מסכת נשים: הדתיות שהחליטו לכתוב ספרות קודש
הן מאמינות, הן למדניות והן לא יכלו לשבת עוד מנגד כשמדפי ספרות הקודש הפנו להן עורף. מי שכינה אותן "בחורילות" – מקבל לסטנדר ספר מדרשים יהודי ונשי, "דרשוני" - מדרשי אגדה של נשים דתיות: "הבנתי שאם לא תהיה ספרות קודש נשית - איך אוכל לצפות מבנותיי ללמוד תורה? להיות יהודיות?"
"ומפני מה נתנה לה מצוות חלה? על ידי שהחלה את הבחירה בעולם, שנאמר 'ראשית עריסתכם חלה' ועל שום שהייתה השאור שבעיסה, היצר המתסיס ליצירה.
"ומפני מה נינתה לה מצוות נר של שבת? שנאמר 'נר ה' נשמת אדם' ורוח מלפניה תעטוף. ונשמות היא עשתה, שאמרה: 'קניתי איש את ה''.
(תמר ביטון, מתוך "דרשוני", כרך ב'. בפרפרזה על מדרש מבראשית רבא, י"ז, ח').
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
אם הקטע לעיל נשמע לכם למדני ועתיק להפליא – זה לא בכדי. הוא אכן למדני ומתבסס על שפה עתיקה שהייתה שמורה לגברים בלבד. גברים תלמידי חכמים שכתבו על נשים, מעל לראשיהן של נשים.
עוד תרבות בערוץ היהדות :
- שיר: שני משוגעים אוכלים מצה: ה"ביטדוס" עושים פסח
- מחקר: משלמה ארצי עד סטטיק ובן אל: מחתרת השירים התנ"כיים
- חוגגים 70: החזן הראשי של צה"ל חוגג דרך ציורי חול
- סינגל: הקול החדש, הלוק החדש: עוזיה צדוק כבר לא ילד
- קליפ: כשאלוהים מסתיר פנים: אודי דוידי חוזר
- אקטיביזם: קולולם נוסח החיילות הדתיות: שרות את התשובה לרבנים
- עיון: כשאלוהים דרך על לגו: ההגדה הכי מופרעת בכיתה
- מופע: מנחש פרשות, קורא מחשבות: המנטליסט הדתי
קבוצת נשים למדניות, פמיניסטיות דתיות, החליטה שהגיע הזמן לכתוב את הפרק שלהן בקאנון הספרים היהודי. להיכנס לשיג ולשיח. השיח הקלנרי בא להן בטיימינג מצוין: מי שכינה אותן "בחורילות" – מקבל למדף הספרים ספר מדרשים יהודי ונשי (אגדות או אגדתות הם מאמרים חז"ליים המופיעים בתלמוד שאינם עוסקים בהלכה).
"אני לא יודעת להיות יהודייה בצורה אחרת"
תמר ביאלה החליטה להחזיר את הקול הנשי אל בית המדרש באמצעות סדרת "דרשוני" שאותה ערכה, וכעת יוצא הכרך השני שלה (הוצאת "ידיעות ספרים"). בתוך עמה היא חיה, ולכן פותחת את הראיון בהבהרה: "אני רוצה להגיד מראש שזו דעתי האישית. דבריי פה לא מייצגים בשום צורה את כותבות המדרשים שמגיעות מכל הקשת היהודית".
"תמיד ידעתי שארון הספרים היהודי נכתב על ידי גברים בעבור גברים, אבל רק לאחרונה קיבלתי את כוחות הנפש לראות את זה; להבין את עוצמת חוסר ההבנה של העולם הנשי מצדם, בעודם קובעים הלכות לציבור שלם מבלי לדעת מה עובר על נשים. חז"ל מאוד שונים זה מזה, ובכל נושא יש כמה דעות, אבל צריך לזכור שזה תמיד רק חצי מהמגוון".
"את "דרשוני" יצרה מתוך מה שהיא מכנה "ניסיון ליצור תורה שבעל-פה עם הפרספקטיבה שלנו כנשים בחיים; להרחיב את הדיון ונקודת המבט. אגדה (או אגדתא) זה חומר פחות מאיים ונתפס כ'חפיף' גם בישיבות. אבל יש משהו במדרש האגדה שהוא עמוק מאוד, שנוגע בשאלות הכי עמוקות של מה זה אלוהים, מה זה גבר, מה זה אישה. דרך האגדתות יש כוח עצום לבנות תפיסת עולם של אנשים, ודרך זה נקבעת הנורמה".
"מחכה שהגברים יכניסו אותנו לבית המדרש"
מבחינתה זה היה להיות או לחדול: "אם לא הייתי מתעסקת בזה, הייתי בדיכאון קליני או לא דתייה. באחרית דבר הקדשתי את הספר לבנותיי כי הבנתי שאם לא תהיה ספרות קודש נשית - איך אוכל לצפות מהן ללמוד תורה? להיות יהודיות? אני חייבת לדעת שהיהדות יכולה להציע פרספקטיבה נשית שגם גברים ייהנו ללמוד אותה. החלום שלי הוא שגברים יעמדו בפתח בית המדרש ויגידו 'ברוכות הבאות'. אבל זה לא יקרה, גם לא אצל הדתיים הלאומיים ה'מחמדים'".
ביאלה גדלה בבית דתי בבאר שבע. כשהייתה בתיכון נפטר אביה, והיא מצאה מפלט בעולם הרוח: הרב קוק והרמח"ל. "אחר כך למדתי מחשבת ישראל. נמשכתי ליהדות מבחינה קיומית, למדתי בכל מני בתי מדרש. למדתי כמו כולן גמרא במדרשה, אבל לא ראיתי אז את מה שהתחלתי לראות בהמשך, כשהתחלתי ללמוד לימודי נשים. למדנו על מעמד האישה במקרא, בחז"ל ובקבלה וזו הייתה טלטלה מחרידה.
"המשכתי ללמוד תורה וללמד, אבל כבר לא יכולתי לראות שום דבר כמו לפני כן. היו כמה שנים שרק הצדדים האפלים קפצו לי לעיניים. לפני עשר שנים למדתי עם חברותא את הסוגיות הכי מגדריות והכי קשות בתלמוד. היא הייתה הרבה יותר פמיניסטית ממני, ואיפה שראיתי צרה היא ראתה צרה צרורה. הייתי חייבת להתמודד עם הבהלה הזו, אני לא יודעת להיות יהודייה בצורה אחרת, אז פתאום להבין שבתוך הבית שלך בכלל לא רוצים אותך?"
החלום: להיות חלק אינטגרלי
ביאלה מתגוררת כיום בבוסטון, והמרחק מקלחת האמירות הרבניות עושה לה רק טוב. "בשבוע שבו שערוריית הרב קלנר התפוצצה, יצא 'דרשוני' לאור, וזו מבחינתי התשובה", היא אומרת.
ביאלה מספרת שכאשר יצא החלק הראשון בסדרה, חשבו הכותבות "להתקפל" ולחפש מילה אחרת, פחות טעונה ומחייבת מ"מדרש". "ואז רוחמה וייס שהייתה מעורבת בהוצאה אמרה, 'מה פתאום? אתן לא מתקפלות!' וכשהספר יצא הוא אכן לא התקבל בקלות. היה גם פסק הלכה שיצא נגד הספר, של הרב ברוך אפרתי (יו"ר רבני 'דרך אמונה' בזרם השמרני של הציונות הדתית). הוא טען כל מני טענות על הכותבות כאילו שהוא מכיר אותן. מכל מני רבנים קיבלתי איימלים משתוממים על ההעזה.
"מצד שני, אמא שלי שהיא אחות, השאירה את הספר כאילו בטעות לרב חרדי ידוע שהיה מאושפז אצלה בבידוד. הוא לא אהב את הטריק אבל אמר לה 'יש פה דברים שנכתבו ברוח הקודש'. גם הרב שלמה אבינר עצמו לימד משם את המדרשים שהבת שלו כתבה".
ההפתעה לא נגמרה כאן, והאפקט התרחב גם מחוץ לגבולות ישראל: "חנות ספרי הקודש הכי גדולה בברוקלין שנמצאת בעלות חרדית, קנתה ארגז שלם של 'דרשוני'. הייתי בטוחה שזו טעות ושהם יחזירו את זה - אבל לא".
מעשה בפרקליטה שכתבה מדרש
הטקסטים והמדרשים מגיעים מגלריה רחבה של כותבות - ורובם ככולם נוגעים הישר בבטן הרכה ולא מהססים להעביר ביקורת למדנית אל מול המדרשים שפעמים רבות לא מציגים נשים באור חיובי במיוחד.
"זה באמת מעניין מה מביא נשים לכתוב מדרשים. הייתה לי מישהי ששלחה מדרש על 'שבעה נקיים' (זמן ההמתנה בין המחזור החודשי לבין הטבילה במקווה הנמשך שבעה ימים). היא בנתה את זה במקביל לסיפור בגמרא, ובמקום הכהן הגדול הכניסה אישה שיש לה התגלות אלוקית כמו לכהן הגדול. שאלתי אותה, למה כל כך מטריד אותך? והיא סיפרה שהיא גינקולוגית ויש לה פציינטיות, שהביוץ שלהן נופל בתאריכים האלה, והיא צריכה לשכנע את הרבנים להקדים את הטבילה. לפעמים זה עובד ולפעמים לא, וכשזה לא עובד היא צריכה לתת להן הורמונים וזה משגע אותה.
"מישהי אחרת ששלחה מדרש על גילוי עריות, פרקליטה שעוסקת בפשעי מין וזו הדרך שלה להתמודד עם הרוע שהיא פוגשת בעבודה שלה. יש מדרשים על רווקות, על אימהות יחידנית. כל אחת מביאה את הפצעים שלה".
"האיש נקנה בארבעה דרכים וקונה את עצמו בשני דרכים: נקנה בלידה, בתשוקה או בשווה תשוקה, בלחם וכסף. בלידה מניין? שנאמר 'קניתי איש את ה''.
"בתשוקה או בשווה תשוקה מניין? שנאמר 'שכור שכרתיך בדודאי בני'.
"בלחם מניין? שנאמר 'קנה אותנו ואת אדמתינו בלחם'.
"בכסף מניין? שנאמר 'כל מקנת כספו כל זכר'. וקונה את עצמו במכות בית אוהביו ובמיתה" (דנה פולבר, פרפרזה על מסכת קידושין א', א').
