50 אלף ש' לעובדת זרה שפוטרה ללא התראה

אריתריאית נשלחה ע"י חברת קבלן לעבודות ניקיון בחברה אחרת. שופטת קבעה שהיא פוטרה כעבור כשנתיים ללא התראה ומבלי שקיבלה את זכויותיה

עו"ד מיה גד-מסטייפורסם: 14.09.17 , 15:00

בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב קיבל לאחרונה תביעת פיצויים שהגישה עובדת זרה מאריתריאה שהועסקה על ידי חברת הקבלן "י.ב שיא משאבים" ונשלחה מטעמה לבצע עבודות ניקיון בחברת "צרפתי שמעון". השופטת דפנה חסון זכריה קבעה שהעובדת פוטרה ללא התראה ומבלי לקבל את זכויותיה המלאות, ולכן היא תפוצה ב-50 אלף שקל.

התובעת, שהועסקה בחברה מאז יוני 2012, נשלחה לבצע עבודות ניקיון בחברת "צרפתי שמעון" עד דצמבר 2014 – אז הפסיקו החברות את ההתקשרות ביניהן. ארבעה חודשים לאחר מכן היא תבעה את שתי החברות בטענה שפוטרה ללא הודעה מוקדמת ומבלי שהוצע לה להמשיך לעבוד במקום חלופי שבו חברת הקבלן מעניקה שירותי ניקיון.

תביעה

30 אלף שקל לעובד זר: "חישוב השכר שגוי"

עו"ד שרון בירון מרקוביץ'

אחרי שנה שבה הועסק במסעדה בת"א תבע מבקש מקלט מאריתריאה 220 אלף ש' על הפרת זכויות סוציאליות. בית הדין קבע שהוא יסתפק בהרבה פחות

30 אלף שקל לעובד זר: "חישוב השכר שגוי"

היא הוסיפה ששתי החברות אחראיות לכך שלא קיבלה תשלום פיצויי פיטורים, דמי הבראה, חופשה, פנסיה וזכויות נוספות המגיעות לה. לדבריה, יש לראות בשתיהן כמעסיקות שלה מאחר שחברת הקבלן שילמה לה עבור עבודתה בעוד שהפיקוח עליה בפועל נעשה על ידי "צרפתי שמעון".

בתגובה טענו הנתבעות כי חברת הקבלן לא פיטרה את התובעת אלא תכננה להמשיך להעסיק אותה במקום חלופי, אולם היא סירבה להצעות והתפטרה מיוזמתה. הן הוסיפו שהשכר ששולם לה כולל את מלוא התשלום עבור זכויותיה הסוציאליות ולפיכך יש לדחות את התביעה.

השופטת חסון זכריה הסבירה שבהתאם לפסיקה הקיימת, במקרים שבהם ישנה "העסקה משולשת" – כלומר חברת קבלן השולחת עובד לבצע עבודות בחברה אחרת – נבחנת זהות המעסיק על בסיס הסכם ההתקשרות שבין החברות. במקרה זה היא מצאה כי שתי החברות חלקו ביניהן תחומי אחריות בהעסקת התובעת – האחת שילמה לה בעוד שהשנייה פיקחה בפועל על עבודתה.

בהקשר זה היא ציינה שהנתבעות לא הציגו את הסכם ההתקשרות ביניהן והתרשמה שהן ניסו להסתיר את הסכום ששולם לחברת הקבלן עבור העסקת התובעת, וכן את העובדה שהיה נמוך ולא הספיק כדי לשלם לה עבור זכויותיה.

לאחר שבחנה את תלושי השכר של התובעת מצאה השופטת חסון זכריה כי המעסיקות שילמו לתובעת שכר בסיס עבור השעות שבהן עבדה, אך לא שילמו דבר עבור השעות הנוספות ועבור זכויותיה הסוציאליות.

בנוסף היא דחתה את טענת הנתבעות שלפיה העובדת התפטרה מיוזמתה, מאחר שלא הוכח שהוצע לה לעבוד במקום חלופי.

בסופו של דבר התביעה התקבלה במלואה והחברות חויבו לשלם לעובדת 50 אלף שקל הכוללים פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, תשלום עבור השעות הנוספות והלנתו, וכן סכומים נוספים עבור זכויות שלא שולמו לה, בתוספת הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 10,500 שקל.