עוברית מתה בשבוע 39 – איכילוב ישלם 1.4 מיליון שקל
אישה שהתלוננה על ירידה בתנועות העוברית שוחררה מבית החולים ללא בדיקת אולטרסאונד. בית המשפט קבע שהרופאים התרשלו
בית המשפט המחוזי בחיפה קבע
לאחרונה שהמדינה ועיריית תל אביב, כבעלות בית החולים איכילוב, ישלמו כ-1.4 מיליון שקל לגבר ואישה שניסו להביא ילדה לעולם, אולם רשלנות רפואית של הצוות הובילה למות העוברית בשלבי ההיריון המאוחרים.
מאז התובעת לא הצליחה להיכנס להיריון בכוחות עצמה, ולבסוף הביאה ילדים בפונדקאות. ב-2014 היא הגישה עם הידיד תביעה באמצעות עו"ד אבי שמואלי, ובה נטען שהיא שוחררה מהביקור הראשון במיון ללא בדיקת אולטרסאונד – אף שבמכתב השחרור נכתב שכן בוצעה.
התובעת והתובע הם ידידים שלקראת גיל 40 החליטו להביא יחד ילד לעולם. באוגוסט 2009, אחרי טיפולי פוריות ממושכים, נכנסה התובעת להיריון עם בת. בשבוע ה-39 היא הגיעה למיון איכילוב והתלוננה על ירידה בתנועות העוברית. לאחר בדיקת אחות החליט רופא מתמחה - באישור הרופאה האחראית - לשחרר אותה עם הנחיות למעקב. פחות מ-48 שעות לאחר מכן חזרה האישה למיון ובבדיקות התגלה שלעוברית אין דופק.
רשלנות רפואית
עקב כריתת רחם: המדינה תשלם 543 אלף ש'
עו"ד אייל בן ישי
אישה סיימה את ההליך עם קרע במעי הגס ונאלצה לעבור ניתוח מתקן. בית המשפט קבע: הרופאים התרשלו הן בניתוח והן בבדיקת מצבה לאחר מכן
התובעים הציגו מכתב מבית החולים, שניתן במענה לפניית בא כוחם לקבל את המידע על אודות ביצוע הבדיקה, ובו נכתב במפורש שאין בדיקה כזו. לטענתם, מותה של העוברית היה יכול להימנע אילו היו עושים את הבדיקה או מאשפזים את האישה.
מנגד טענו המדינה והעירייה באמצעות משרד עו"ד סהר סטביצקי ושות' שלתובעת נערכה בדיקת אולטרסאונד, והסיבה שהדבר לא הופיע במכתב התשובה מטעם בית החולים היא כי המכשיר שבו בוצעה לא מחובר למערכת הממוחשבת ולכן הנתונים לא אותרו. כמו כן נטען כי לאחר שנערכו לתובעת בדיקות מדדים שיצאו תקינות, לא הייתה סיבה להמשיך את אשפוזה. העוברית מתה, לטענתם, בגלל לחץ על חבל הטבור שאירע לאחר שחרור האישה מהמיון.
ניתן היה לחלצה
במחלוקת סביב נושא האולטרסאונד העדיף השופט רמזי חדיד את גרסת התובעת. הוא קבע שמכתב התשובה נחשב ל"הודאה", והטיל ספק בכך שעורכת הדין המנוסה שחתומה עליו לא בחנה את פרטי המקרה בפרוטרוט. לעומת זאת, הרישום בגיליון השחרור לא עמד בנהלי משרד הבריאות או בחובת התיעוד המוטלת על בית החולים. כך למשל, לא נרשמה שעת הבדיקה או זהות הבודק וגם לא משקל העוברית. לפיכך נקבע שהצוות הרפואי התרשל בכך שנמנע מביצוע הבדיקה החיונית.
השופט השתכנע שהרופא המתמחה והרופאה האחראית התרשלו גם בכך ששחררו את התובעת מבלי לדעת שהתלוננה בפני האחות על היעדר תחושה לתזוזה עוברית.
"לו שקל הצוות הרפואי את הנתונים לעיל, היה עליו להימנע משחרור התובעת מהמיון", נכתב בפסק הדין. "לו כך נעשה במקרה דנן, וכפי שהודו הנתבעות עצמן בסיכומיהן, ניתן היה לאתר את מצוקתה של העוברית, לחלצה מבעוד מועד ובכך למנוע את פטירתה".
בסיכומו של דבר נפסקו לתובע 300 אלף שקל. לתובעת נפסקו פיצויים בסך 630 אלף שקל, וכן החזר הוצאות רפואיות והוצאות להשגת ההיריון הנוסף, בסך של כ-162 אלף שקל. הפיצוי ניתן עבור "אובדן פרי בטן" – והצער העמוק שנגרם בעקבותיו. הנתבעות חויבו בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד של כ-287 אלף שקל.
- לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
- הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
- ב"כ התובעים: עו"ד אבי שמואלי
- ב"כ הנתבעות: משרד עו"ד סהר סטביצקי ושות'
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
