חפץ חיים: "אנחנו כמו האימפריה הרומית. הולכים ומתנוונים"
הרב חיים נבון, מהוגי הדעות המרתקים בחברה הדתית-לאומית, מודאג: מהפוסט מודרנה שמכרסמת בחברה הישראלית, מהאינדבידואליזם שבא על חשבון הכלל, מערעור הלאומיות ומנאום השבטים. "אני חרד לחברה הישראלית ולשרידותה. זו תהיה חברה שקוראים את בניה לדגל, ואיש אינו בא"
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
"אביו של הרב רזיאל שבח הי״ד שמע על רציחתו ברדיו, כאשר השמיעו בשידור הקלטה שלו זועק למד״א לעזרה..." כתב. "ההשמעה של הקלטה כזו בעיתוי כזה, לפני שהמשפחה יודעת, היא תועבה מוסרית מחרידה, אך גם השמעה שלה בכל עיתוי אחר מעידה על עיוות מוסרי. כשאדם שחייו בסכנה מתקשר לבקש עזרה הוא רוצה שיצילו אותו, לא שיפיצו לכל אוזן את חרדתו ברגעיו האחרונים. בעידן הרומס שוב ושוב את פרטיותנו, הותירו לאדם ולמשפחתו לפחות את כאב רגעיו האחרונים. די כבר".
קראו עוד בערוץ היהדות:
- "זקן רבני מרוקו" נפטר
- זו האחריות שלנו: אל תגרשו את מבקשי המקלט/ פרופ' רוחמה וייס
- בין מכה לירושלים: מלמד את העולם המוסלמי על יהדות
בספרו החדש "מכים שורשים" (הוצאת "ידיעות ספרים") הוא מגיש כתב אישום בן 180 עמודים המכוון כלפי העידן הפוסט-מודרני ותוצאותיו, או ליתר דיוק, מפגעיו. "אנחנו חיים בעידן שמערער את היסודות הכי בסיסיים של מה שקיים תמיד", הוא מסביר בשיחה עימו. "מעגל של עם, של קהילה, של משפחה ושל הזהות של האדם עצמו. בן אדם היום נכנס ללימבו חסר כל משמעות, מפשיטים ממנו הכול ואז אומרים לו 'זה חופש'. אבל ציביליזציה לא יכולה לשרוד ככה. החברה המערבית שבוחרת בכיוון הזה, מאבדת את היכולת להתקיים".
"האמת שלי" וצמצום הבחירה המוסרית
בספר תוקף הרב נבון את מה שהוא מכנה "בחרנות"; היכולת ללבוש ולפשוט זהויות שהופכות לנזילות יותר ויותר. "בחירה חופשית היא מעלה אלוקית. יש פרשנים שאומרים שזה צלם אלוקים שיש בנו. אבל בחירה חופשית נעשית מתוך הקשר מסוים. 'ראה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב, את המוות ואת הרע ובחרת בחיים'", הוא מצטט מספר דברים. "יש חיים וטוב ויש מוות ורע וצריך לבחור. העולם שאנחנו חיים בו זורק אותך למדבר בלי מפה ובלי מצפן, אומרים לך שאין בכלל דבר כזה, מפה ומצפן, ועכשיו תבחר.
"לא רק שהבחירה הופכת להיות בלתי אפשרית, היא הופכת להיות בלתי חשובה. כי אם אין אמת מידה מוסרית מה טוב ומה רע, כל בחירה היא קטנה וזניחה באותה המידה. כשאני עומד מול אדם חילוני שאפילו לא מנסה להתווכח איתי על האמונה שלי, אלא אומר לי 'לך יש את האמת שלך, ולי יש את שלי' - השאלה האם לעבוד אלוקים או לא הופכת לא משמעותית כמו השאלה האם לאכול חביתה או סלט. הכול קטן".
הרב נבון מוסיף כי "אנחנו חיים בחברה נוירוטית מאי-פעם, ועם כל המרדף המתמיד אחרי האושר אנשים לא מאושרים. האינדיבידואליות התחילה לכרסם את עצמה. כשאתה שולל ממני משפחתיות, קהילתיות ולאומיות ושולח אותי למרדף אחרי האושר, התוצאה היא אנושות שבולעת כל יום משאיות עמוסות ב'ציפרלקס'. אנחנו מגדלים דור עם מסרים בלתי אפשריים. כשאתה מצמצם את הקיום של אדם לאטום אינדיבידואלי, בסופו של דבר הוא יבחר שלא להביא ילדים, כי הבחירה בילדים היא בחירה במשהו שגדול ממני. זה שולח זרועות לעבר ולעתיד".
.jpg)
וזו לא "בחרנות אנוכית"?
"לא. זה מגיע בעיניי ממקום אחר. יש פה שני סוגים של אופני קיום: יש קיום של אדם שרואה את עצמו כאטום בודד שצף בחלל, לעומת אופן קיום שבו אדם רואה עצמו כחלק מעץ בעל שורשים, והוא שואף לתת פירות. אדם שרואה את עצמו כחלק מעץ קשור לאבותיו, וימצא בילדיו שמחה וסיפוק".
אל תקעקעו את הזהות המגדרית
בספרו מבקר הרב נבון בזו אחר זו, כמעט כל תיאוריה פוסט-מודרנית העוסקת בשאלות של זהות. הוא בז ל"פוליטיקה של זהויות" ורואה בה השטחה של זהות עצמית וביטולה. "הפוסט-מודרניזם משאיר מקום לזהויות רק ככלי מאבק נגד הגמוניה", הוא אומר. "אם זהות לא מדוכאת, אז היא מיותרת. ברגע שזהות מסוימת משיגה כוח והכרה רוצים ישר לפרק אותה. אנשים צריכים זהות, ולכן פרויקט פירוק הזהות הפוסט-מודרני פועל גם נגד מי שמאמצים אותו.
"לי יש תיאוריה שאופנת ההיפסטרים לגדל זקנים היא ביטוי תת-מודע גופני-ביולוגי לסמל גבריות בעולם שבו משדרים לנו שוב ושוב שאין הבדל בין גברים לנשים. אנשים צריכים את השייכות הזו, וצריך לתת לה ביטוי בריא. אני טוען שזה מסוכן מאוד לערער את כל מעגלי הזהות שיש לבני אדם".
לרב נבון (44) דווקא אין זקן. הוא יליד רמת גן, מכהן כרב קהילה במודיעין, אך את מעמדו בקהילה הדתית רכש כפובליציסט ב-ynet, "נקודה" וכיום ב"מקור ראשון"; כמחברם של 12 ספרי יהדות – וכאושיית רשת פעילה. הרב שנחשב בין הליבראלים והמעמיקים ביהדות בת זמננו, מציג עמדות סובלניות ומכילות כלפי תופעות שהשמרנות האורתודוכסית מתקשה לבלוע, דוגמת סוגיית ההומואים הדתיים, ואף התארח באתרים דוגמת "חברותא" ו"כמוך".
ועם זאת, הוא מקפיד להדגיש כי אינו מתחבר לתפיסות הראות בזהות המגדרית הבניה תרבותית. "אחרי שהכניסו גברים ונשים למתכונת ספציפית ומצומצמת, דבר מאוד לא רצוי, הגיעו מרוב רתיעה מכך לידי הכחשה שיש גברים ונשים בעולם. התיאוריה הקווירית עסוקה בלהגיד לנו שההבדלים בין גברים לנשים לא משמעותיים, אנחנו נמצאים על רצף ולא במישור של אבחנות חותכות, וזה לא יותר משמעותי מג'ינג'ים ולא ג'ינג'ים".
אך לא רק ההיבט הזה שגוי, לדעת הרב, אלא גם האופן שבו מתמודדים עם אנשים בעלי דיאספורה מגדרית. "יש לי הרבה נגד הנפת הדגל שמנסה לקעקע את עצם הזהות היסודית שלנו בעולם – אני כגבר ואת כאישה. עברנו בתנועת מטולטלת מעולם שבו גבר אהב מכוניות ואישה אהבה בובות, לעולם שבו מכחישים את השייכות המגדרית והמינית הבסיסית שלנו".
אנחנו לא שבטים
מעבר לערעור של הזהות המינית או האישית, הרב נבון קובל גם נגד ערעור הזהות הלאומיות. "זה הנושא הכי קריטי בחברה הישראלית", הוא קובע. "הלאומיות נתפסת במערב כתופעה מדכאת ומדומיינת. הם רותמים את זה לתפיסות עולם שאומרות שלאום לא קרה מעצמו, אלא מישהו תחזק את זה במטרה לדכא את ההמונים, ובגרסה הישראלית - לדכא הפלסטינים.
האם אני יכולה להבין מדבריך שגם לפלסטינים לשיטתך יש זהות?
"יכול מאוד להיות שכן. יכול להיות אזרח ישראלי-ערבי שלא ישיר את 'התקווה', וזה בסדר גמור בעיניי, והוא צריך להיות שווה זכויות לחלוטין, אבל זו עדיין תהיה מדינה שלא תשקף את הזהות שלו וזאת בחירה שלו לגור בה. גם יהודים חיים במדינות לאום שלא משקפות את זהותם. יש יהודים רבים באנגליה שעל דגלה מתנוסס צלב, ובראשה עומדת ראש הכנסייה האנגליקנית - המלכה. הם מרגישים אנגלים מאוד אבל בהקשר אחר, לא בהקשר הדתי.
"בגלל זה אני חושב ש'נאום השבטים' של הנשיא ראובן ריבלין הוא מסוכן, כי הוא אומר שאנחנו חייבים לכונן זהות ישראלית משותפת. 'שבט' בעברית הוא ענף, והוא מכונה כך כי כל השבטים יונקים מאותו מקור. מה השורש המשותף שהשבטים של ריבלין יונקים ממנו? חרדים, דתיים וחילונים חולקים עם, לשון ועבר. אבל כשמוסיפים את הערבים, אתה מדלדל את השורש המשותף. איזה שורש משותף יש בינינו? אתה יוצר זהות מאוד דלילה.
"כששואלים את אנשי הנשיא מה 'הטוב המשותף' של אותם ארבעת השבטים? הם אומרים כולנו נדאג לאיכות הסביבה. זו לא זהות משותפת. זה לא מה שמשאיר אנשים ערים בלילה. זהות זה החלומות שלי, הזיכרונות שלי, הילדים שלי, המורשת שצרובה בי. מכנה משותף ליהודים וערבים הוא דליל מאוד. המדינה הזו היא מדינה יהודית. היא לא משקפת את הזהות הערבית, ולא תוכל לעשות את זה".
אתה מקפיד שלא להתבטא במונחים של הגמוניה ודיכוי, אבל לא נראה לך שבתקופת שלטון מפא"י התקיים פה דיכוי המוני של מזרחיים, דתיים וכל מי שלא היה חבר הסתדרות עם הפנקס בצבע הנכון?
"זה בוודאי שהיה, אבל אני לא שופט את זה במונחים מרקסיסיטיים. לא חושב שהייתה פה קבוצה שעשתה את זה במכוון כדי לדכא את כולם. זה נובע לדעתי ממקום אחר. אחד הפרדוקסים הכי הזויים הוא כאשר אנשים טוענים שמעגלי זהות הם עניין של בחירה, מנסים להסביר את הכוח ואת החוזקה הבלתי מעורערת של הזהויות הללו דרך תיאוריות קונספירציה של כוחות דיכוי מעמדי שפועלים בעולם.
.jpg)
"כשאני מסתכל על התקופה שאנשים כמוני לא יכלו להרים ראש, אני לא רואה את זה כקונספירציה של פלמ"חניקים. הם היו אנשים צעירים מאוד, שהקריבו את חייהם למען המפעל הציוני, ועל הדרך ביצעו מחיקה תרבותית של תרבות האידיש לעצמם. אז כשהם עשו את זה לאחרים, הם אמרו לעצמם שהם לא עושים לאחרים את מה שהם לא עשו לעצמם. הם רק לא הבינו את ההבדל, שאתה לא יכול לעשות לאחרים משהו שעשית לעצמך בהתנדבות.
"אני מרגיש שיש מחשבה שכל מעגל זהות - הולדתו ביחסי כוחות ודיכוי. זו תפיסה שמתעלמת מדברים כמו אהבת אנוש, חסד ורחמים וגם מחולשות, מסתם קטנוניות, מסתם גזענות, לא הכול קונספירציה".
ועם זאת, אתה מרגיש צורך לצאת חוצץ נגד תופעה שבעיניך משתלטת על הלך המחשבה הישראלי, ולכן כתבת את הספר.
"לא הייתי רוצה לראות את זה כך. זה לא עולם המושגים שלי. זו תפיסה ניאו-מרקסיסטית שמחלקת את הכול למדכאים ומדוכאים. יש פה הקצנה של בחירה מזהויות נוקשות לפירוק מלא, שמביאה אותנו לקטסטרופה, וצריך להיאבק נגדה".
וזאת למה?
"בכל מדינה שהתפיסה הפוסט-מודרנית שלטת בה, אין ילדים. אין ילדים זה אין עתיד. הבחירה בילדים היא בחירה בעתיד ובשייכות. המצב היום בחברה המערבית מזכיר את תיאורי האימפריה הרומית במאות השנים האחרונות לקיומה, חברה שהלכה והתפרקה והתנוונה עד שהברברים פשוט כבשו אותה.
"אני חרד לחברה הישראלית ולשרידותה כי אנחנו באותו כיוון. חברה שאין בה שום זהות תרבותית-ערכית ברורה, פשוט תתפרק ומשהו אחר יירש אותה. כך קרה לציביליזציות בעבר. זו חברה שקוראים את בניה לדגל, ואיש אינו בא".
