ממזרים עם אמונה: רומיאו ויוליה - הגרסה הדוסית

מרק טוויין וזיגמונד פרויד הם שניים מני רבים שהטילו ספק אם אדם אחד יכול היה לכתוב את "רומיאו ויוליה", "המלט", "המלך ליר", ויתר 34 המחזות החתומים על שמו של וויליאם שייקספיר. אחרי שקראתי את "ללכת על דגים", הרומן החדש של הרב חיים נבון, אני שרוי בלבטים דומים.

אז נבון הוא אמנם לא שייקספיר, אבל זה כבר ספרו השמיני של הרב בן ה-40, המכהן גם כרב קהילה במודיעין, מרצה פופולרי בנושאי יהדות, פובליציסט ואב לארבעה, שמצהיר שהוא פשוט לא ישן הרבה בלילה.

<< כל מה שמעניין בעולם היהודי - בפייסבוק שלנו. כנסו >>

• קבלו אותו: הדוס האולטימטיבי בקולנוע הישראלי
  

הרומן "ללכת על דגים" (בהוצאת ידיעות ספרים) הוא ממש לא ספר הלכתי לחודש אדר (שמזלו דגים), כי אם הגרסה הישראלית-יהודית של "רומיאו ויוליה" השיקספירי. אם תרצו, חומר נוסף לרבני המגזר החר"דלי , שכבר מצקצקים זמן מה בדאגה נוכח תופעת "הרבנים הליבראליים" נטולי הזקן.

מתרגם את התורה לשפת המציאות

אכן, ההצלחה הפכה את הרב נבון וכמה מחבריו למטרה עבור רבנים ותיקים, בהם הרב שלמה אבינר, שטען לגביהם כי "הכיפה שלהם קטנה, אין להם זקן, ההלכה לא קובעת עבורם, הם רדודים -ומתכבדים בקלונם של אחרים". על הטענה הזו השיב הרב נבון: "אפשר לשמור על חוט השדרה התורני, בלי להפסיק להיות רלוונטי וקשוב".

השאלה הראשונה והמתבקשת היא היכן עובר הקו הדק שבין חדשנות הלכתית לרפורמה. "זו שאלה של נקודת מוצא", משיב הרב נבון. "אני נאמן לחלוטין להלכה, ובאופן כללי, אינני מנסה לשנות את התורה כך שתתאים למציאות, אלא רק לתרגם את התורה לשפת המציאות העכשווית.

יש אנשים שמפריע להם כשבכתיבה התורנית שלי אני מזכיר סיפורים על נפוליאון וצ'רצ'יל. כתגובה, אני פותח איתם מדרש, ומראה להם איך חז"ל השתמשו במשלים מהעולם הכללי של זמנם: 'משל למלך שאמר לפדגוגוס...' אז במקום 'משל למלך' אני כותב 'משל לצ'רצ'יל'. אני מנסה בכל כוחי להביא את דבר ה' למציאות המתחדשת. יש כאלה שזה מרגיז אותם. מה אני יכול לעשות".

כשהמשפחה מתערבת

הספר "ללכת על דגים", הולך למעשה על ביצים. ספר מתח שאיש לא נרצח בו, רומן שאין בין גיבוריו קשר גופני. למרות שמספר דמוית בספר מתחבטות בשאלות אמוניות קשות, הספר מתייחס להלכה בכבוד, אף שהוא מציג כמה מחוקיה כבלתי מובנים ואפילו מקוממים.

לטובת מי שטרם קראו, תקציר העלילה עוסק בשירי ויושי, שני סרוגים שהתארסו, ואשר על אושרם מעיב סוד משפחתי אפל במיוחד: מתברר שהחתן דנן חשוד כממזר, מה שמאיים על שלמות המשפחות של השניים, ומביא אותן לדרוש מבני הזוג להיפרד לאלתר.

"בניגוד לזה, אני חושב שאדם הוא תוצר של משפחה, קהילה וחברה, ובאופן טבעי כל אלו מעורבות גם בקשרים הבין-אישיים שלו. נכון, המשפחה יכולה לפעמים גם להפריע, וגם בזה אני נוגע. אבל זה אינו העיקר. באופן דומה אני מציג בספר גם את ההלכה, ובכלל את עולם הרוח והדת: לא רק כמחסום המגביל את בני הזוג, אלא כחלק יסודי מהזהות שלהם, שהם צריכים להתמודד עמו".

הספר עוסק בסוגיה הלכתית רגישה - הממזרות. מי כתב את זה, הרב חיים נבון או הסופר חיים נבון?

"האדם חיים נבון. אני כותב מתוך העולם הפנימי שלי. באופן טבעי, כל מה שיש בי מתבטא גם בכתיבה".  

להיחלץ מעולם רוחני דל

למרות שבנו הגדול הוא רק בן שבע, האצבע של הרב נבון נמצאת על הדופק והוא מזהה את המשבר האמוני הפוקד את צעירי החברה הדתית והחרדית, הבולט בעיקר בחברה הסרוגה. גם הספר נוגע בהיבט הרגיש של צעירים החשים כי ההלכה לא רלוונטית עבורם, והכיפות שלהם הולכות והופכות שקופות.

על השאלה אם יש דרך להתמודד עם המגמה הזאת מבחינה חינוכית, הוא משיב: "קודם כל, אני רוצה להדגיש ש'ללכת על דגים' אינו ספר קודש במסווה ספרותי. זהו רומן שנבע מתוכי. נכון שהוא מבטא את העולם הפנימי שלי, כולל העולם הרוחני שלי, אבל השאלות היסודיות שהוא מעלה הן אוניברסליות: אהבה, משפחה, אמונה.

"במובן מסוים, זהו רומן התבגרות, כולל התבגרות רוחנית: גיבורי הספר מנסים להיחלץ מתוך עולם רוחני דל וילדותי, ולצד התפתחות התעלומה המשפחתית אנחנו מלווים אותם בהתלבטות, האם הם ינטשו את האמונה או שיצליחו לגבש עולם רוחני בוגר ובשל יותר? כרב, ולאו דווקא כסופר, אני מאמין שאנחנו צריכים פחות לפחד. כל הזמן אנחנו חוששים שהצעירים שלנו 'יתקלקלו'. אבל אם אנחנו מאמינים שאנו מציעים דרך חיים טובה ומלאה, למה שהנוער לא ירצה אותה? הסתגרות מוגזמת פוגעת בביטחון העצמי האמוני של הצעירים, ככה משדרים להם שהדת לא יכולה לעמוד בתחרות.

"אני מכבד מאוד דרכי חיים אחרות, אבל אני חושב שיש לנו סחורה טובה, הכי טובה, ולכן אני לא מפחד מתחרות. והרי האמת היא שבעידן האינטרנט כבר אי אפשר באמת להסתגר, אפילו אם מאוד רוצים. כאן נמצא בעיניי המפתח לחינוך דתי בימינו: להציב בפני תלמידינו וילדינו דוגמה של חיים דתיים מלאים ועשירים, שהם לא ירצו לעזוב,

גם כשיכירו את האלטרנטיבות".

"שתי האופציות שאתה מציג דנות אותנו לכישלון חינוכי ידוע מראש. האם האופציה היחידה לדתיות רצינית היא פחד מברקים שמימיים? נכון, חיי תורה ומצוות הם לא תמיד קלים. אך מעולם לא שקלתי לזנוח את העולם הזה. תמיד ראיתי את העוצמה והאמת שבעולם האמונה, למרות הקשיים שהוא מציב לפעמים.

אוסיף ואומר, שדווקא אדם שבטוח בעולם האמוני שלו, לא יפחד לנהל דיאלוג מכבד עם אנשים שחושבים ושחיים אחרת ממנו. יש לי מספיק ביטחון בעולם הדתי שלי כדי לחיות בסביבה חילונית, לגדל בה את ילדיי, ולנהל דיאלוג מתמיד עם אנשים בעלי השקפות דתיות מגוונות. אנחנו לא מסכימים, אבל מדברים ומתווכחים בגובה העיניים. אין מה לפחד".