הימים שבהם בעשירון העליון קנו דירה ב-900 אלף שקל
באמצע שנות ה-80 שווי ממוצע של דירה של העשירון העליון עמד על 896 אלף שקל, לעומת 2.676 מיליון שקל כיום. בעשירון התחתון טיפס שווי הדירה הממוצעת מ-241 אלף שקל, לכמיליון שקל. במקביל, השכר הממוצע ב-1961 עמד על 486 לירות, לעומת 9,799 שקל ב-2016. 70 שנות כלכלה במספרים
שווי הדירה הממוצע בעשירון העליון בישראל עמד באמצע שנות ה-80 על 896 אלף שקל (במונחים של היום), לעומת 2.676 מיליון שקל כיום. כך עולה מקובץ נתונים שפרסמה היום (ב') הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, לרגל חגיגות ה-70 למדינה.
יום העצמאות 2018: פי 11 תושבים לעומת 1948
המסמך סוקר נתונים שנאספו בתחומי האוכלוסייה, הכלכלה והחברה מאז הקמת המדינה. הנתונים העוסקים בנדל"ן מלמדים על השינוי העמוק שעבר על התחום.
כך למשל, מאז אמצע שנות ה-80 ועד היום עלה שווי הדירות בממוצע באופן משמעותי בכל עשירוני ההכנסה, אולם הפערים בין העשירונים קטנו לאורך השנים. כך, בעשירון התחתון השווי הממוצע של דירה בבעלות טיפס מ-241 אלף שקל, לכמיליון שקל היום.
נתונים אלה מנוכים מהשפעות האינפלציה. ללא ניכוי השפעות אלה, השווי הממוצע של הדירות בבעלות עמד על כ-50 אלף שקל באמצע שנות ה-80, לעומת 1.442 מיליון שקל ב-2017.
עוד מגלים הנתונים, כי מאמצע שנות ה-50 ועד אמצע שנות ה-70, חלה עלייה ניכרת בשיעור משקי הבית הגרים בדירות בבעלות, לכ-71%, לעומת 29% שהתגוררו בשכירות. מאז ועד 2016 לעומת זאת, חלה מגמת ירידה מתונה, לשיעור של 68% שהתגוררו בדירות בבעלותם.
גם בצפיפות הדיור חל שינוי, עם ירידה מ-1.6 נפשות בממוצע לחדר מגורים באמצע שנות ה-50, לרמה של 0.9 נפשות ב-2016. במקביל, אחוז ההוצאה לדיור מסך ההוצאה לתצרוכת עלה בהדרגה מ-12% בסוף שנות ה-50, ל-24.3% ב-2016.
מספר הדירות שבנייתן החלה ירד מ-16.1 לכל אלף תושבים בשנת 1991, לרמה של 6.5 ב-1993. התחלות הבנייה זינקו שוב ב-1995, אך ירדו לאחר מכן עד לשפל של 4.7 דירות ב-2009 ומאז החלה שוב עלייה מתונה, עד ל-6.3 דירות לאלף תושבים ב-2016. כמו כן, שיעור הדירות שבנייתן הסתיימה הגיע לרמות שיא של 13.5 לאלף תושבים ב-1992. בשנת 1997, לאחר שיא נוסף, החלו ירידות עד לרמה של 4.7 דירות בשנת 2012, ומאז שוב חלה עליה מתונה, עד ל-5.4 דירות ב-2016.
עוד מגלים הנתונים ירידה מתמדת בשיעור הדירות הקטנות (דירות חדר עד שלושה חדרים), מכ-34% בתחילת שנות ה-90 עד לכ-6% בשנת 2016. שיעור הדירות בנות 5 חדרים, לעומת זאת, טיפס מ-28% ב-1991 לשיא של 60% ב-2011, אך מאז שב לרדת וב-2016 עמד שיעורן על כמחצית מהדירות בשוק.
המבנים גם טיפסו לגובה בהתמדה. כך, ב-1991 כמחצית מהבתים היו בני קומה או שתיים, וב-2016 הם היוו כ-30% מהבתים. לעומת זאת, שיעור הדירות שבנייתן הסתיימה בבניינים בני 10 קומות ומעלה טיפס מ-2% בלבד ב-1991, ל-24% בשנת 2016.
בחלוקה גיאוגרפית בולטת תנופת בנייה בדרום בתחילת שנות ה-90, עם כ-29% מכלל הדירות שבנייתן הסתיימה, אולם בשנת 2016 ירד חלקן של הדירות במחוז זה בחצי. במחוז המרכז נרשמה עלייה משמעותית של כ-63% בבניית דירות מאז תחילת שנות ה-90, לשיעור של 28% מכלל הדירות שבנייתן הסתיימה בארץ.
עבודה ושכר
בחלק העוסק בתחומי העבודה והשכר בישראל, מגלים הנתונים כי אם ב-1961 היו בישראל מעט יותר מחצי מיליון משרות שכיר, הרי שבשנת 2016 היו כ-3.5 מיליון משרות שכיר. השכר הממוצע עמד באותה שנה על 486 לירות בחודש, בעוד שב-2016 הוא הגיע ל-9,799 שקל בחודש במחירים שוטפים. עוד מלמדים הנתונים כי בין 1978 ל-2016 חלה עלייה של כ-70% בשכר הממוצע למשרת שכיר במחירים קבועים (בניכוי מדד המחירים לצרכן).
בחלוקה לפי ענפים עולה, כי שיעור העובדים בענפים הציבוריים דוגמת חינוך, מינהל ציבורי ורווחה, נותר יציב מאז תחילת שנות ה-60, סביב ה-30%. לעומת זאת, שיעור העובדים בענפים העסקיים דוגמת שירותים ובנקאות, צמח מכ-20% לכמחצית מהמשרות במשק בשנת 2016. במקביל שיעור העובדים בענפים המסורתיים דוגמת חקלאות, בניין ותעשייה, התכווץ מכמחצית מהמשרות במשק, לכ-16% בלבד בשנת 2016.
עוד מגלים הנתונים, כי מאז שנת 2005 נרשם זינוק משמעותי בחלק מהענפים הכלכליים. כך למשל, מספר המשרות בשירותי אירוח אוכל עלה ב-74.8%, בתחום פעילויות בנדל"ן בכ-68%, ובשירותים מקצועיים, מדעיים וטכניים בכ-67%. בתחתית הרשימה נמצאים עובדי תעשייה וחרושת, עם עלייה של כ-11% במספר משרות השכיר.
בחינת רמת החיים של משקי הבית מגלה עלייה באי-שוויון בחלוקת ההכנסות. כך, אם באמצע שנות ה-50 עמד חלקו של החמישון התחתון בסך ההכנסה הכספית ברוטו על 9% בעוד שחלקו של החמישון העליון היה פי 4 ועמד על 36%, הרי שב-2016 הצטמצם חלקו של החמישון התחתון ל-4% בעוד שחלקו של החמישון העליון עלה ל-47% - פי 11.
בבחינת הרכב ההכנסות עולה, כי מסוף שנות ה-60 ועד 2002 חלה ירידה מתמדת באחוז ההכנסה מעבודה מכלל ההכנסה הכספית ברוטו של משק הבית, משיעור של כ-90% לפחות מ-80%, לעומת עלייה באחוז ההכנסה מפנסיות ומקצבאות המוסד לביטוח לאומי.
עלייה ברמת החיים
נתוני הצריכה שריכזה הלמ"ס מלמדים על עלייה מתמדת של רמת החיים בישראל מאמצע שנות ה-50, תהליך שהתאפיין בירידה בשיעור ההוצאה של משקי בית על מוצרים כמו מזון, הלבשה והנעלה. לעומת זאת, נרשמה עלייה משמעותית באחוז ההוצאה על דיור ועל שירותים – תחבורה ותקשורת, הנובעת בין השאר מהגידול בהיקף הבעלות על כלי רכב ומהמהפכות הטכנולוגיות והתקשורתיות של שלושת העשורים האחרונים.
בתוך כך נרשם שינוי משמעותי במקור רכישת מוצרי המזון - אם בשנות ה-80 חלקן של רשתות השיווק עמד על כ-30%, שיעור זה זינק ליותר מ-60% בשנת 2016. מנגד, הרכישות במכולות ובשווקים ירדו בהתמדה לשיעורים נמוכים.
העלייה ברמת החיים הביאה לגידול במגוון מוצרי החשמל העומדים לרשות משקי הבית. כך, המוצר הפופולארי ביותר באמצע שנות ה-50 היה ארגז קרח - בו החזיקו למעלה מכ-55% ממשקי הבית, בעוד שכשליש מהאוכלוסייה החזיקו במקרר חשמלי.
במהלך ה-60 נעלמו ארגזי הקרח במקביל לזינוק בבעלות על מקררים חשמליים, בקרב יותר מ-90% ממשקי הבית, וכן לעלייה במספר משקי הבית שבבעלותם מכונות כביסה, לכ-40%. באמצע שנות ה-80 החלו להיכנס מייבשי כביסה, מדיחי כלים ומקפיא עמוק לסל המוצרים, כאשר ב-2002 טיפס שיעור משקי הבית שבבעלותם מייבש כביסה ליותר מ-30% מהאוכלוסייה.
במקביל, נרשמה עלייה בבעלות על מוצרי תקשורת ובידור: אחוז הבעלות על מחשב ומינוי לאינטרנט, המשמשים תחליפים טכנולוגיים מתקדמים לצפייה בסדרות טלוויזיה ובסרטים, עלה בהתמדה בשלושת העשורים האחרונים.
כך, אם בסוף שנות ה-60 אמצעי התקשורת המשמעותי ביותר היה רדיו – שהיה בכ-75% ממשקי הבית, באמצע שנות ה-70 נכנסה גם הטלוויזיה לכמעט 90% ממשקי הבית. בשנות ה-80 נרשמה כניסה של מכשירי הווידאו והמחשב הביתי, כאשר בתחילת שנות ה-90 החזיקו כמחצית ממשקי הבית מכשיר וידאו, ובשנת 2002 – כ-65%, אך לאחר מכן מכשיר זה נעלם.
במקביל להיעלמות הווידאו הופיעה בבתים האינטרנט: בשנת 2002 כרבע ממשקי הבית החזיקו במינוי לאינטרנט ביתי, לצד כ-70% שהחזיקו במנוי לכבלים או ללווין. שיעור משקי הבית עם מערכת קולנוע ביתי או די.וי.די היה בשיא בשנת 2011 – כ-60%. בשנת 2016 היה לכ-87% ממשקי הבית טלוויזיה, לכמעט 80% מחשב, לכ-55% מינוי לכבלים או ללווין ולכ-75% מינוי לאינטרנט.
ובל נשכח את מהפכת הטלפונים: בעוד שבסוף שנות ה-50, כ-6% מהאוכלוסייה בלבד החזיקה טלפון נייח, הרי שבשנות ה-90 היה טלפון כזה כמעט בכל בית. הטלפון הנייד, שנכנס לשימוש נרחב בשני העשורים האחרונים, נמצא כיום בכ-97% ממשקי הבית, בעוד שרק ל-65% ממשקי הבית יש טלפון נייח.
עלייה בתמ"ג
עוד מלמדים הנתונים כי בין השנים 1950 ל-2017 עלה התוצר המקומי הגולמי (תמ"ג) בישראל ב-9.5% בממוצע לשנה במחירים קבועים. התוצר המקומי הגולמי לנפש עלה באותן השנים ב-9.2% בממוצע לשנה והסתכם ב-2017 ב-143.4 אלף שקל, פי 6.9 מהתוצר לנפש ב-1950.
בשנת 2000 היה גידול חד יחסית בתוצר המקומי הגולמי לנפש של כ-6%, בעקבות צמיחת ענפי ההייטק, אך הוא נבלם עם פרוץ האינתיפאדה השנייה. בשנים 2008-2017 הגידול בתוצר המקומי הגולמי לנפש עמד על 1.6%, בזמן המשבר הכלכלי העולמי ב-2006 נרשמה ירידה של 0.3% ובשנת 2010 נרשם גידול משמעותי של 3.6%.
בין השנים 1970 ל-2016 גדל ייבוא הסחורות והשירותים ב-6.5% בממוצע לשנה (במחירים קבועים), כך שכלל המקורות שעמדו לרשות המדינה ב-2017 מייצור מקומי ומייבוא היה גדול פי 5.7 מהמקורות ב-1950.
ההוצאה לצריכה הפרטית לנפש וההכנסה הפרטית הפנויה לנפש עלו ב-3.2% בממוצע (כל אחד) לשנה בין 1950 ל-2017. ההוצאה לצריכה הציבורית עלתה ב-5% בין 1950 ל-2017. במקביל עלה נטל המס ל-32.8% בשנת 2017, לעומת כ-24% בשנים הראשונות למדינה. מצד שני, היקף ההעברות והקצבאות ששולמו למשקי הבית גדל מכ-2%-3% בשנים הראשונות, לכ-9%-10% בשנים האחרונות.
באשר לייצוא הסחורות והשירותים - מאז תחילת שנות ה-50 נרשמה עלייה של 5% בממוצע לשנה, ואילו ייבוא הסחורות והשירותים עלה ב-6.5% בממוצע לשנה. בייצוא הסחורות, העליה הגדולה ביותר הייתה בייצוא תעשייתי, מ-52% מכלל ייצוא הסחורות בתחילת שנות ה-50 ל-94% ב-2017. הירידה הגדולה ביותר נרשמה בייצוא החקלאי, מ-48% ל-2% בלבד ב-2017. יצוא היהלומים נותר דומה.
