יגאל גואטה, נתת לי תקווה - ואז באה הסטירה
"בגיל 45 גיליתי שאני הומו, וכל האנשים שהיו אמורים לאהוב אותי ברחו ממני כמו מאש. קמתי והלכתי מאלוהים. יגאל גואטה, רציתי שתבין כמה חשוב הצעד האמיץ שעשית, ואז נכנסתי לדף הפייסבוק שלך וחשכו עיניי. גם אני אשוב לעולם שממנו יצאתי לרגע, עד לפעם הבאה שבה מנהיג חרדי יראה סימני שפיות". אלי צויק, חרדי לשעבר, כבר לא סופר את האכזבות
שלום לך חבר הכנסת יגאל גואטה. שמי אלי צויק, גדלתי בבית חרדי ואני הומו.
במשך 45 שנות חיי הראשונות "דפקתי את הראש בקיר". אמנם בהתחלה עשיתי מה שקוראים "חזרה בשאלה", אבל לקראת הגיל שבו גברים מתחילים לקבל שכל, נרגעתי וחזרתי בתשובה. לא לבשתי בגדי חרדי, אבל הייתי ממש מה שנקרא בשפת בעלי התשובה "באורות גבוהים".
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
למדתי בכולל ערב דף יומי בעיון עם כל המפרשים (אל תצחק, אני מהיר בטירוף, ויודע "להריח" מתוך הגמרא על מה מדברים הראשונים והאחרונים). התפללתי מלא, הקמתי בית כנסת ונתתי בו שיעורי תורה במהלך השבוע, התפללתי לפני התיבה כחזן בימים נוראים. לימדתי הלכות סוכה, עבודת כהן גדול, מהר"ל ורמח"ל ותניא ומה לא.
קראו עוד בערוץ היהדות :
- בג"ץ הגיוס: לומדי התורה הם "כיפת הברזל" הרוחנית המסעדן שעתר נגד הרבנות: "ניצחנו את המונופול"
- מחקר: יותר תלמידים חרדים נשארים כיתה
היה לי ברור שאתחתן עם מה שקוראים "בעלת תשובה מגניבה" והילדים שלי (יהיו לי מלא, עם פאות וכיפה) ילמדו בחיידר של הרב אוייערבך, שהייתי חלק מהקהילה שלו.
באיזור גיל 45 גיליתי שאני הומו.
איך מגלים, אתה שואל? זה פשוט פורץ מתוכך כאמת קיומית שחזקה מכל דבר. אני זוכר שמעט לפני זה אמרתי לאבא שלי (החרדי) בייאוש: "אין לי את החלק הזה שיודע לאהוב. פשוט אין לי". היום אני יודע שטעיתי: יש לי. והוא חזק ובריא ויציב - רק לא עובד עם אישה.
די מהר פגשתי את בעלי הנוכחי. ופתאום אני - שהייתי רווק עצוב, מריר, גס רוח, שחצן, בודד מזוגיות ונידון לחיי חושך וסבל עד להתאבדות הבלתי נמנעת מתישהו (והייתי קרוב) - התחלתי להבין שאני יכול לחיות. פתאום הגוף שלי שמעולם לא "דיבר" בשפה שיכולה לספק לי זוגיות - התחיל לשיר. מה זה לשיר - זמירות שבת של מקהלה חסידית.
אחרי הדייט השני, ידעתי שזה בעלי. איך? הכול צרח לי באוזן, הטריף לי את הראש, שרף ובער לי בו-זמנית בקולות וטעמים שמעולם לא חשבתי שארגיש. מכיר מגנט תעשייתי? נסה להתנגד לזה. המשיכה והחיבור העמוק הדביקו את שנינו במהירות היסטרית לזוגיות שעד היום מטריפה לי את הראש בעוצמה שלה.
כל מה שלא עבד לי עם נשים - עבד איתו. התרככתי, נרגעתי, למדתי לסלוח ולהכיל, לאהוב ולתת, למדתי לקום בבוקר ולקוות, החלפתי עבודה, רזיתי, התחלתי לנגן. גואטה יקירי - הפכתי למה שאתה קורא "מענטש", בן אדם.
בבת-אחת נזרקתי מעולם הדת.
אתה בוודאי מבין למה. אני כל כך זוכר את תחושת הגועל העצמי שעברה בי בכל פעם שביקרתי בבית כנסת. אז נכון, בית הכנסת שלי לא חרדי ולאף אחד לא ממש היה אכפת מה אני עושה בחיי הפרטיים, אבל הרגשתי נבגד עד עומק ליבי: אחרי כל מה שהשקעתי, אני היצור המוזר שהתורה מחשיבה אותו כשילוב של פדופיל-זואופיל-נקרופיל-סוטה-חשוך? אני? החכם החמוד החרדי? אותי התורה שמה בסקציה "המכובדת" של בועלי בהמות ומרביעי סוסים?
כן, יש פה ושם קבוצות אינטרנט לחרדים הומואים. תציץ שם ותרצה למות. אוסף בחורי ישיבה צעירים ועלובים שמדפקים על דלתי רב תורן שנוגע בהם מרחוק במקל, ומספר להם שהכי חשוב זה לקבל טיפול ולהיות מסוגל להיכנס למיטה עם אישה. רב שמושך בכתפיו במיאוס מעצם קיומם, אבל בשם איזה "קירוב רחוקים" מוכן להסביר להם את הדבר הכי נורא שאדם דתי יכול לשמוע: "מי שאתה? זה לא מה שאלוהים רוצה".
עד אז גם הייתי ברנסנס מאושר עם ההורים שלי. אבא היה גאה עד לב השמים בילד המוכשר והצדיק שלו, שנותן שיעורי תורה בתל אביב. אמא הריצה בראש שוב ושוב את כל הרווקות היפות שאיתן תצעד לעזרת הנשים שלובת יד - אהבה של כלה וחמות. אפילו הבן שלי מנישואי הראשונים הפציע לרגע, וכבר יכולתי לדמיין את עצמי מסתובב בגאווה עם נכד ראשון.
ברגע שיצאתי מהארון, כל האנשים שהיו אמורים לאהוב אותי - ברחו ממני כמו מאש.
אין יותר אבא, אין יותר אמא, אין יותר ילד, אין נכד. נאמר בתורה שאלוהים לא בז לדמעות יתום מהורה אחד. תגיד, גואטה, מה יש לו לומר על דמעות מי שיתום מכל משפחתו?
בתחילה ניסיתי להסביר להם שזה אני - רק טוב יותר, בריא יותר, ושהם צריכים להיות מאושרים שסוף-סוף אני נשוי לאהבת חיי. ברור שלא היה אכפת להם. אתה הלא יודע - אצל חרדים, אהבה שאינה כתובה בתורה איננה קיימת. גם לא אהבת הורים וילדים. המשוואה פשוטה: אתה אוהב "לפי הספר"? אתה זכאי למשפחה. אתה אוהב בצורה שלא נוחה לנו? לך תחיה לך ערירי וגלמוד בתל אביב.
פה פקעה סבלנותי. "אלוהים", אמרתי לו בשיחה שאני זוכר מתי ואיפה התקיימה, "עד כאן". ככה אמרתי לו חד וברור. "אתה הלא יודע שלא ביקשתי את זה, נכון? מה אתה רוצה שאעשה עכשיו? שאחיה בשולי החברה שלך כאיש עלוב? אני? שהיידע התורני שלי מקביל לזה של ראש ישיבה ממוצע? שיכולת ההבנה המשפטית-ההלכתית שלי יכולה לסדר לי משרת רב בקהילה קטנה, והעובדה שאני רגיש ומסבירן מצויין של תורת ישראל יכלה להפוך אותי לגורו של בעלי תשובה? מצטער אלוהים. לא מתאים ולא יעבוד".
"אני לא טיפוס הזוי מישיבה לבעלי תשובה", אמרתי לאלוהים. "אני לא בחור בן שמונה-עשרה שהתאהב בטעות בחברו לחדר. אני אחד האנשים המוכשרים שפגשת, אני חזק ועוצמתי וחכם ומנהיג - והומו. לא ממש חשוב האם זו נטייה גנטית או תהליך פסיכולוגי - אתה בראת אותי עם הנפש הזו ועם הגוף הזה ועם הפסיכולוגיה שלי - בעיה שלך. קח אחריות. אני סיימתי לרדוף אחריך. ואתה, אם יש בך טיפת הגינות - תפסיק להטריד אותי. גם לא במחשבות. מה אמרת עליי בקריאת התורה? שאתה רוצה לכרות את הנשמה שלי מעם ישראל? עזוב. אל תטרח, אני אלך לבד".
לא חיכיתי לשמוע את התשובה שלו. קמתי והלכתי. כרתתי בשמחה את עצמי מעם ישראל. ככל שהתרחקתי ממנו ומהמשפחה שלי, הרגשתי איך פוחת הכאב. אכלתי חזיר ומוצריו בהיסטריה, רקדתי שטוף זֵעה במועדון ברזילאי ביום כיפור כשנער יפה תואר תלוי על כתפי, שכחתי חג ושבת ומועד. הגדרתי את עצמי כיתום ואב שכול - והתחלתי לחיות.
היום אני מאושר.
יש לי את הבעל הכי טוב שיכולתי לבקש, ואני אוהב אותו עד דמעות ונמשך אליו כמו שמעולם לא נמשכתי לנפש חיה. אני טורף את החיים בביסים ענקיים. מנגן, רוקד, שר, מתכנת, מלמד, שוחה, גולש, מוכר, קונה, כותב ומה לא.
ומעל הכל: היום גיליתי מהי באמת אהבה. לא זו של אלוהים המוותר על מאמיניו יותר מהר מעל מנה מקולקלת במסעדה. לא האהבה המזוייפת של ההורים והבן שלי שקיימת כל עוד אני "מספק להם את הסחורה". גיליתי מהי אהבת אדם אמיתית. אחים, אחות, גיס, חברים טובים, הילדים של בעלי, עמיתים לעבודה, שותפים לעסק. כולם באים אלי מאהבה והלב שלי פתוח אליהם.
ואז אני קורא עליך בכל העיתונים החרדיים את המילים "אותו ברנש קרא לכל בני המשפחה שיש חובת התייצבות ב'חתונת' בן אחותו", ואני לא צריך לפגוש אותך בשביל להבין. באומץ נדיר וחזון שלא מתאים לחרדי, ניסית לצעוק לעם ישראל בקולי-קולות שאהבה לא מחליפים.
ומה ענה לך דרעי? יגאל, הוא אמר לך, השתגעת? מאיפה אתה מביא לי עכשיו את אהבת האדם הזו? מה, גדלת בשנקין? מה השלב הבא, תלטף כלבים ברחוב? פה ושם מותר לעבוד על החילונים במתק שפתיים בתוכנית אירוח. מה שנקרא, "שלום רפי". אבל באמת לאהוב? ועוד את המשפחה שלך? מאיפה זה בא לך פתאום?
כל כך מצחיק שדרעי משתמש נגדך במילים "חילול השם", שמשמעותו "מעשה שיגרום לאנשים לזלזל בכבודו של אלוהים". איזו טעות. אתה צריך לראות באיזה כבוד מלכים מתקבל בקפה שלי גיסי החרדי. אנשים מעריצים אותו על היכולת לאהוב אותי. הוא מסתובב שם עם הציציות בחוץ והכובע והחליפה, שותה קפה (כשר למהדרין ובכוס פלסטיק) ומקדש את שמו של האלוהים שלך ושלו בכל צעד בחיוך מבויש ובאהבת אדם סוחפת.
אבל אתה יכול להירגע, חבר הכנסת גואטה.
אלה פרפורי גסיסה של קהילה מעוותת. האמן לי, אני חי איתם עכשיו. יש לי חברת היי-טק שעובדיה חרדים, ואני רואה את היום-יום שלהם. הם בזים לדרעי ולליצמן, כועסים על הרבנים שהוליכו אותם שולל, ואוהבים אותי מאוד.
שמעת נכון. לא דתיים-לאומיים אצלי, כי אם משפחות אצולה חרדיות מחמירות וידועות שם. דור צעיר וחדש של אנשים מפוכחים, שמקבלים את עצמם כחרדים בצורה פשוטה ולא פוליטית, ומקבלים אותי כאדם בצורה פשוטה ועניינית.
גואטה, זו רק שאלה של זמן עד שהדור הזה יקום ויבעט. והוא יבעט חזק. בתחילה בגדולי הדור, אחר כך בעדר העסקנים הצבוע - ובסוף ברבני הקהילות מהדור הישן. אלה שבמשך שנים השפילו אותו, זרקו את הילדים שלו מהחיידר כי יש להם לקות למידה; אלה שלימדו את בחורי הישיבה לדרוש מיליונים מההורים הקורסים שלהם; אלה שאסרו על תואר אקדמי (החרדים של היום אוספים תארים אקדמיים כמו מדליות); אלה שבגלל הפחד והשנאה דנו אותם לחיי גטו עוני ובורות.
ח"כ גואטה, מילות השבח האלו נדירות אצלי, ורציתי לתייג אותך כדי שתקבל כוח.
שתבין כמה חשוב ונוגע ללב הצעד האמיץ שעשית, וכמה קידוש שם אלוהים יש בו. אז נכנסתי לדף הפייסבוק שלך, ועל הקיר שלך חשכו עיניי:
"הודעה והבהרה. הריני להבהיר בזאת, כי קומץ אנשי דלא מעלי, מנסים להפיץ דברים מעוותים בשמי, שכביכול נתתי לגיטימציה למעשים אסורים חלילה. זהו שקר וסילוף חמור. אני מצהיר כעת, שזהו דבר באיסור חמור מן התורה והוא הדבר היחיד בעריות שהתורה כותבת עליו 'תועבה'". ככה כתבת.
בחייך גואטה, למה? למה למען השם? אתה לא מבין שהמעשה שלך נתן לי תקווה שיום יבוא ויהיה לי קשר עם ההורים? למה לא יכולת לכתוב משהו בנוסח "הברה חשובה: לא הלכתי לחתונה של אחיין שלי בשביל לעודד יחסי מין בין גברים, אלא בשביל לעודד אהבה בין בני אדם. לא ראיתי אותו כהומו בדיוק כמו שלא שאלתי במה הוא עובד. אני אוהב אותו, אז באתי"?
איבדת את עולמך באותה מהירות שקנית אותו.
חיללת את שמו דקה אחרי שקידשת. ויתרת על מעשה אמיץ בכדי להישאר ב"תנועה" (ככה אתה קורא למפלגה שלך). ויתרת על הדעות שלך לטובת נוחות ופוליטיקה. חטפת סטירה מדרעי והתנצלת. בין לילה הפכת מח"כ אנונימי למנהיג אמיץ, נבהלת מעצמך, וצנחת חזרה לביב השופכין שממנו באת.
גם אני אשוב לי לעולם שממנו יצאתי לרגע, עד לפעם הבאה שבה מנהיג חרדי יראה סימני שפיות. אני מניח שלעולם לא אאבד את התקווה שמשהו אצלכם ישתנה, ושתהיה לי משפחה סוף-סוף. זו תקווה אנושית וקשה לי להיגמל ממנה, אבל ככל הנראה זה לא יקרה. לא בדור שלי, לפחות.
- עלה כפוסט בעמוד הפייסבוק, ומובא כאן במלואו
לפנייה לכתב/ת 
