חשפו שחברתן בגדה בבעלה - וישלמו פיצוי

סכסוך בין חברות מהצפון פתח מסע שיימינג לאחת מהן, שניהלה יחסים עם גברים אחרים. הן ישלמו לה 115 אלף ש', אף שחלק מהדברים היו אמת

עו"ד שי לביאפורסם: 01.02.18 , 07:11

בית משפט השלום בקריות חייב לאחרונה שתי תושבות הצפון לשלם 115 אלף שקל לחברתן לשעבר, שתבעה אותן משום שחשפו בפני בני משפחתה שהיא בגדה בבעלה עם אחרים, ושזהות אביו של אחד מבניה לא ידועה. השופטת אלואז זערורה-עבדאלחלים קבעה שאף שחלק מהדברים היו אמת, השאר היוו לשון הרע.

ראשית הסכסוך ב-2013, אז עברה אחת הנתבעות הליך גירושים וביקשה מחברתה (לימים התובעת) לשקר לרשויות הרווחה לגבי בעלה בנפרד כדי שהיא תזכה במשמורת על בתה. היא סירבה, ולכן הנתבעת גייסה חברה שלישית, ושתיהן יחד איימו על התובעת שיפגעו בזוגיות שלה, בחיי משפחתה ובילדיה. נגד השתיים התקבל צו למניעת הטרדה מאיימת, אבל זה לא הפריע להן "להעלות הילוך".

לשון הרע

דיירת השמיצה קבלן – ותשלם 50 אלף שקל

עו"ד אילן גולדנברג

בעלת דירה בבניין שעבר תמ"א 38 בת"א שלחה מכתב מכפיש נגד הקבלן ובו כינתה אותו "עבריין" ו"גנב". בית המשפט קבע שמדובר בלשון הרע

דיירת השמיצה קבלן – ותשלם 50 אלף שקל

השתיים התקשרו לערבי ישראלי שידעו שהיה בקשר רומנטי עם התובעת, דובבו אותו לקבל מידע נוסף על הקשר ביניהם, וכמובן – הקליטו את השיחה. עם ההקלטה הן פנו להוריו לבעלה של התובעת, והוסיפו פרשנות משלהן שלפיה כלתם בגדה בבנם "עם ערבי", עברה הפלה, ניהלה קשרים עם כמה גברים במקביל, והשתמשה בהם לתמיכה כספית. הן הוסיפו שהנכד שלהם יכול להיות בנם של שלושה גברים שונים. את הסיפור הזה הן הפיצו גם באזני אנשים נוספים.

בתביעת לשון הרע שהגישה החברה לשעבר ב-2015 היא סיפרה שעולמה חרב עליה, וטענה שמעשי הנתבעות גרמו לפגיעה קשה בחייה ובחיי ילדיה, וכן כי הביאו לפירוק התא המשפחתי שלה. נגד הנתבעת הראשונה ניתן פסק דין בהיעדר הגנה אשר חייב אותה בפיצוי של כ-78 אלף שקל.

מנגד, הנתבעת השנייה טענה להגנתה "אמת דיברתי", שכן התובעת אכן ניהלה מערכת יחסים עם גבר ערבי. היא הגישה תביעה נגדית שבה טענה כי התובעת היא שחטאה נגדה בלשון הרע כשקראה לה "כלבה" ו"לא בריאה בנפשה" במהלך שיחת טלפון שניהלה עם הגרוש שלה. אלא שתביעתה נדחתה בנימוק שהדברים שנאמרו לא יצרו דעה שלילית לגבי הנתבעת בפני הגרוש שלה.

השחירו את דמותה

במקביל קבעה השופטת זערורה-עבדאלחלים שהדברים שנאמרו על התובעת כן מהווים לשון הרע. היא הסבירה שהאמירות, יחד עם השמעת ההקלטה להורים של בעלה לשעבר, ציירו את התובעת כדמות שלילית שמנהלת קשרים עם גברים שונים במקביל ולא מהססת לשקר בדבר זהות אבי ילדה.

השופטת מצאה חיזוקים לטענות התובעת דווקא בעדותה של הנתבעת הראשונה, שאישרה אותן אחת לאחת. בהקשר זה טענה הנתבעת השנייה שחברתה עשתה זאת משום שהתובעת הבטיחה לה שלא תנקוט הליכי הוצאה לפועל לאכיפת פסק הדין נגדה. אבל השופטת הדגישה שגרסת התובעת נתמכה בעדויות נוספות – של בעלה לשעבר, הוריו ועוד.

השופטת זערורה-עבדאלחלים דחתה את טענת "אמת דיברתי", והסבירה כי אף שהתובעת אישרה שניהלה קשר זוגי עם האיש בעבר, הרי שהפרסום לא עסק רק בכך, אלא היה רחב יותר והתייחס לדברים כוזבים נוספים, שאותם הנתבעת לא הוכיחה.

לפיכך נקבע כי הפרסומים מהווים לשון הרע והנתבעת השנייה חויבה בכ-37 אלף שקל, כולל הוצאות ושכר טרחת עו"ד. התוצאה היא שהתובעת תקבל משתי חברותיה לשעבר כ-115 אלף שקל.