עובד בחברת כוח אדם פתח עסק מתחרה - ונתבע

חברת "נרקיסים" דרשה 145 אלף שקל ממנהל התפעול שלה לשעבר, שפתח עסק משלו. אבל בית המשפט דחה אותה: הוא כלל לא עוסק באותו תחום

עו"ד רבקה הדר-ברבשפורסם: 20.11.17 , 18:08

בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב דחה לאחרונה תביעה שהגישה חברת כוח האדם "נרקיסים" נגד מנהל התפעול שלה לשעבר, בטענה שהפר תנאי להגבלת תחרות ופתח עסק מתחרה. השופטת רוית צדיק התרשמה כי תחום עיסוקו החדש של הנתבע לא מתחרה במעסיקה הקודמת שלו.

"נרקיסים" עוסקת באספקת עובדים זרים לחברות בנייה והנתבע הועסק אצלה כמנהל תפעול בין השנים 2013-2005. במסגרת זו, הוא הוחתם על הסכם עבודה שכלל סעיף שאסר עליו להתחרות בחברה כשנה וחצי לאחר סיום יחסי העבודה. שנה לאחר שעזב מיוזמתו, התגלה לחברה כי הוא קיים מגעים עם חברות שונות שהיא מספקת להם עובדים, והיא תבעה אותו בגין הפרת תנאי הגבלת התחרות.

תביעה

בית משפט פסק נגד סעיף צינון לעובד שעזב

עו"ד שמעון בראון

חברת "גילון הספקה" סירבה לשלם פיצויים למנהל שיווק שלה לשעבר, בטענה שהוא התחרה בה לאחר עזיבתו. אבל השופט אורן שגב חשב אחרת

בית משפט פסק נגד סעיף צינון לעובד שעזב

החברה טענה שעיסוקו הוגבל משום הוא עבד במשרה בכירה ורגישה, ונחשף לסודות מסחריים ובהם שיטות התמחור שלה, שמות הלקוחות והספקים ועוד. לימים התברר לה שמעט לפני שעזב הוא העביר עובדים שלה לחברה מתחרה. בתחילה הוא שכנע אותה כי הדבר לא היה בשליטתו אך מעשיו לאחר מכן הגבירו את חשדה, שכן במהלך 2014 הוא פנה לשלוש מהחברות שעמן היא קשורה והציע לספק להן עובדים.

היא ביקשה לאסור על הנתבע לקיים מגעים עם לקוחותיה, עובדיה וספקיה ולחייב אותו לשלם 145 אלף שקל כפיצוי בגין הפרת ההסכם והנזקים שנגרמו לה בעקבות זאת.

הנתבע אמנם הודה שקיים מגעים עם חברות בנייה שונות, אך לטענתו הדבר נעשה במסגרת חברה חדשה שהקים שעוסקת בתחום אחר לגמרי של ניהול ושיווק פרויקטים, ומשכך תנאי הגבלת התחרות לא הופר על ידו. הוא הכחיש שעבד במשרה בכירה או שהיה חשוף לסודות מסחריים וטען כי העובדים שעזבו עשו זאת מיוזמתם בגלל השכר הזעום שהוצע להם.

לא דובים ולא יער

ואכן, השופטת רוית צדיק קיבלה את גרסתו ודחתה את טענות החברה בזו אחר זו. היא הסבירה שתנאי להגבלת תחרות צריך להיות מידתי ולהגן על אינטרס לגיטימי של החברה כגון סוד מסחרי. במקרה הנוכחי היא לא שוכנעה שהנתבע נחשף לסודות מסחריים או עשה בהם שימוש אסור.

לשיטתה, לקוחות וספקים שניתן בקלות לאתר את פרטיהם לא נחשבים לסוד מסחרי, וכך גם לגבי שיטת התמחור, הנעשית באמצעות תוכנת מחשב נפוצה. "הידע והניסיון אשר צובר עובד במהלך עבודתו הופכים לחלק מהידע ומהניסיון המקצועי אשר רוכש העובד ולחלק מכישוריו המקצועיים, כפי שקורה באופן טבעי", כתבה.

בנוסף מצאה השופטת צדיק שהחברה שבבעלות הנתבע לא מחזיקה בהיתר להעסקת עובדים זרים – דבר שלטעמה מעיד כי תחום עיסוקו הנוכחי לא מתחרה בתובעת, מה גם שלא הוכח בפניה כי המגעים שקיים עד היום עם לקוחות התובעת אכן קשורים לאספקת עובדים זרים.

בשולי הדברים ציינה השופטת שממילא התנאי שנקבע בהסכם אינו מידתי לנוכח התקופה הארוכה שנקבעה בו (שנה וחצי). לפיכך, התביעה נדחתה במלואה והחברה חויבה לשלם לנתבע שכר טרחת עו"ד בסך 12 אלף שקל.