פמיניסטיות דעתן קלה - ועוד איך
מה עושה אישה דתיה שמגיל קטן שומעת אימרות שפר כמו "יישרפו דברי תורה ואל יימסרו לנשים"? פשוט, מצטרפת לקבוצת פייסבוק של פמיניסטיות דתיות - ומנצלת את הרשת כדי לצחוק על כל מה שכואב
"תהיי בת מלך ותשתקי". "איך אומרים פדלאה בזכר?". "למה את עובדת כל כך קשה? הילדים צריכים אמא". "שיואו, איזו דעתן קלה עשינו כאן" – אלו הם רק מספר סטטוסים נבחרים מתוך עשרות שננעצים מדי יום בקבוצת פייסבוק חדשה ומרעננת העונה לשם הארוך "אני פמיניסטית דתיה - וגם לי אין חוש הומור", שנפתחה לפני מספר שבועות.
עוד בערוץ היהדות - קראו:
בניגוד למה שהייתם חושבים, לא תמצאו כאן מניפסטים מתלהמים בגנות המגזר הגברי. אליבא דחברות הקבוצה החדשה השוביניזם עצוב - אז צוחקים. בעיקר בציניות.
"כשפתחתי את הפורום הייתי בטוחה שנהיה שם רק אני ועוד חמש חברות שלי", מספרת למוצש דבורה אלחדד ארושס (24), סטודנטית לתואר שני בתולדות האמנות. "להפתעתי, כבר ביום הראשון הצטרפו אלינו 100 חברים, ומאז מדי יום מצטרפים בערך 10 אנשים בממוצע". נכון לעת כתיבת שורות אלו, מונה הדף כבר קרוב לאלף חברות, ואף חברים.
למה הקבוצה הצליחה כל-כך לדעתך?
"פשוט כי היא בפייסבוק. כולנו אומרות לעצמנו שיום אחד נשב ונקרא מאמרים על מגדר, אבל לאף אחת אין באמת זמן לעשות את זה. הפייסבוק הוא מדיום קליל שמצריך מינימום השקעה. בשבועיים הראשונים קיבלתי כמעט כל יום מכתבים ארוכים מבנות שכתבו לי שאני לא מבינה מה עשיתי להן, שזו הפעם הראשונה שהן נוגעת בנושאים האלה ושעד היום הן הרגישו לבד. דרך הקבוצה גילינו שבעצם אין
כמעט בחורה או נערה דתיה שלא נתקלת באיזשהו שלב בחייה בטראומה על בסיס מגדרי".
יש לך דוגמא לטראומה כזו?
"מכירה את הסיפור על הנערה היהודיה שעומדים להוציא אותה להורג והגויים נותנים לה בקשה אחרונה לפני המוות? מה היא מבקשת?"
שינעצו לה סיכות בבשר כדי שהחצאית לא תזוז לה.
"את רואה? התקבלת לקבוצה. הנערה ביקשה שישימו לה סיכות בחצאית כדי שלא תעלה לה כשהסוס גורר אותה אל מותה. אני זוכרת ששמעתי את הסיפור הזה בכיתה ד' והיו לי סיוטים בלילה, ומה מתברר? שמדובר בכלל בסיפור סאטירי שהסופר י.ל פרץ המציא כדי להגחיך את ההתעסקות המופרזת בצניעות. הרבנים פשוט לא הבינו את ההומור והפכו אותו למיתוס דתי.
"אחד הדברים הבולטים שהתגלו לי תוך כדי הפעילות בדף הוא איך בעצם כולנו גדלנו על אותם מיתוסים מגדריים מחלישים. אם זה המשל שלפיו אישה היא כמו יהלום, שאותו שומרים בכספת, ואם זה סיפור הרוגלך - רב נכנס לכיתה באולפנה עם צלחת של רוגלך חמים, והבנות מריירות כל השיעור על הצלחת הזאת. בסוף השיעור הוא אומר להן 'עכשיו אתן רואות איך הגברים מרגישים כשאתן מתלבשות לא צנוע?' אלה חוויות שרק נערות דתיות עוברות וזר לא יבין אותן".
העמוד של כולן
תופעות מעניינת במיוחד היא התמהיל המפתיע של המבוגרות והצעירות הפועלות בקבוצה, כשגם האושיות הוותיקות בתחום הפמיניזם הדתי לא נותרו מאחור. בין הפעילות הבולטות נמצאת גם ד"ר איילת וידר-כהן, פסיכולוגית קלינית במקצועה ויו"ר הנהלת קולך, שאומרת: "יש כאן התרחשות מאוד מיוחדת. מבחינת מגוון הגילאים ניתן לראות איך השיח מקבל משמעויות שונות אצל כל אחת".
בתור אחת שממוקמת בין הדור החלוץ של הפמיניזם הדתי לבין הדור הצעיר, אילו הבדלים קיימים בין התפיסות של שני הקצוות?
"אני חושבת שהמאבק בתחילת דרכו היה מרוכז בתחומים ספציפיים: מסורבות גט, פגיעות מיניות, קדיש, קריאת התורה. היום יש רצון לבטא שינויים בכל טקסי החיים, כמו החתונה למשל. בחורה כתבה בפורום שהיא כבר לא יכולה ליהנות מחופה רגילה כי היא נוגדת את התפיסה הפמיניסטית שלה. מישהי אחרת התוודתה שבחופה שלה היא לא הוציאה מילה, ושהיום מאוד קשה לה לראות את עצמה שותקת כך. אני חושבת שהשינוי המשמעותי התרחש בצורך להנכיח את הפמיניזם ברמה היומיומית. אם הפרקטיקה הדתית המוכרת היא 'בכל דרכיך דעהו' אזי הפרקטיקה של האישה המועצמת תהיה 'בכל דרכיך היי פמיניסטית'".
אבל שלא תחשבו שזה עובר להן חלק, לפמיניסטיות. לא-מעט פוסטים מהדף מצוטטים בהקשרים ובמקומות שונים, על-ידי גברים ונשים כאחד, לא תמיד לטובה ולעתים בהקנטה רבה. כך למשל, באחד
המקרים ציטט הרב חיים נבון, ממקימי "בית הלל", פוסט של ד"ר חנה קהת, שכתבה: "עם כל הסיפורים סביב קריית מלאכי, והאונס הקבוצתי של הילדה בת 11 מבאר שבע, והכרכורים סביב קצב, אם הייתי גבר, הייתי מתביישת במגדר שלי והייתי הראשונה להצטרף לארגון נשים. כמו, להבדיל, שיש היום גרמנים שמתגיירים או לפחות מנסים לפעול למען ישראל".
הפוסט עורר מהומה והשמצות הדדיות מצד אלו שטענו שזה בדיוק מה שמכעיס בפמיניזם רדיקלי אל מול אלו שטענו שהוא הובן באופן מוטעה והוצא מהקשרו.
"הפמיניזם מטפל בפצע", מסבירה וידר-כהן. "החברה הישראלית, ובמיוחד הדתית, היא פטריארכלית. יש מאמר נפלא של סוציולוגית בשם אן וילסון שיף שמסביר את התהליך הזה. מדובר בעצם בהתמכרות למצב הקיים ובחוסר מוכנות להכיר בכאב. להרבה נשים אין כוחות להתמודד עם הדיכוי והן אומרות לעצמן 'אני לא מרגישה מקופחת. אני לא מרגישה מקורבנת'. כי להיות פעילה פמיניסטית זה לחיות בתוך הפצע, בתוך הדיכוי, את כבר מסגלת לעצמך ראייה אחרת. הקבוצה שלנו מציעה בעצם סוג של תרפיה בהומור".
הלו, אל תסגביר לי פה
ומה קורה בגזרת הגברים? לא מעט מהם הצטרפו לקבוצה, ולמרבה ההפתעה מרגישים שם לגמרי בבית. עמוס מדר (29), סטודנט לתואר שני בפילוסופיה מסביר: "פמיניזם זה פשוט סעיף השייך לאשכול שלם של השקפות שקשורות לליברליזם, שוויון, טבעונות – והמשותף לכולם הוא תשומת הלב לאחר".
ממבט של חבריך למגדר, אתה בטח נשמע להם כמו אחד שחותר תחת הגבריות של עצמו.
"אני מודה שהסטראוטיפים הגבריים לא ממש חלים עליי - אני בוכה בסרטים, אני לא אוהב כדורגל, הצבע האהוב עלי הוא סגול ואני לא מתנצל על זה. ועדיין, אני חושב שיש לנו אחריות כגברים להראות שאנחנו לא לוקחים חלק בקיפוח הזה".
למה לדעתך רוב הגברים נשארים מחוץ למאבק הזה?
"זאת שאלה עמוקה מבחינה סוציולוגית. יש את התשובה הפשוטה שהיא הרצון לשמר את ההגמוניה הגברית ואת המצב הקיים. אך יש גם תיאוריה קצת יותר מורכבת שנתקלתי בה לאחרונה. מדובר בפילוסופיה שגורסת שגברים נאחזים בהבדלים המגדריים כמעין תגובה לטשטוש שקיים בעידן המודרני ביחס לתחומים אחרים, כמו לאומיות, מוסריות ופוסט מודרניזם".
אם אתם קוראים את הכתבה הזו ומתכננים לסיים אותה ואז להיכנס לפייסבוק ו"להראות לפמיניסטיות מה זה", כדאי שתעצרו את ההתלהבות. בכניסה למקום תיתקלו בהערת אזהרה
כדלהלן: "זוהי לא קבוצת דיון על פמיניזם. הסגברה מכל סוג תימחק לאלתר (למי שלא מכיר את המושג - גוגל). מסגבירים, מחרחרי ריב, דיונים אודות 'פמיניזם כן או לא', שוביניזם, אלימות מילולית או התנסחויות פוגעניות כלפי חברות הקבוצה כמו גם הגנה על פריבילגיות גבריות - יימחקו מיידית".
"אנחנו קבוצה פתוחה אבל אין כניסה לדעות אנטי-פמיניסטיות". אומרת אלחדד-ארושס ולא ממהרת להתנצל. "פתחנו מקום שבא להראות שלהיות פמיניסטית יכול להיות גם כיף, כי מחוץ לכותלי הדף מדובר בזירת קרב שמסבה המון כאב. אם אנשים יבינו מה זה להיות ילדה ולשמוע מגיל צעיר משפטים כמו 'יישרפו דברי תורה ואל יימסרו לנשים' אולי ירד להם האסימון שהם יצרו את ה'מפלצת' של הפמיניזם, ואנחנו בעיקר מגיבות למצב הקיים".
- הכתבה המלאה תפורסם בגיליון מוצש
הקרוב, מבית מקור ראשון
לפנייה לכתב/ת 
