המהפכה כבר כאן: האישה שמאחורי מפעל פרשנות התנ"ך
ארבע שנים אינטנסיביות הקדישה הרבנית שרה פרידלנד-בן ארזה לסדרת "התנ"ך המבואר" - המפעל האדיר מבית היוצר של חתן פרס ישראל, הרב שטיינזלץ. העורכת הראשית של הסדרה מספרת על הפתיחות של הרב, על הטבעיות שבה התקבלה בקהילה התורנית הגברית - ועל האומץ ההלכתי לכתוב הגות אישית-נשית תורנית
לאחרונה יצא הספר האחרון בסדרת התנ"ך שכתב הרב עדין שטיינזלץ, זוכה פרס ישראל, עיטור הנשיא – ומגדולי הפרשנים בדורנו. על הפרויקט השאפתני שכתב הרב החשוב, חסיד חב"ד - אחראית אישה. ליתר דיוק, שרה פרידלנד-בן ארזה. מה שהופך את פרויקט התורה העצום, שמטרתו להנגיש את התנ"ך בגובה העיניים לציבור הרחב - למשהו עם אמירה ברורה ולא מתנצלת על מקומן של נשים בעולם התורה.
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
לא פחות מארבע שנים תמימות הקדישה לפרויקט פרידלנד-בן ארזה, מרבני "בית הלל", משוררת ומחברת ספרים תורניים שכולם תורתה האישית. היא חשה שהיומיום שלה כשלעצמו הוא המענה הראוי לקולות הרבניים המתנגדים לנשים בהיכל הקודש, והיא גם מקפידה להדגיש כי הרב שטיינזלץ, שאת ביאורו ערכה ועיבדה, היה שם, בשיתוף נשים בעבודה תורנית, הרבה לפני עידן MeToo .
עוד תרבות בערוץ היהדות :
- פרודיה: נטע טוי? נסו את "דו ביסט א-גוי !"
- תערוכה: 70 שנה, 60 נוסחים: גלגולה של התפילה לשלום המדינה
- קליפ: מי בדקירה ומי בירי: רולטת החיים בצומת הגוש
- חברתי: "האלונקה עדיין באוויר": החברים של הדר רוצים סוף
- מיזם: "הפנים היפות שלנו": עם ישראל לא מפסיק לשיר
- תערוכה: שנה בתמונה: הכרזות שלא ישאירו אתכם אדישים
- טלוויזיה: "אלוהים, אפילו ששרפת את מיטתי - אין לי טענות "
- תיאטרון: והקהל שתק: כך הושפלו השחקנים היהודים
- ספר: הדתיות שהחליטו לכתוב ספרות קודש
- סינגל: הקול החדש, הלוק החדש: עוזיה צדוק כבר לא ילד
פרידלנד-בן ארזה (57) רואה בימים אלה את הכרך האחרון על "דברי הימים", שאותו ערכה, עולה על מדף הספרים לצד 16 הכרכים הנוספים בסדרה, המשלימים יחדיו את סדרת "התנ"ך המבואר" (הוצאת "קורן") שכתב הרב (אבן ישראל) שטיינזלץ, אבי פירוש שטיינזלץ לתלמוד, ואותו ערכה, הרחיבה ועיבדה.
"אני מרגישה שזכיתי לחיות בדור של אתחלתא דגאולתא של האישה", היא אומרת. "יחד עם ההתרגשות שבמהפכה הפמיניסטית, עולים גם הקולות השמרניים שמבוהלים מזה. אבל המהפכה הזו הצליחה. זה התחיל במהפכת לימוד התורה ובמהפכת התפילה לנשים. ברגע שנשים משכילות בתורה ולומדות - הכול אפשרי".
לדבריה של פרידלנד, "המהפכה מתרחשת, ובגדול, בציבור הדתי-לאומי. אז יש תמיד את הקולות שמנסים לרסן את המהפכה, לבלום אותה. אבל אני מרגישה ברכה גדולה כשאני משווה בין איך שחגגו לי בת מצווה לבין איך שחגגו בנותיי. השינוי כבר כאן".
"למרבה ההפתעה, המגדר שלי לא היה אישיו"
הפרויקט מסכם כאמור ארבע שנים אינטנסיביות של עבודתה של הרבנית שרה פרידלנד-בן ארזה כעורכת ראשית לצדו של אחיה, הרב יוסף בן ארזה, שאותו הביאה למיזם כשותף מלא לעבודת העריכה. לדבריה, ההפתעה והשמחה הגדולות ביותר היו לגלות כי עובדת היותה אישה שאחראית על עריכת פרויקט תורני לא משכה שום תשומת לב, על אף האחריות הדתית כבדת המשקל שהונחה על כתפיה.
"לאורך הדרך היו צמתים של אי-הסכמה בינינו לבין מאיר הנגבי, מרכז המערכת שלנו, שעבד עם הרב שטיינזלץ לאורך עשרות שנים, והיה שותף פעיל ועורך במפעלי כתיבה רבים של הרב. הוא עצמו חבד"ניק ותלמיד נאמן לרב. אבל העובדה שאני אישה לא שיחקה שום תפקיד. היחס היה ענייני ומכבד מאוד. הדבר הזה ריגש אותי לפעמים עד כדי דמעות.
"במקום הזה שלא נושא דגלים של ליברליות ופלורליזם, מעמדי כאישה היה מכבד ושוויוני לחלוטין. זה לא מובן מאליו. 'מאבק המינים' פולש באופן לא מודע לדיבורים ולהתנהגויות של הרבה תלמידי חכמים. כשהם עובדים מול נשים, צצים מאבקי כוח. כאן לא היה שמץ מזה".
מחצר חסידית לפמיניזם דתי
פרידלנד-בן ארזה גדלה במשפחה חסידית של חצר אמשינוב, מי שידועים כמאריכים בתפילות, עד כי אמשינוב הפך בציבור החרדי לשם נרדף לאיחור ולהתמהמהות. "כשהפקידו בידיי את המשימה, התנאי הכי חמור שנאמר לי היה שהיא חייבת להסתיים עד יום ההולדת השמונים של הרב שטיינזלץ. פחות או יותר עמדנו בכך".
"גדלתי במשפחה חרדית-חסידית שהייתה בה אהבה גדולה למילה הכתובה", היא מספרת. "סבא שלי היה סופר חרדי ידוע, אליהו כי-טוב, שחיבר ספרים רבים כמו ספר התודעה וסיפורי חסידים. הוא גם היה דמות פוליטית שעשתה דברים חשובים, לצד היותו פועל בניין. לאבא שלי הייתה חנות ספרי קודש ברובע המוסלמי משנת 1969, והוצאת ספרים קטנה. גם הוא בערוב ימיו הוציא ספר משלו, כך שינקתי את האהבה לספרים והקפדה על המילה הכתובה מסבא ומאבא.
"באישיותי לא הייתי אף פעם חרדית. בעקבות טעות מבורכת של אבי התגלגלתי לבית הספר 'פלך' (תיכון דתי לבנות, הידוע בבוגרותיו הפמיניסטיות). מיום שעמדתי על דעתי אני אדם ביקורתי מאוד, ויש בי צדדים פמיניסטיים בלתי מוסווים מגיל צעיר מאוד. זה לא התאים לחברה החרדית".
אומץ תורני
הרבנית פרידלנד-בן ארזה לימדה תורה במדרשות שונות של הציבור הדתי-לאומי, לצד לימודיה האקדמיים בתחום לשון עברית, ספרות ומחשבת ישראל, ואף ערכה ספרות תורנית ואקדמית מגוונת בנושאי יהדות. לפני שהתפנתה לפרויקט עריכת ביאור התנ"ך, הספיקה אף להוציא ספר תורני משלה.
"אני כותבת דברי תורה באופן עצמאי. בלי קשר לפרויקט הזה כתבתי ספר הגות ראשון, 'יהי: מילים כמעשים', שהוצאתי ב'מוסד ביאליק'. בחרתי להוציא אותו בהוצאה חילונית משום שאני רואה בתורה נחלת העם כולו. כתבתי את הספר הזה, ואני כותבת גם את ספר ההגות הנוכחי שלי, כיהודייה שהתורה היא חלק מחייה, מלשונה, מאופן חשיבתה וממקום התמודדותה.
"אם את שואלת אותי על האומץ שלי כאישה לערוך את סדרת התנ"ך המבואר - אני מרגישה שנדרש ממני הרבה יותר אומץ לכתוב את ההגות התורנית העצמאית שלי. בכתיבת ספריי אני צריכה לעמוד חשופה מול הקדוש ברוך-הוא ומול חיי, ולשאול האם זו תורת אמת או לא?"
לידיעת הישראלי "קצר הרוח"
הכרכים מבוססים, לדבריה, על הקלטות שבהן הקליטו את הרב שטיינזלץ מסביר את התנ"ך בפני תלמידיו ובפני יהודית שבתא, העורכת אותו כבר שנים רבות. פרידלנד-בן ארזה מוצאת בכך הוכחה כי הכנסת נשים אל תוך מערך הייצור הספרותי-תורני של הרב שטיינזלץ לא החלה בה, אלא מהווה המשך של מדיניות רבת שנים.
"היינו צריכים לחשוב על הקורא, שאסור לשמוט את ידו לרגע. דאגנו לכך שיבין כל מילה וכל משפט וגם את מהלך העניינים הכללי. יצרנו חלוקה ל'עניינים' עם כותרות ועם הקדמות, כך שהקורא יוכל בקלות לראות את מבנה הספר.
"יוסי אחי ואני עבדנו במקביל על כרכים שונים, ולאחר עריכתנו השארנו שאלות זה לזו. כל אחד מאתנו עבר על עבודתו של השני וערך עריכה נוספת. עד השבץ שעבר הרב שטיינזלץ, חשוב היה לנו שכל כרך עבר תחת עיניו לפני שירד לדפוס. אגב, היו לו מעט מאוד הערות".
הסדרה הספיקה להפוך כבר לרב-מכר, ופרידלנד-בן ארזה אומרת כי "הרב שטיינזלץ כמעט לא חידש פירושים משלו ב-17 הכרכים הללו. לא היה חשוב לו להטביע את חותמו האישי. בכל המפעלים של ההנגשה הדבר הכי חשוב לו זה סוג של שקיפות, שהפרשן לא יחצוץ בין התורה לבין הקורא.
"הוא סיפר את התנ"ך מחדש, אבל נשאר נאמן לפרשנויות המסורתיות. ובכל זאת, מי שפותח את הכרכים הללו מרגיש את החידוש הרענן שמבשרת הסדרה. הביאור לתנ"ך, כמו שהיה הביאור לתלמוד לפניו, מנגיש לכל קורא ישראלי גם פרקי תנ"ך קשים. הוא כתוב בעברית עכשווית, קולח, קצר, משקף את המבנה ונוח מאוד לשימוש. פה ושם יש בו הצעות להתעכבות סביב רעיונות והגיגים מורחבים. בספרים יש גם הרבה תמונות ומפות. הרב שטיינזלץ מאוד קשור לראליה – לצמחים, למקומות גיאוגרפיים, לזאולוגיה. רואים את זה כבר מביאורו לתלמוד".
צורך השעה
פרידלנד-בן ארזה מודה בכנות כי היו לה הרהורים וספיקות: "בהתחלת התהליך חשבתי שאין טעם ליצור את הסדרה הזאת. יש 'דעת מקרא', יש פירוש קסוטו, יש 'תורת חיים', למה צריך עוד? ואז אמר לי הבן שלו, הרב מני אבן ישראל: אנחנו לא שואלים אם הסדרה הזאת תהיה. השאלה היא אם היא תיעשה איתך או בלעדייך. אז בהתחלה ניגשתי לעניין לשם 'פרנוסה', כמו שסבא שלי היה אומר על כתיבתו. היום אני יודעת שטעיתי טעות גדולה במחשבה הראשונית.
"שוב הוכיח הרב שהוא רואה היטב את צורכי השעה. הרי הדורות שלנו מתרחקים בצעדי ענק מהעברית המקראית; קוצר הרוח גדל, אנשים רוצים שיאכילו אותם בכפית, רוצים שטף אחד של קריאה והבנה מיידית. עם הסדרה הזו גם 'הישראלי הלחוץ' יכול לשבת ולקרוא ולהבין מהר ובנוחות כל אחד מכ"ד כתבי הקודש. אנחנו מקבלים גם משובים חיוביים מאוד מאנשי תורה ורבנים. בעזרת הספרים הללו הם יכולים ללמוד גם עם ילדיהם הקטנים או עם תלמידים שאין להם רקע תורני, והכול נהיה ברור. אפילו ספר ויקרא".
מנכ"ל מרכז שטיינזלץ הרב מנחם שטיינזלץ, אמר כי "עבודת ומסירותה של שרה בעריכת סדרת 'התנ"ך המבואר' ובסיועה למימוש חזונו של אבא, הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ - הנגשת התנ"ך לכל הציבור - הוכיחה את עצמה. לא מובן מאליו שאישה עומדת מאחורי עריכה כל כך קשה. הסדרה מצטרפת לספרי התלמוד הרבים אותם הרב ביאר ופירש כחלק מפעילותו הציבורית והחינוכית הענפה, הממשיכה להתקיים גם עתה עם הגיעו של הרב לגיל גבורות".
