינם הגורמים המוסמכים לאשר מהלך כזה בשם החברה, והיחיד שיכול לעשות זאת הוא הבעלים.

בסיכומו של דבר נפסק כי הודעת הביטול היא חוזה מחייב וכי החברה לא הסכימה לבטל את הביטול, ומשכך הוא "שריר וקיים" והנתבעים חויבו בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד של 35 אלף שקל.