הפסידה את הכתובה בגלל קיום יחסים בנידה

תושבת השומרון דרשה שבעלה לשעבר ישלם לה יותר מחצי מיליון שקל. בית הדין הרבני דחה אותה בין השאר בגין התנהגותה בזמן נישואיהם

עו"ד מיטל כסיףפורסם: 28.03.18 , 07:11

בית הדין הרבני באריאל דחה לאחרונה תביעה של אישה שדרשה שבעלה ישלם לה את סכום הכתובה – חצי מיליון שקל – בין השאר משום שהדיינים קבעו שבמהלך נישואיהם היא ניסתה לקיים עמו יחסי מין בזמן שהייתה בנידה.

בני הזוג נישאו ב-1997 והביאו לעולם שלושה ילדים לפני שהתגרשו ב-2013. האישה תבעה לחייב את הבעל בכתובה ובפיצוי נוסף בגין הצער ועוגמת הנפש שגרם לה משום שלטענתה היא רצתה שלום בית. בנוסף ביקשה האישה לחייב אותו לשלם לה חצי מהכנסות הפיצרייה שהפעיל מיום שעזב את הבית ועד שמכר את החנות. היא ציינה בהקשר זה שמדובר ב"עסק משותף".

דיני משפחה

חויבה להתגרש: "חיי הבעל – סבל מתמשך"

עו"ד משה שור

תביעת גירושים של גבר התקבלה לאחר שבית הדין הרבני בחיפה הסכים שחיי הבטלה של האישה הובילו אותה למריבות ואלימות מילולית ופיזית

אישה חויבה להתגרש: "חיי הבעל – סבל מתמשך"

הבעל התנגד לתשלום הכתובה וטען שאשתו שעבר היא זו שגרמה לגירושים ורצתה אותם. לדבריו, היא הגישה נגדו תלונת שווא למשטרה והוציאה נגדו צו הרחקה ללא כל הצדקה.

לדבריו, במהלך נישואיהם היא ניסתה להכשיל אותו בכך שבכמה פעמים התקרבה אליו עירומה בזמן נידה. בנוסף, היא הוציאה לו שם רע ביישוב שבו גרו, מה שהוביל להחרמתו ולהפסדים בעסק שהפעיל. הוא ציין שהיא הייתה מעוררת נגדו מהומות בפומבי לעיני העובדים ומבזה אותו.

אבל אב בית הדין, הרב מאיר פרימן, דחה את התביעה וציין שהאישה לא הביאה הוכחה ממשית לאלימות מצד הבעל, מה גם שניכר שהתלונות שהגישה נגדו היו כוזבות ונעשו במטרה להביא להרס המשפחה.

נקבע כי הבעל אמנם לא הצליח להביא ראיות לכך שהאישה הוציאה לו שם רע בזמן הנישואים, אך קיימת הוכחה לדפוס התנהגות דומה לאחר הפירוד. לדברי הדיין, הוכח שבמהלך הדיונים ננקטו כלפי הבעל סנקציות קהילתיות והופצו נגדו כרוזים הקוראים להחרימו בשל "סרבנותו" לגרש את האישה. לדבריו, ברור שהאישה עמדה מאחורי הלחץ שהופעל עליו והוציאה לו שם רע בקרב שכניו.

הדיין הדגיש כי על פי ההלכה אישה שגורמת לתדמית שלילית קבועה על בעלה מפסידה את כתובתה ובית הדין רואה בחומרה רבה את התנהלותה.

סיבה נוספת לשלילת הכתובה מצא הדיין בטענת הבעל על ניסיונות האישה לכפות את עצמה עליו בזמן נידה. "אישה המשמשת את בעלה בעת נידתה או המכשילה את בעלה באיסורים היא 'עוברת על דת'", כתב וציין שהדבר תקף אף אם לא קוימו יחסים בפועל. גם בהקשר זה צוין שאין ראיה חד משמעית לטענות הבעל, אך סירובה של האישה להיבדק בפוליגרף הוא בבחינת "רגליים לדבר".

עוד נקבע שהכנסות הבעל מהפיצרייה לאחר הפירוד הן הכנסות עבודה ולא הכנסות מעסק, שכן הוא "קנה חומרים, לש קמח ומים ויצר בצק, הניח עליו גבינה צהובה ורטבים, אפה ולבסוף מכר פיצות". בנסיבות אלה, האישה לא זכאית להיות שותפה ברווחים.