איך אומרים לנז'רי בחרדית?
עיצוב ג' הוא עיצוב גבות, תומכת ל' תסייע לכן בלידה, ב"חנות טעם אישי" עובדות רק נשים נשואות - ואם יש שני פסים ב"בדיקת ה'", אז מזל טוב. השפה החרדית שומרת על צניעות גם במודעות הפרסום. "אם אדם לא מעוניין שילדיו ידעו על הסרת שיער בגיל 13, אני לא אכפה עליו", אומר איש פרסום חרדי
לשפה החרדית קודים ופרשנות משלה, עד שלמתבונן מהצד היא עשויה להיראות כשפת סתרים. ביטויים מוכרים ושגרתיים מקבלים משמעות אחרת לגמרי כאשר הם נהגים בתוך הקהילה, מה שמוכיח שגם אם העברית ניצחה את היידיש - הרי שבתוך החברה החרדית עדיין פועלת טרמינולוגיה ייחודית שזר לא יבין.
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
במרחב הפרסומי אין מקום לשפה החילונית. מה שנשמע טריוויאלי ובסיסי לישראלי הממוצע, הוא בבחינת טאבו ברחוב החרדי. את עולם הפרסום החרדי ניתן לחלק לשלושה: פרסומות המופיעות גם במדיה החילונית, אך בשינוי על פני דפי הכרומו של העיתון החרדי; פרסומות קהילתיות המובנות למגזר, אך פחות למתבונן מן החוץ - ומודעות אודות שירותים מוכרים, המותאמים ל"אוזן החרדית".
קראו עוד בערוץ היהדות :
- אלוהים הוא באמת חבר דמיוני/ רב ד"ר משה רט
- הבילוי האולטימטיבי: טשולנט בלילות חמישי
- כבר לא "סוג ב'": החרדים רוצים להיות אקדמאים
גוף האישה במרחב הציבורי-חרדי לא עובר הסתרה, הוא בפשטות לא קיים. התפיסה החרדית רואה בשיח על גוף האישה פריצה של גבולות הצניעות, וכל עיסוק פומבי בו מהווה הפרה חמורה של קודֵי הצניעות הבלתי כתובים.
שמות של אברים מוצנעים כמו חזה, ירך, ישבן וכדומה הודרו לגמרי מדפי העיתון, וכאשר נוצר צורך לתאר מחלות הכרוכות באיברים אלה, נמצא הפיתרון בדמות השימוש במילה הגנרית: "נשים". למשל: "המנוחה נפטרה כתוצאה מסיבוך בסרטן נשים".
ומה קורה בפרסומות? איך מפרסמים בכל זאת חנות ללבני נשים? איך ידעו הבנות במודיעין עילית ובבני ברק כי שכנתם מוכרת בשעות הלילה סטים מודרניים של ביגוד תחתון? גם פה נמצא הפיתרון בדמות שם קוד: "הלבשה אישית".
האופי המיוחד של העבודה, וההכרה הקולקטיבית ש"לא מדברים על זה", מובילה את הקריאייטיב החרדי להדגיש בכל המודעות כי המכירה נעשית בדיסקרטיות מוחלטת, משל המדובר בסקס-שופ. גם המוכרות נדרשות להיות בוגרות, רגישות ובעיקר - נשואות.
שני קווים בבדיקת ה'
אם גוף האישה מוצנע בשיח, איך מדברים על הריון? ערכות לבדיקת הריון מוזכרות בשם הקוד "בדיקת ה'", ואת בגדי ההריון מחליפים בגדים לאישה "במצב מיוחד". קורסים וסדנאות הכנה ללידה מוזכרים פעמים רבות בשם הפשוט "הכנה".
"דוֹלה" או "תומכת לידה" נזהרת שלא להזכיר את ההריון המתפתח, או את היותה "תומכת לידה". במקום זה היא מאזכרת את "השמחה הבאה", ומציינת רק שהיא "תומכת ל'". מה זו ה-ל'? כולן מבינות. עם זאת, דולה מוכשרת אחרת הצליחה לעשות שימוש יפה במילים "תומכת לידה" עם שילוב האלמנט הרוחני ועזרתו של האל בהליך הכל כך רגיש (ראו בתמונה).
גם אחרי הלידה, כאשר נשים רבות מתקשות לחזור לשיגרה, מוצעים להן פריטי לבוש ייחודיים כמו חגורות בטן, שבז'אנר החרדי מתכנות "חגורות מיוחדות".
עשית כבר עיצוב ג'?
אם זהו היחס לחנויות הלבשה, מה קורה כאשר מדובר באמת בחנות סקס? גם כאן מצא הראש הקריאיטיבי החרדי פיתרון מופלא: "מוצרים לשלום הבית". אי אפשר לומר שמדובר ברמייה, שכן המוצרים האלה עשויים בהחלט לסייע בשלום הבית. על מה שלא מדברים בשיחות סלון, ואפילו לא בשיחות אינטימיות ברחוב החרדי – מכנים כך בהצעה לצעירות שחוות קשיים ב"קשר האישי".
גם ברחוב החרדי ניתן למצוא מכוני יופי, קוסמטיקה והסרת שיער בכל פינת רחוב – רק שבעיתונות החרדית לא תמצאו להם זכר. לפחות לא במילים המוכרות. אם מישהי ממש מחפשת להסיר שיער (הקונוטציה של צמד המילים איננה צנועה דיה, לאמות המידה החרדיות), היא תמצא מודעות על: "הסרה". את מה מסירים? כולן מבינות שלא יד ולא אצבע.
היחס לשיער מקבל ביטוי מעניין גם בנישת עיצוב הגבות, או בשפה החרדית: "עיצוב ג'" או "עיצוב בשעווה" או "עיצוב פנים".
"גם אצל חילונים לא כותבים סקס"
גבולות השפה מעוררות פולמוס מפעם לפעם. דוגמה קרובה לכך מתרחש מדי שנה סביב אירועי הגאווה בירושלים. בשנים הראשונות כוסו כתלי הרחוב החרדי בכרזות המתריעות על סכנת "מצעד התועבה", אלא שאז החלו הילדים לשאול מהו "מצעד התועבה", מה עושים בו, ובעיקר מי האנשים שצועדים בו.
ברוח זו נשמעות בהחלט טענות כי היעדר מוחלט של שיח על נושאים אינטימיים כמו מין, הומוסקסואליות, אוננות, גוף האישה וכו' עלולים ליצור אצל צעירים רבים תמונה מעוותת של המציאות, כאשר המקרה הקיצוני שלה הוא גבר שלא לגמרי יודע מהי אישה. מאידך גיסא, גם ברחוב החילוני נזהרים מביטויים קיצוניים.
איש עסקים חרדי המחזיק במספר מגזיני פרסום מובילים בריכוזים חרדיים, אומר ל-ynet כי "גם בעיתון המיועד לכל המשפחה בעיר חילונית לא כותבים על סקס, למרות שבאקט עצמו אין כל רע. אם אדם לא מעוניין שהבן או הבת שלו ידעו על הסרת שיער בגיל 13, אני אכפה אותו, ואכניס לו את זה לתוך הבית?"
הוא מספר כי לעיתון שלו כמו לרוב העיתונים, יש "מבקר רוחני" שעובר על כל הפרסומות עם זכוכית מגדלת, ובודק כל פרסום כדי שלא יצוצו "תקלות".
ובכל זאת, עיצוב ג'? אי אפשר לכתוב גבות?
"אם יש הורה לא דתי שלא רוצה שהבן שלו ייחשף למגזיני עירום, אתה תכניס לו את זה בכוח לתיבת דואר? יש לי לקוחות רבים שמחנכים את הילד שלהם בצורה מסויימת, הם לא רוצים שהבת שלהם תדע מה זה לק על הציפורניים, מה זו בדיקת היריון, ומאיזו דגם החזייה. אני לא אכריח אותו לחנך בצורה אחרת".
