שדיים? בקופת החולים שלי אין איבר כזה
באתר של "מאוחדת" לא אוהבים את המילה "שדיים", ולכן לא הצלחתי לקבוע תור לכירורג שד. בין התירוצים ששמעתי: "אנו רגישים לאוכלוסיות שונות". אבל התנ"ך לא בוחל בשימוש במילה שרבנים חרדים לא אוהבים, ואולי בגלל זה ילדות רבות מאמינות שכל מה שיש בין הצוואר לרגליים זה "בטן"
ניסיתי להיות ממש בסדר
היום ניסיתי להיות אישה אחראית, למלא אחר המלצת קופת חולים "מאוחדת", ולראשונה בחיי לתאם תור לבדיקת שד דרך האינטרנט. ניסיתי - אבל לא הצלחתי. נאלצתי לחזור ולדבר עם הפקיד בטלפון, ולנהל מולו את שיחת ה"אני מעדיפה רופאה ולא רופא..." (וכמובן לשמוע שאין אפשרות מעשית לרופאה, ולוותר).
<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. כנסו >
ולמה לא הצלחתי? כיוון שאין באתר של "מאוחדת" לשונית שכתוב עליה "בדיקת שד". חיפשתי תחת הקטגוריה "רופאים", ולא מצאתי את המילה "שד". התייאשתי וחיפשתי בקטגוריית "מכונים", בתקווה לגלות איזה מכון לבדיקת שד - וגם את זה לא מצאתי.
לאחר חפירות באתר של "מאוחדת", הצלחתי למצוא פה ושם את המילה "שד" (חברה שחיפשה גם היא אמרה שהיא בעיקר הגיעה למרפאות שממוקמות ב"שדרות" כאלה ואחרות), ועדיין לא הצלחתי לגלות איך לקבוע תור לכירורג שד דרך האתר של הקופה.
שוחחתי עם כמה אנשים ב"מאוחדת", ובעיקר עם הדוברת מסבירת הפנים והעניינית (שהבטיחה תגובה מסודרת עד לשבוע הבא), ושמעתי הסברים מהסברים שונים: שמעתי ש"כירורגיית שד" היא לא התמחות רשמית, ולכן אסור לרשום אותה ככזו באתר. אבל לא הבנתי למה מותר לתת לי עליה אינפורמציה טלפונית, ולמה אי אפשר להכניס לאתר רשימה של כירורגים המנוסים בבדיקת שד; שמעתי שכל כירורג יכול לבצע את הבדיקה הזו, אבל לא הבנתי מה תעשה אישה שלא יודעת שבדיקות שד נעשות אצל כירורג; שמעתי גם תשובה חסרת אחריות על כך שכל רופא משפחה וכל גניקולוג יכול לבצע את הבדיקה הזו, ולכן לא צריך להמליץ על רופאים מיוחדים.
שמעתי את איש התמיכה הטכנית, שאליו הגעתי בתמימות בתחילת המסע, ששאל אותי אם שד ובית החזה זה אותו דבר. שמעתי דברים חכמים יותר ופחות. על דבר אחד לא קיבלתי תשובה – מדוע בדיקה שהיא קריטית בחשיבותה, מצילת חיים, ומחצית מהאוכלוסייה זקוקה לה פעם בשנה, לא זוכה לכפתור מאיר עיניים, או לכל היותר ללשונית ברורה.
זו לא הפעם הראשונה שמנסים להעלים לי את השדיים
הכי מצחיק זה שאלוהים (או הטבע, מה שתבחרו) החליט שהשדיים צרכים להיות בולטים. שלא ניתן יהיה להסתיר
אותם. אלוהים ברא באישה איבר שהוא גם מיני, גם אמהי וגם בולט. מבלבל, לא? אז אלוהים לא נבהל מהאפשרות שהמיניות הנשית תסתובב חופשייה ברחובות. אבל העולם שבו גדלתי לא התרשם מההחלטות של אלוהים.
כבר בגיל שתיים-עשרה, גיל החזייה הראשונה, ראיתי שהעיניים של גברים ברחוב כבר לא מסתכלות עלי בגובה העיניים. התחלתי לשמוע הערות ושריקות, ולהבין שמשהו בגוף שלי לא ממש נורמלי. באותו הגיל, בבית הספר שבו למדתי, הבהירו לי מה לא בסדר בגוף החדש שלי, ודרשו ממני ומחברותיי ללבוש רק חולצות כותנה - הכי אטום והכי מסתיר את הגוף שיש. בחלק מהטיולים אסרו עלינו להיכנס למים, כי "החולצות יירטבו ואז יראו לכן".
כשהייתי נערה, בימיי "בני עקיבא" ובית ספר "חורב", התחילו לפרסם בעיתונות מכונים לניתוחים אסתטיים. מדי פעם הייתי פוזלת אל התמונות של ניתוחי השד, ונשבעת לעצמי שכשאהיה גדולה, אעבור ניתוח להקטנת שדיים. מבטיחה לכם, לא היה לי שום דבר חריג בגוף, אבל בעולם שבו גדלתי, שדיים היו דבר חריג, פצע, מוגלה, מבוכה שצריך להסתיר. אז הפנמתי את המסר. ככל שגדל הקושי להסתיר את השדיים, כך גדלים המאמצים של הרבנים והמחנכים להצליח להערים על הטבע.
אין איבר כזה
שנים רבות אחרי חיי בית הספר, כשהנקתי את הבן שלי באירוע משפחתי (בצניעות ובצד, למי שזה חשוב לו) - ניגשה אלי אחת מבנות המשפחה, ילדה בת שש מהזרם החרד"לי, ששאלה אותי: "נכון שהוא אוכל לך מהבטן?" אוטומטית עניתי: "לא, זו לא הבטן", ואז, תוך שאני מחפשת את המילה המתאימה לתיאור האיבר שממנו הילד שלי אוכל (להגיד "ציצי"? להגיד "שדיים"?) הבנתי שבבית של הילדה הנחמדה הזו, אין איבר כזה. אין לו שם. היא רואה נשים ונערות עם שתי בליטות באזור שבין הידיים, אבל היא מעולם לא שמעה שיש להן שם. בתרבות שלה, כל מה שנמצא בגוף האישה בין הצוואר לרגליים הוא "בטן". כבר אמרנו ששפה היא כלי פוליטי, ושמילים יוצרות מציאות?
גם שתיקה יוצרת מציאות
אני חושבת שההסתרה של השדיים שלנו באתר של קופת חולים "מאוחדת" איננה מקרית. רבנים חרדים לא
אוהבים תמונות של שדיים, ולא אוהבים את המילה הזו, וחרדים הם חלק נכבד מהלקוחות של קופות החולים. אז כמו שנאמר לי באחת משיחות הטלפון עם הקופה: "אנחנו רגישים לאוכלוסיות שונות ולרגישויות שלהן..."
נניח לרגע שאני צודקת. אפשר לשאול מה רע בכך שהקופה מתחשבת ב"רגישויות של אוכלוסיות שונות"? אז זהו, שבדיוק היום גיליתי מה רע בכך. כששאלתי אנשים (מאנשי הקופה ולא רק ממנה) למה אין הפניה לבדיקות שד, קרה להם מה שקורה לנו לעיתים די קרובות: הם ניסו להצדיק את המערכת, וכתוצאה מכך זכיתי להפניות מבלבלות ומטעות. אמירות כגון: "כל רופא יכול לעשות את זה" או: "לא ברור כמה אבחון מוקדם יעיל".
ואני שואלת – למה להכשיל נשים? למה לבלבל, ולמה לא לתת אינפורמציה נגישה וידידותית לבדיקה חשובה כל כך? הבלבול יוצר טעויות, והטעויות מסכנות חיים.
ידידיי בקופת חולים "מאוחדת", לאיבר ההוא שיש לכל אישה שניים ממנו, קוראים "שד", ולבדיקה קוראים "בדיקת שד". וכל אישה שרוצה לחסוך זמן, או מתביישת לשוחח עם הפקיד בטלפון, צריכה דרך פשוטה וברורה להגיע את הרופא המתאים. הנה הצעה מקורית: אולי תכניסו לאתר לשונית שכתוב עליה "בדיקת שד"?
אלוהים לא היה רגיש ל"אוכלוסיות שונות"
והתנ"ך לא בוחל בשמות "דדיים" ו"שדיים". בכל ליל סדר, כל ינוקא חרדי שומע את אביו קורא את אחד התיאורים האלימים (והאסתטיים, מה לעשות...) מספר יחזקאל: "שָׁדַיִם נָכֹנוּ וּשְׂעָרֵךְ צִמֵּחַ". ובמגילת שיר השירים, לכמה יופי ועדינות, ולכמה חירות זוכים השדיים של העלמה הצעירה, שלא מהססת להשתמש בהם ולפתות: "צְרוֹר הַמֹּר דּוֹדִי לִי בֵּין שָׁדַי יָלִין". לא נסיים את הדיון בחוסר הרגישות האלוהי, מבלי לציין את העובדה המביכה, שאחד מהשמות שהוא בחר לעצמו הוא "שדי".
ואיך כל זה קשור לפרשת השבוע?
זה לא ממש קשור, אבל אמנות הדרשה היהודית היא לקשור בין אקטואליה לפרשת השבוע, אז אני מנסה את כוחי
במלאכתי: בפרשת "ואתחנן" חוזר משה ומתאר את מעמד הר סיני ואת עשר הדברות. בספר שמות, בפעם הראשונה שבה מתואר מעמד הר סיני, יש לאהרון תפקיד בתוך המעמד. אמנם לא תפקיד גדול, אבל בכל זאת תפקיד.
אבל מתיאור מעמד הר סיני בפרשה שלנו, נעדר מקומו של אהרון. לפנינו דוגמה אחת מיני רבות למתח ולתחרות בין שני האחים – משה ואהרון. חז"ל לקחו על עצמם את תפקיד הפייסנים ההיסטוריים, והם תיארו אותם כשווים במעלתם. ועכשיו - קחו אוויר - על מנת לתאר את הצוותיות המופלאה בין האחים, הם מושווים ל...שני שדיים! אפשר לאהוב את ההתייחסות לשדיים במדרש הזה, אפשר לא, אבל לית מאן דפליג שהשם המפורש 'שדיים' לא מצונזר באתר האינטרנט של חז"ל. מי אמר "רגישות לאוכלוסיות שונות"?
(שיר השירים רבה ד, א): "שני שדייך - אלו משה ואהרון. מה השדיים הללו הודה והדרה של אישה, כך משה ואהרן הודם והדרם של ישראל. מה השדיים הללו נויה של אישה, כך משה ואהרן נויים של ישראל. מה השדיים הללו כבודה ושבחה של אישה, כך משה ואהרן כבודם ושבחם של ישראל. מה השדיים הללו מלאים חלב, כך משה ואהרן ממלאים ישראל מן התורה. ומה השדיים הללו כל מה שהאישה אוכלת התינוק אוכל ויונק מהן, כך כל תורה שלמד משה רבינו לימדה לאהרון... מה השדיים הללו אין אחד מהם גדול מחברו, כך היו משה ואהרון".
ובבית המדרש של הטוקבקיסטיות
גם הן לא באות בלי השדיים שלהן.
אני חברה בקבוצת פייסבוק שהיא, בלי ספק, אחת המרתקות והמשפיעות שקיימת היום באינטרנט, ושמה "גם אני פמיניסטית דתייה וגם
לי אין חוש הומור". לא מעט כבר נכתב ונאמר על הקבוצה המיוחדת הזו. ברוב המקומות בישראל ירימו גבה אם אומר שאני דתייה, בקבוצה זו אני מרגישה נוח.
כל מי שהגדרת הקבוצה נוחה לה ולא נוהגת לנשוך נשים שונות ממנה, יכולה להיות חברה בקבוצה. יש שם גם גברים. הקבוצה הזו היא תיעוד ועידוד למהפכות של ממש. כשהסתבכתי עם מציאת המילה "שד" במקומות המתאימים באתר של הקופה שלי, פניתי אל החברותים בפייסבוק. היו המון תגובות (קופת חולים שלי, כדאי לכם לבדוק...) ואני מפרסמת כאן שתיים מהן:
תמיר ניר כתב: "אני ממש לא מופתע. קופת חולים 'מאוחדת' בכלל לא סופרת את הציבור הפלורליסטי... מידי חודש
אנו מקבלים חוברת 'לבריאות' - ומעולם לא מצאנו שם תמונת אישה, או נערה, או ילדה - הם פשוט דואגים שלא נבוא לידי הרהור עוון, רחמנא לצלן. אנחנו כבר התקשרו אליהם וכתבנו מיילים – בינתיים, ללא תגובה..."
ושלומית נעים-נאור כותבת: "הנה אחלה קמפיין לקבוצה. 4,000 נשים שמבקשות שהנושא הזה יטופל על ידי קופות החולים".
אז אני מציעה שנרים את ההצעה של תמיר ושלומית – אנחנו לא באות אל קופת חולים בלי השדיים שלנו. או שתכניסו הפניה לבדיקות שד בדף הראשי של הקופה (או לפחות בלשונית – רופאים), או שנחפש קופת חולים אחרת שלא משחקת עם הבריאות שלנו.
ובשבוע הבא – תגובת הקופה. שבת שלום.
- עוד ביהדות: רב ראשי? זה מה שהרב אליהו חושב עליכם
לפנייה לכתב/ת 
