קבלו אותו: הדוס האולטימטיבי בקולנוע הישראלי
באווירת האוסקר כינסנו עשרה אנשי תרבות לבחירת הדוס הקולנועי האהוב עליהם. טל פרידמן בחר בשולי רנד, הסבא מ"משפחת צנעני" הזכיר לנדב אבוקסיס את אביו, וזאב רווח לא מבין איך אפשר לחשוב שחכם חנוכה לועג לדת
דרך ארוכה עבר הקולנוע הישראלי מאז החכם חנוכה - ועד יוחאי ב"למלא את החלל". בתחילת הדרך, היה ארסנל דמויות הדתיים שעל הבד מצומצם וחד-גוני. לאורך השנים הוא הלך והתפתח, צמח והתרחב, והיום ברור כי הדוסים כבר תפסו מקום של כבוד על המסך.
<< כל מה שמעניין בעולם היהודי - בפייסבוק שלנו. כנסו >>
באווירת האוסקר, זה הזמן לבחור את הדוס האולטמטיבי בקולנוע הישראלי. לפיכך כינסנו עשרה אנשי תרבות, שהתבקשו להכריע בסוגיה, ולהצביע על ירא השמיים הקולנועי האהוב עליהם.
נדב אבוקסיס: הסבא מ"משפחת צנעני" מזכיר לי את אבא שלי
סטנדאפיסט ושחקן
"סטניסלבסקי אמר שאין תפקידים קטנים - יש רק שחקנים קטנים. הדמות שאני אהבתי היא הסבא בסרט 'משפחת צנעני'. זה היה אמנם תפקיד משנה, אבל האותנטיות שלו הקסימה אותי. הוא גילם מישהו מנותק מהסביבה, מה שקצת מזכיר לי את אבא שלי. אבל הכי מקסים בעיניי, זה שדווקא האנשים האלה, עם הפשטות שלהם, הם אלה שמאריכים ימים".
חיותה דויטש: אבי מ"המשגיחים", ממושמע וחוצפן סירוגין
סופרת ועורכת
"אבי (בגילומו של רועי אסף) מהסרט 'המשגיחים' - הוא הדתי האולטימטיבי שלי. הוא קם ונופל, מתנדנד בין אפשרות אחת לאפשרות ההפוכה. רגע אחד הוא שתלטן להחריד, בטוח שהאמת בכיסו - ורגע אחר כך הוא שבר כלי, עומד מול האינסוף בצער ובענווה. חוטף, מתלבט, נע בין אהבה לשנאה, ממושמע לרבונו של עולם וחוצפן לסירוגין, אבל תמיד עומד מולו בכנות".
טל פרידמן: משה בלנגה בסרט "אושפיזין"
"הדוס האולטימטיבי בקולנוע הישראלי הוא משה בלנגה, אותו גילם שולי רנד בסרט 'האושפיזין".
אמיר בוגן: הרבי אלימלך מהסרט "מחוז השפיות"
עורך ערוץ הקולנוע של ynet
"הרבי אלימלך מהסרט הקצר 'מחוז השפיות', שאותו אני מכיר טוב, בניגוד לציבור הרחב. מגלם אותו איתן סנה, המוכר יותר כאלכס מהסרט 'אלכס חולה אהבה'. אפשר לצפות בסרט כאן".
יאיר רוה: סאלח שבתי שמדבר עם הקב"ה
מבקר קולנוע וכותב הבלוג "סינמסקופ "
"אני בוחר בדמויות שמדברות עם הקב"ה, ובראש בראשונה בסאלח שבתי. יהודי שומר תורה ומצוות שעולה לישראל, ומגלה מדינה שבנויה על עקרון 'כוחי ועוצם ידי'. יער? 'זה אלוהים עושה. הוא לא צריך עזרה'. 'אנחנו עוזרים לו', עונה לו הקיבוצניק. וברגע המשבר יוצא סלאח מהפחון שלו, וקורא אל הקב"ה שיעזור לו, שיוציא אותו מהמצב הזיפת. ואכן, הנס מגיע כבר בסצינה הבאה.
"דמויות מאמינות נוספות שעוצרות את העלילה כדי לדבר עם בורא עולם: הגיבור של 'המשגיחים' והגיבור של 'אושפיזין'. שניהם זוכים לנסים גלויים, אחרי שעצרו לפרוס שיחם בשדה מול הקב"ה".
יעל משאלי: האמינות של שירה מ"למלא את החלל"
סופרת
"מוכרחים לומר שהדוס האולטימטיבי בתולדות הקולנוע הישראלי הוא זה שנכתב ומבויים על ידי דוסים. 'קונילמלים' ו'חכמי חנוכה' לסוגיהם אפיינו את הדתיים של הקולנוע הישראלי, עד שבאו יוצרים חובשי כיפה ועשו את העבודה בעצמם. הכיפות יושבות בדיוק בזווית הנכונה, החצאיות באורך ובסגנון הרלוונטיים, ואף אחד כבר לא נשמע או נראה אידיוט רק מכיוון שהוא דתי. ונהפוך הוא.
יוחאי, המגה-דוס ההורס של "למלא את החלל" הוא בחירה אקטואלית מתבקשת. לא יכולנו לבקש יותר מזה (עד שהוא בא בתפקיד דוחה ב"אמא ואבא'ז", אבל נעזוב את זה עכשיו). אולי בפעם הבאה, כיפה סרוגה תספיק (לטיפולך, סידר).
אבל, ברוח ימי הפורים ומגילת אסתר, אני בוחרת דווקא את שירה מאותו הסרט. דמותה לא חפה מחריקות, צרימות ונגיעות סטריאוטיפיות קלות, אבל היא לבושה נכון, מדברת בשפה הנכונה (בתכנים הייתה אי אמינות קלה), ובסך הכל היא הכי קרובה למה שניתן לצפות בקולנוע. לא פחות ולא יותר טובה מדמויות אחרות, בסרטים אחרים, שנטל ההוכחה אינו מוטל על כתפיהן".
גיל סלוביק: השוטר אזולאי - יהודי טוב גם בלי כיפה
עורך דין, תסריטאי וכותב טורים
"הדוס האולטימטיבי בעיני הוא השוטר אזולאי. כן, אני יודע שאין לו כיסוי ראש מלבד כובע השוטר, אך בל נטעה בו - מדובר ביהודי אמיתי, שורשי ורחום המניח תפילין, מחלק ממעט מעותיו לצדקה, מצטט את פסוקי התנ"ך ומדבר עם כולם - מעבריינים ועד חרדים, בגובה העיניים.
"גאון הדור הוא לא, אבל בעידן של הצפת רה"גים אנחנו זקוקים ליותר יהודים פשוטים. גם אם הם מתאהבים בפרוצה".
יאיר אורבך: דוסים יותר חושבים
סטנדאפיסט
"הדוס האולטימטיבי הוא כבר לא רק התחמן שמתחמן את כולם וצוחק עליהם. היום אנחנו רואים דוסים הרבה יותר חושבים, כמו ב"מדורת השבט" או ב"אושפיזין", שם שולי רנד גילם את דמותו של משה בלנגה החוזר בתשובה. אז אומנם בקולנוע נהיינו רציניים יותר, אבל במציאות דתיים כבר הרבה יותר פתוחים להומור, ותעיד העובדה שאפילו חרדים מזמינים אותי להופיע בפניהם".
קובי אריאלי: אסי דיין - כביטוי לתמורה שחלה בדמות הדוס
עיתונאי ואיש טלוויזיה
"במשך 30 שנה דמותם של הדתי והחרדי בקולנוע הישראלי, עוצבו בצלמו ובדמותו של אורי זוהר החילוני (שאגב, מעולם לא הבנתי מה היה להתלהב ממנו). אורי זוהר הביא לנו את החרדי רפה השכל עם מבטא יידישיסטי כבד, דבר שלא הוסיף כבוד גדול הן למגזר, והן לקולנוע הישראלי. בשנות ה-90, הקולנוע הישראלי צעד אלף צעדים קדימה והתמורה שחלה בדמות הדוס, היא אינדיקצייה להתקדמות בעניין הזה".
"לדעתי הדוגמה הטובה ביותר להתפתחות החיובית, הזאת היא לא דמות, אלא שחקן - אסי דיין,עם דגש על תפקיד ראש הישיבה שגילם בסרט 'ההסדר' ועל דמות האב שלו ב'חופשת קיץ' של דוד וולך. אלו שני תפקידים גאוניים, כי דיין קלט והפגין דקויות, שהדמויות לא קלטו על עצמן במקור".
זאב רווח: הדמות של חנוכה לועגת לדת?
במאי ושחקן
ולסיום: ה"חכם חנוכה" בכבודו ובעצמו: "אני כמובן התחברתי לחכם חנוכה. מאוד-מאוד אהבתי לשחק את הדמות הזו. זה היה ממש בשמחה רבה ובחדווה גדולה לגלם דמות צבעונית, בשפה ירושלמית, ממוסררה. האמת שדמותו של חכם חנוכה, מבוססת על מספר מורים שלי, בבית הספר הדתי שבו למדתי בכפר חסידים".
רווח מבקש להבהיר כי הוא דוחה בשתי ידיים את הטענה שיש בדמות הזו לעג כלפי הדת, "איך בכלל אפשר לחשוב
דבר כזה? מי שחושבים כך, מעוותים את הסרט והם חסרי הומור. הגדולה של ההומור היהודי, היא שאנחנו יודעים לצחוק על עצמנו.
"חכם חנוכה הוא דמות שהצחיקה מאות-אלפי ילדים שהתבגרו, וגם הילדים שלהם מתים על הדמות הזו. מה שאותי הכי מהנה, זה לראות חיילים שמגיעים למילואים, רואים את הסרט, צוחקים וחוזרים על קטעים שלמים מתוכו.
"אגב, בנותיי זיכו אותי ב-11 נכדים שכולם חרדים. בעזרת ה', בפורים אנו חוגגים ביחד, והאמת היא שרק בקהילה הדתית יש באמת אהבה ושמחה והשתטות אמיתיות, כראוי לפורים".
לפנייה לכתב/ת 
