בגלל סחבת במשרד הביטחון: גמלה רטרואקטיבית לנכה צה"ל

התנהלותו של אגף השיקום חייבה נכה צה"ל להמתין 4 שנים עד שהוכרה ההחמרה בפציעתו. ביהמ"ש קבע שהוא יקבל תשלום על חלק מהתקופה

עו"ד יואב צח-וכספורסם: 28.12.17 , 17:58

בית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל לאחרונה עתירה שהגיש נכה צה"ל, ובה ביקש לקבל גמלה רטרואקטיבית, משום שסחבת של משרד הביטחון הובילה לארבע שנות המתנה עד להכרה בהחמרה בפציעתו.

בעבר נהוג היה לשלם לנכי צה"ל הטבות מכוח הוראות אגף השיקום, כגון רכב רפואי ודמי ניידות, החל מהמועד שבו נקבעה להם נכות בוועדה רפואית, גם אם בקשתם הוגשה הרבה קודם. מצב זה יצר פערים בין מי שנכותם הוכרה בסמוך לפגיעה או להגשת התביעה, לבין מי שנדרשו להליכים, לעיתים של שנים, עד שנכותם הוכרה. הוראה מפלה זו בוטלה ב-2013 בפסיקה תקדימית של בית המשפט העליון. עם זאת, נקבע שהפסיקה תחול מכאן ולהבא ולא על תיקים שכבר מתנהלים באגף השיקום.

תביעה

מילואימניק תבע: חיפשתי יד קטועה בעזה

מערכת PsakDin

המדינה סירבה להכיר בטראומה של חייל שנשלח לחפש איברים של חברו ההרוג במהלך מבצע בעזה ב-2007. בית המשפט קיבל את הערעור שהגיש

מילואימניק נגד משרד הביטחון: חיפשתי יד קטועה בעזה

נכה צה"ל, שנפצע ב-1969 ברגלו ובראשו, פנה ב-2007 לאגף השיקום וביקש להכיר בהחמרה פוסט טראומטית שהתפתחה בברכו במהלך השנים. רק במרס 2011, לאחר הליכים רבים בוועדות הרפואיות ושני ערעורים לבית המשפט, הוכרה הנכות הנוספת ונקבע שהוא זכאי לקבל דמי ניידות. עם זאת, האגף סירב לשלם לו את התגמולים ממועד הגשת בקשתו אלא רק ממועד ההכרה בנכות, בהתאם להוראה שהייתה בתוקף לפני פסק הדין של העליון.

בנסיבות אלה הוא עתר לבית המשפט וביקש לקבוע שהוא זכאי לקבל את דמי הניידות מהיום שבו הגיש את הבקשה. הוא הסכים שההלכה החדשה מ-2013 לא חלה על המקרה שלו אך טען שבעקבות הסחבת הבלתי סבירה שנקט האגף בעניינו, מן הצדק להיעתר לבקשתו.

הוא סיפר שהליכים רבים שניהל אגף השיקום בעניינו היו מיותרים לחלוטין. לדבריו, התנהלות הוועדות הרפואיות הייתה מרובת תקלות ונגועה בסחבת, והבהיר שההכרה בנכותו הנוספת בסוף התהליך הייתה על סמך בדיקות שהוצגו לאגף השיקום עוד בוועדה הראשונה.

אגף השיקום טען מנגד כי הזמן הממושך יחסית שנדרש לטיפול בעניינו של העותר נובע מאי שיתוף פעולה מצדו וסירובו להיבדק בעניין הברך. הטיפול בו, נטען, היה רציף והתשובות ניתנו בפרק זמן של שבועיים. עוד טען אגף השיקום שהטיפול לא חרג מממוצע הזמן שבו מטפלים בעניינם של כלל הנכים.

אבל השופטת מיכל אגמון-גונן קיבלה את העתירה. היא קבעה שהתנהלות רוב הוועדות הרפואיות הייתה בלתי תקינה, בהרכב חסר, תוך התעלמות מממצאים רפואיים, כתיבת פרוטוקולים לא ברורים ומתן החלטות לא מנומקות. מלבד זאת, לקח לוועדות חודשים להודיע לעותר על החלטתן.

לדבריה, האחריות להתמשכות ההליכים מוטלת כולה על אגף השיקום. היא דחתה את הניסיון להטיל את האחריות על העותר וציינה כי הוא לא סירב להיבדק "סתם כך", ובצדק נימק זאת בכך שלא ניתן ללמוד על מצבו הרפואי במועד שבו הגיש את הבקשה, והיה צריך לבחון את הדברים מתוך הבדיקות וחוות הדעת שהגיש.

"סיפור המעשה כולו, תמונת התמודדותו של העותר שהוכר כנכה, עם המערכת האמונה על שיקומו, נמצאה ארוכה מדי, מסורבלת, מייגעת שלא לצורך, סחבת במידה כזו אשר מוצדק כי תקים חריג להוראת הנוהל", כתבה השופטת אמון גונן וציינה שהתמונה לא מחמיאה לאגף השיקום. היא קבעה שזמן סביר לטיפול בבקשתו של העותר עומד על חצי שנה, ולכן ההטבות המגיעות לו יינתנו החל מתחילת ינואר 2008.