העובד המפוטר נתבע: "הוא לקח איתו לקוחות"
סוכנות הביטוח "סגנון" טענה שעובד לשעבר הפר אמון וגנב סוד מסחרי. בית הדין לעבודה בתל אביב הסכים איתה, אבל למחלוקת היה גם צד שני
בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב הכריע לאחרונה בתביעות הדדיות בין חברת "סגנון סוכנות לביטוח (1992)" לבין עובד שלה לשעבר: השופט יצחק לובוצקי קיבל באופן חלקי הן את טענת החברה שלפיה העובד "גנב" לקוחות שלה, והן את טענת העובד שלפיה לא קיבל פיצויים כדין. לסיכום, ובקיזוז שתי התביעות, חויבה המעסיקה לשלם לו 13 אלף שקל.
השופט לובוצקי הזכיר שהגדרתו של סוד מסחרי משתנה מענף לענף, בהתחשב בהקשר התעשייתי, ובכל מקרה אינה כוללת ידע וכישורים כלליים שהעובד רכש במהלך העבודה. לגופו של עניין הוא השתכנע שהעובד פעל בניגוד לדין, בכך שבאופן שיטתי פנה ללקוחות החברה עם סיום עבודתו על מנת לשדל אותם להעביר את עסקי הביטוח מהחברה לטיפולו.
ב-2013 תבעה החברה מהעובד פיצוי בגין גזל לקוחות והפרת אמון. לטענתה הוא ניכס לעצמו ללא רשות את רשימת הלקוחות שלה, המהווה סוד מסחרי, ובכך עשה פעולה שנוגדת את חוק עוולות מסחריות. העובד הגיש תביעה נגדית שבה דרש זכויות סוציאליות רבות, וכן פיצויי פיטורים.
תביעה
עובד בחברת כוח אדם פתח עסק מתחרה - ונתבע
עו"ד רבקה הדר-ברבש
חברת "נרקיסים" דרשה 145 אלף שקל ממנהל התפעול שלה לשעבר, שפתח עסק משלו. אבל בית המשפט דחה אותה: הוא כלל לא עוסק באותו תחום
בהקשר זה נדחתה טענת העובד שלפיה מדובר ב"לקוחות שלו" משום שלעובדים אין בעלות על לקוחות. "מדובר ברשימת לקוחות שקשה להשיגה, והעובדה כי הושגו במאמץ של העובד מלמדת שמדובר ב'סוד מסחרי'", נכתב בפסק הדין. "מדובר בגזל של לקוחות, ואני מפקפק בתמימותו של העובד בהקשר זה. אמת: חלק מהלקוחות היו קרוביו ומכריו. ואולם, אין בעובדה זו כדי להתיר לו לעשות שימוש ב'רשימת הלקוחות', שהושגו במהלך ועקב עבודתו אצל המעסיק".
בסיכום סוגיה זו חייב השופט את העובד לשלם לחברה פיצויים בסך 50 אלף שקל, וציין שמדובר בפיצוי נמוך יחסית, היות שלא מצא ראיות ממשיות לנזק שנגרם לחברה.
התלוש לא קובע
אלא שסכום זה נבלע בפיצויים שנפסקו לטובת העובד. השופט לובוצקי השתכנע שהוא זכאי לפיצויי פיטורים (לאחר שקיבל פיצויים חלקיים בלבד) בגין תקופת עבודה של 66 חודשים. השופט דחה את טענת החברה שלפיה היא לא הייתה המעסיקה האחרונה של העובד, שכן בתלושי השכר מחמש השנים האחרונות מופיע שמה של חברה אחרת ("עידן"), בעוד שאצלה הועסק רק בששת החודשים הראשונים לעבודתו.
השופט הפנה לכך שהחברה אישרה בעצמה שמדובר באותו מקום עבודה, מה גם שחברת "עידן" כלל לא מורשה לשווק פוליסות ביטוח, ולמעשה שימשה "צינור" להעסקת העובד. "לא רק שהעובד הועסק באותו מקום עבודה, המעסיק גם אישר שלמעשה לא היה כל שינוי מהותי בעבודתו, והעובד המשיך לטפל בלקוחות המעסיק", נכתב.
לעובד נפסקו פיצויים בגין פיטורים שלא כדין, משום שהצדדים אמנם ניהלו מעין משא ומתן על סיום העסקתו, אולם הדבר אינו משחרר את החברה מלקיים לו שימוע מסודר לפני פיטורים.
בסיכומו של דבר חויבה החברה לשלם לו כ-63 אלף שקל בגין הפרשי פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת לפיטורים, דמי הבראה וחופשה, ופיצוי בגין אי הפרשת כספים לפנסיה. בחישוב הסופי נפסקו לעובד 13 אלף שקל.
- לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
- הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
- ב"כ התובעת: עו"ד דיני עבודה מרדכי ברקן
- ב"כ הנתבע: עו"ד רפאל פילוסוף
- עו"ד רלי ארביב עוסקת בדיני עבודה
- הכותבת לא ייצגה בתיק
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
