ידידות שכולה שנאה

בקרב ארגוני ימין קיצוני בארצות הברית, "פרו-ישראלי" הופך להיות לא פחות מתו-תקן בעשייתם הציבורית. מנהיגי הימין הקיצוני משתמשים במונח באופן שמזכיר סיסמת-הפעלה של יחידה צבאית, כאשר הוא משמש אותם למירוק גזענותם וקיצוניותם, שכן אי אפשר להיות גם "פרו-ישראלי" וגם אנטישמי.

עוד דעות ב-ynet:

הזמן לסגור את קייטנת מתקן חולות

איפה החמלה? איפה ההיגיון?

"שחרור מבוקר"

למעשה, מאז בחירתו של הנשיא טראמפ אנו עדים לעלייה בניסיונותיהם של גורמים מהימין הקיצוני האמריקני להתמרק מחטאי האנטישמיות בעזרת "תמיכה" בישראל. היטיב להדגים זאת, ריצ'ארד ספנסר, מנהיג הימין האלטרנטיבי ("אלט-רייט"), אשר מכבד בגאווה רבה את חבריו בהצדעה במועל יד, כאשר כינה עצמו בראיון לחדשות ערוץ 2 "ציוני לבן". דוגמה נוספת היא פרס "להבת החירות" שהעניק פרנק גפני, מנהל "המרכז למדיניות ביטחון" - מכון מחקר שהיה קונסרבטיבי והיום ידוע בעיקר בהפצה של שנאה כנגד מוסלמים בארה"ב –לשגריר ישראל בארה"ב, רון דרמר, לפני כשנה.

בסוף השבוע האחרון רשמה התופעה הזו שיא חדש ומכוער באירוע שאיחד יחדיו בניו יורק את הימין הישראלי ואת בריוני הימין הקיצוני בארה"ב. בכנס התמיכה השנתי של ארגון ציוני אמריקה (ZOA), היה הדובר המרכזי לא אחר מסטיב באנון, יו"ר אתר החדשות ברייטברד, פלטפורמה לימין האלטרנטיבי בארה"ב, שהוגדר על-ידי הליגה נגד השמצה "כקבוצה של לאומנים לבנים, אנטישמיים וגזענים חסרי בושה".

באנון, יועצו לשעבר של הנשיא טראמפ, נחשב אחד האסטרטגים הבכירים ביותר כיום של הימין הקיצוני בארה"ב. בנאומו עורר חוסר נוחות אפילו בקרב המארחים, כאשר התרברב כיצד הוביל את המתקפה כנגד "המעמד הקבוע הגלובלי", והזכיר לרבים הוצאת דיבה אנטישמית מוכרת בארה"ב המאשימה את היהודים בהיותם "קוסמופוליטיים", שאינם חייבים בנאמנות לשום מדינה.

באנון זכה באור מן ההפקר דווקא בכנס ציוני מובהק והוצג בו כידיד אמת של ישראל. על מנת עד כמה באנון ידיד ישראל, הגדיל וסיפר מי שהציגו בכנס וסיפר, שבאנון עזב במופגן את הבית הלבן ביום ביקורו של אבו-מאזן מכיוון ש"לא רצה לנשים את אותו האוויר כמו הטרוריסט הזה". מדובר באותו אבו-מאזן שמשתף פעולה עם מנגנוני הביטחון הישראלים במה שתיאר הרמטכ"ל כ"שיתוף פעולה מצוין". אותו אבו מאזן שבהנהגתו סיכלו כוחות הביטחון הפלסטינים מאות אירועי טרור מאז תחילת "אינתיפאדת הסכינים". אבל עובדות בצד.

לא עושים די בירושלים

גם שגריר ישראל בארה"ב אירח את באנון וזכה לשבחים כידיד ישראל. ממשלת ישראל לא עושה די בכדי להבדיל את עצמה מהחבורה המפוקפקת הזו, ובחלק מהמקרים אף מסייעת להלבין אותם. הימין הישראלי ממהר לחבר את כל אותו ערב רב של אנטישמים אמריקנים, בזכותם הוא יכול לדבר על "ידידנו בעולם", אבל עם ידידים שכאלו, באמת שאין לנו צורך באויבים.

מדובר בידידות שכולה שנאה. ידידות עם מי שהפוליטיקה שלהם היא פוליטיקה של הסתה, שנאה ורדיפה. עם מפלגות וארגונים שבעבר התרכזו ברדיפת יהודים, והיום מטעמי נוחות ופופוליזם זמני, מפנים את עיקר חיציהם אל עבר המוסלמים בארה"ב והמהגרים באירופה. העובדה שבימין הישראלי מתבסמים מאותם קשרים, יש בה כדי לעורר תהיות על אמות המידה המוסריות של אותם גורמים פוליטיים. הרי ידידותם החדשה היא עם מפלגות ואישים שהיו מנודים כשעיקר מרצם הופנה לשנאת יהודים, אך פתאום זוכים לאהדתם, רק כי העבירו את "מרכז השנאה" שלהם אל עבר המוסלמים.

החיבור הזה לא רק שאיננו מוסרי, הוא גם מסוכן. בזמן שהפוליטיקאים מימין נהנים מתמיכתם של אותם גזענים, ישראל עלולה לאבד את חוט השדרה המוסרי שלה ואיתו את תמיכתם של רובם המכריע של יהודי התפוצות. בני דודנו בתפוצות לא זו בלבד שבבחירות האחרונות כ-75% מהם לא תמכו בטראמפ, אלא שהם הראשונים להבין כיצד רגשות לאומנים לבנים, או שנאת מוסלמים הופכת בשניה לאנטישמיות יוקדת. אם ממשלת ישראל תיגרר אחרי אלו שמבקשים לכרות ברית עם הימין הקיצוני, היא עלולה לאבד את תמיכת המתונים, אותם מתונים שתמיכתם היא מקור כוחה של ישראל בוושינגטון.

במקום להיגרר לחברות מזיקה עם גורמים גזענים, שלצרכים טקטיים מוכנים לעמעם מעט את שנאתם ליהודים, שנאה שגם אם היא מעומעמת כלפי חוץ, תישאר יוקדת כלפי פנים. טוב תעשה הממשלה הישראלית אם תשכיל לדבר אל הרוב הגדול של הציבור האמריקני בכלל והיהודי בפרט.

במקום ש"שנאת הערבים", תהווה הבסיס לתמיכה בישראל, ראוי שתהיה זו תמיכה ודאגה אמיתית לישראל. דאגה לחוסנה הפיזי והמוסרי כאחד. דאגה שקיימת אצל הרוב הגדול של יהודי ארצות הברית, שבעיניים כלות רואים את המולדת אותה הם כה אוהבים נהנית מחיבוק הדוב של האנטישמים וחבריהם.

יעל פתיר, מנהלת J Street ישראל