כשאבותינו עבדו אלילים: אל השמש ההודי - בבית המקדש
מלכי יהודה עבדו את אל השמש, נביאי התנ״ך ראו את הקב״ה רוכב על סוסים, ויאשיהו טיהר את בית המקדש ממאות שנות עבודת אלילים. מסתבר שיש נקודות דמיון מפתיעות בין סיפורי התנ״ך לבין פולחן אל השמש ההודי הנחגג היום
מלכי יהודה עבדו את אל השמש, ונביאי התנ״ך ראו את הקב״ה רוכב על סוסים: מסתבר שיש נקודות דמיון מפתיעות (ודי מטרידות) בין סיפורי התנ״ך לבין פולחן אל השמש ההודי, בחג המסתיים היום (א') על ידי כמיליארד מאמינים הינדים.
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות >>
אל השמש ההודי, ופרות קופצות מעל למדורה
הקדמונים ראו בשמים זירת פעילות של יצורי אש השולטים בעולם: "פֶן תִּשָּׂא עֵינֶיךָ הַשָּׁמַיְמָה וְרָאִיתָ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶת הַיָּרֵחַ… וְנִדַּחְתָּ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לָהֶם..." מפולחן רֶע הפרעוני, דרך הליוס היווני, ועד לאלה אָמָטֵרָאסוּ ביפן - אם שושלת הקיסרים - עבודת כוכבים של ״אל השמש״ רווחה בעולם כולו.
עוד בנושא בערוץ היהדות:
- החג השחור וקללת העבדות התנ"כית
- "ניטל נאכט": כך מציינים החסידים את ליל חג המולד
- חג האורים של הטיבטים: בין חנוכיות לפנסי לוטוס
- "העיבור הטהור של ישו": האם שלנו טמא?
- חג הולדת מוחמד - ומה עם חג הולדת משה?
בהינדואיזם ההודי שרד עד היום פולחן לאל שמש ששמו "סוריה". בשבוע החולף ועד היום חגגו מיליוני הודים את חג המאקאר סנקרנטי (Makar Sankranti) המוקדש לו. הם טבלו בהמוניהם בנהר הגנגה, החליפו משלוחי מנות סמליים, והקפיצו פרות קדושות מעל למדורות.
גם עם ישראל עבד את אל השמש
הדימוי של השמש כ"אל" כל כך מופרך עבורנו, שהיינו רוצים לקוות שעם ישראל נמנע מעבודה זרה זו, אבל המציאות אחרת. הנביא ירמיה מעיד שמלכי יהודה עבדו את השמש, וגם יחזקאל רואה בחזונו פולחן כזה בתוך בית המקדש: "וַיָּבֵא אֹתִי אֶל חֲצַר בֵּית אדני הַפְּנִימִית וְהִנֵּה... כְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אִישׁ... מִשְׁתַּחֲוִיתֶם קֵדְמָה לַשָּׁמֶשׁ".
עוד עדות קשה נלמדת מעלייתו של יאשיהו לכס המלוכה בירושלים (בשנת 640 לפני הספירה). בין יתר פעולותיו חיסל יאשיהו את "הַמְקַטְּרִים לַבַּעַל, לַשֶּׁמֶשׁ וְלַיָּרֵחַ וְלַמַּזָּלוֹת, וּלְכֹל צְבָא הַשָּׁמָיִם" (מלכים ב').
מרכבות סוסים פגניות בתוך בית המקדש
המשך התיאור חושף דמיון בין פולחן אל השמש שאותו עצר יאשיהו, לבין החגיגות בהודו. במיתולוגיה ההינדית, אל השמש שועט בשמים במרכבה של שבעה סוסים, כל אחד בצבע אחר מצבעי הקשת. גם לאל השמש היווני הייתה מרכבה דומה, עם ארבעה סוסים, וכך, מסתבר, גם בממלכת יהודה.
בסיפור יאשיהו נכתב: "וַיַּשְׁבֵּת אֶת הַסּוּסִים אֲשֶׁר נָתְנוּ מַלְכֵי יְהוּדָה לַשֶּׁמֶשׁ מִבֹּא בֵית אדני... וְאֶת מַרְכְּבוֹת הַשֶּׁמֶשׁ שָׂרַף בָּאֵשׁ" (מלכים ב'). כלומר, לפני עלייתו למלוכה לא רק שעבדו לשמש, אלא שמרכבות סוסים הנושאות את ״אל השמש" - בדומה למרכבת סוסי האל ההודי - דהרו בכל בוקר לתוך בית המקדש, כך במשך עשרות ואולי מאות בשנים.
פסיפסים של ״אל השמש״ בתוך בתי כנסת
האובססיה של יהודי ארץ ישראל עם "אל השמש" נמשכה עד לסוף המאה השישית לספירה. בתקופה הרומית, בתי כנסת רבים עוטרו בפסיפסים עם גלגל המזלות, ובמרכזם השמש בצורת האל הליוס עם מרכבת סוסים. כאלה התגלו בבית אלפא, חמת טבריה, נערן, ציפורי ועוד. רק בציפורי נמנעו מהצגת השמש כאלוה, וציירו אותו ככוכב רתום למרכבה.
"סוסי אש" בנבואות אליהו, אלישע, חבקוק וזכריה
איך נכנס הליוס לבתי הכנסת בגליל? אולי כי הדימוי האלילי הפך למופשט עבורם (כפי שתושבי בית שמש לא מזדהים כיום עם האל shamash האשורי). ואולי כי עצם קיומם של סוסים מטפיזיים הדוהרים בשמים הוא דימוי ״כשר״ בחזון הנביאים.
הדוגמה הבולטת היא מרכבות סוסי האש שירדו מהשמים כדי לאסוף את הנביא אליהו, ברגע ״הסתלקותו״ העל-טבעית. אליהו מהלך עם תלמידו אלישע, ומפרק את ארבעת היסודות של העולם הזה: קורע את המים, עובר בארץ חרבה, מעביר מרוחו לאלישע, ולבסוף עולה לשמים בסערת אש: "וַיְהִי הֵמָּה הֹלְכִים הָלוֹךְ וְדַבֵּר וְהִנֵּה רֶכֶב אֵשׁ וְסוּסֵי אֵשׁ וַיַּפְרִדוּ בֵּין שְׁנֵיהֶם וַיַּעַל אֵלִיָּהוּ בַּסְּעָרָה הַשָּׁמָיִם" (מלכים ב').
סוסים של אור מנצחים נהרות של חושך
איזכור נוסף של סוסי האש מלמד שוב על המלחמה הקוסמית בין עולם המים התחתון (כוחות החושך) לבין עולם האש העליון (כוחות האור). מדובר בנביא חבקוק שרואה את האל רכוב על סוסי אש רושפים, ומכניע בעזרתם את כוחות המים: ״אֱלוֹהַּ מִתֵּימָן יָבוֹא (הזריחה)... וְנֹגַהּ כָּאוֹר תִּהְיֶה, קַרְנַיִם מִיָּדוֹ לוֹ... וְיֵצֵא רֶשֶׁף לְרַגְלָיו… כִּי תִרְכַּב עַל סוּסֶיךָ… נְהָרוֹת תְּבַקַּע אָרֶץ… דָּרַכְתָּ בַיָּם סוּסֶיךָ, חֹמֶר מַיִם רַבִּים״.
לפי ספר הזוהר, הנביא חבקוק הוא הבן של האישה השונמית - ילד שאליהו החזיר לחיים בעזרת חיבוק. זה מקשר יפה בין חזיונות הסוסים. ואולי חבקוק הוא גם נערו של אלישע (שראה את מרכבת אליהו), נער שזכה לעוד חזיון דומה: ״וַיִּפְקַח אדני אֶת עֵינֵי הַנַּעַר וַיַּרְא וְהִנֵּה הָהָר מָלֵא סוּסִים וְרֶכֶב אֵשׁ סְבִיבֹת אֱלִישָׁע״ (מלכים ב׳, ו׳).
הקב״ה רוכב בשמים על סוס אדום
איזכור אחרון לסוסי אש מופיע בספר זכריה. בפרק א׳ רואה הנביא ״אִישׁ רֹכֵב עַל סוּס אָדֹם… וְאַחֲרָיו סוּסִים אֲדֻמִּים שְׂרֻקִּים וּלְבָנִים", ובפרק ו׳ הוא רואה שוב את ארבעת רוחות השמים כארבע מרכבות של סוסים צבעונים: אדומים, שחורים, לבנים ובְּרֻדִּים.
למרבה הפלא, במקום להרחיק את הדימויים האלה מהאל, חז״ל עשו את ההיפך. את הסוסים הם רואים כ״חיות הקודש״ של מעשה המרכבה ביחזקאל (אבן עזרא), ולגבי הרוכב הם קובעים: ״אין ׳איש׳ אלא הקב"ה״ (סנהדרין צג). כן-כן, הנביא זכריה ״ראה״ את הקב״ה עצמו רוכב על סוס אדום, בראש דבוקת סוסים לוהטת וצבעונית. מזכיר לנו משהו?
השמש כסמל של תודעה אלוהית
נחזור למרכבת הסוסים של אל השמש ההודי, ונראה לאן היא דוהרת עכשיו… 82% מההינדים מגדירים את עצמם דתיים, כך לפי סקר בינלאומי של גאלופ מ-2012. זהו האחוז הגבוה בעולם, מבין כל הדתות (בקרב יהודים האחוז הוא הנמוך בעולם, רק 38%). אפשר לקוות שמיליארד ההינדים למדו אסטרונומיה מודרנית, ופולחן אל השמש מהווה עבורם רעיון סמלי, המתייחס לגילוי ״עין התודעה״ בתוך כל אדם.
להבדיל אלפי הבדלות, גם אנחנו - כשאנו פונים אל הירח בברכת הלבנה (״בָּרוּךְ יוֹצֶרְךָ, בָּרוּךְ עוֹשֵׂךָ") - איננו מאמינים שהירח מקשיב. אנחנו גם לא מאמינים שלגרמי השמים יש רגשות, אפילו שאנחנו מברכים שם: ״שָׂשִׂים וּשְׂמֵחִים לַעֲשות רְצון קונֵיהֶם״.
האם ההינדואיזם עצמו עובר שינוי?
בעקבות הדיאלוג הבין-דתי של העשורים האחרונים, מורי רוח בכירים בהודו אכן טוענים שהם מונותאיסטים. לטענתם, כל ה״אלים״ בפנתיאון - כולל אל השמש - מייצגים ״כוחות״ שונים של האל האחד: ברהמה. המסקנה המפתיעה של כמה רבנים היא שאולי אין לראות יותר בהינדואיזם עבודה זרה של ממש.
גם אם נדחה זאת להלכה, עדיין מדובר בשינוי רוחני מפעים. בתקווה, הוא יחלחל בעתיד גם להינדים הפשוטים - ויגשים את חזון זכריה: ״בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה אדני אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד״.
וכפי שבהודו צריכים לעבור התעלות תיאולוגית, אנחנו צריכים להתעלות מעל לבוז ולצדקנות היתר מולם. בפעם הבאה שניתקל בעבודת כוכבים מהסוג של ״Makara Sankranti״, כדאי לזכור כמה קרובים היינו אנו לאותו עולם דימויים פנטסטי - כולל אמונה בסוסים צבעוניים הדוהרים ברקיע השמים, רתומים למרכבות אלים של אור ואש.
