250 אלף שקל לעובדת שפוטרה עקב גילה

במשך 22 שנה הועסקה התובעת ב"דובק". לקראת הגיעה לגיל 65 היא זומנה לשימוע ופוטרה. בית הדין לעבודה קבע שהמהלך בוצע בניגוד לחוק

עו"ד ניר ידידעדכון אחרון: 13.10.17 , 10:57

בית הדין לעבודה בתל אביב קבע לאחרונה שעובדת לשעבר ביצרנית הסיגריות דובק תפוצה בכ-250 אלף שקל משום שפוטרה על רקע הגיעה לגיל 65 ובנימוק שהיא "בגיל פרישה המאפשר לה קבלת פנסיה". השופט אורן שגב קבע שהפיטורים נעשו בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה.

התובעת החלה לעבוד כפקידת רכש ב"דובק" במרס 1992 והמשיכה כ-22 שנים, עד אוקטובר 2013, אז קיבלה זימון לשימוע. למרות התרעות העובדת בפני המנהל שלה שלפיהן פיטוריה הם בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, שכן נותרו לה עוד שנתיים לפנסיה – השימוע התקיים כסדרו והיא פוטרה יומיים לאחריו.

דיני עבודה

אישה תבעה: פוטרתי בגלל הגיל. שופטת: "את לא אמינה"

מערכת PsakDin

מוכרת בסניף "מוצצים" טענה שהעסקתה הופסקה כי התקרבה לגיל פרישה. אבל בבית המשפט הוכח שברשת מועסקים עובדים המבוגרים ממנה

אישה תבעה: פוטרתי בגלל הגיל. שופטת: "את לא אמינה"

כחודש לאחר מכן היא הגישה את התביעה וטענה שההחלטה לפטרה התקבלה מראש. לדבריה, הליך השימוע היה פגום מיסודו ונועד למראית עין בלבד, ולפיכך – מנוגד לחוק. בנוסף היא טענה שפיטוריה נבעו אך ורק מגילה המבוגר ולא עקב סיבה רלוונטית. היא ציינה שכבר כשהגיעה לגיל 62 נעשה ניסיון לפטרה, ואולם המנהל הישיר שלה הצליח למנוע אותו.

"דובק" הכחישה את הטענות לגבי השימוע וטענה שהתובעת פוטרה במסגרת הליכי ייעול וצמצום, וכחלק מהפררוגטיבה הניהולית שלה כמעסיקה. בנוסף נטען שהחברה העדיפה לפטר דווקא את התובעת, מאחר שלעומת העובדות הצעירות יש לה יש אפשרות לקבל פנסיה, וכן משום שבעלה הוא פנסיונר של חברת חשמל ולכן היא תוכל לספוג את הפיטורים מבחינה כלכלית.

השופט אורן שגב התקומם למשמע טיעון זה והסביר שלמעסיקים אין זכות להניח כי מצבה הכלכלי של עובדת הוא שפיר בשל הכנסותיו של בעלה. "התפיסה הזו היא שוביניסטית ואנכרוניסטית, ומן הראוי שתעבור מן העולם", כתב ופנה לדון בסוגיית הפיטורים.

נפסק כי הוכח שהחברה הפרה את חוק שוויון הזדמנויות האסור על אפליית עובדים מחמת גיל. קביעה זו הושתתה על טענות הנתבעת ועדיה וכן על עדויות נוספות, בהן זאת של מנהל "דובק", שלדבריו הונחה על ידי האיגוד המקצועי לפטר את העובדים שהגיעו לגיל פרישה, ולא צעירים "עם אופק תעסוקתי".

חיזוק נוסף לגרסתה של התובעת נמצא בעדות מנהלה האישי, שנלחם בעבר על השארתה בעבודה. הוא סיפר שהיא הייתה עובדת טובה ולא היו לחברה טענות קונקרטיות כלפי העבודה שלה או אישיותה.

לגבי הליך השימוע הפנה השופט שגב להקלטת השימוע שבה נשמעת עורכת הדין של העובדת אומרת למנהל שנראה לה שהוא כבר קיבל החלטה לפטר, והוא השיב לה: "כן, כן. אני אומר לך, אני הולך כאן על פיטורים". ראיה זו לא הותירה בלב השופט ספק כי השימוע אכן נעשה בניגוד לחוק ולמראית עין בלבד.

לאור קביעותיו בדבר הפרת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה וזכות השימוע, הוא פסק לתובעת פיצויים של כרבע מיליון שקל, ועוד 27 אלף שקל עבור הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.