קנו דירה ששופצה ללא היתר. הפיצוי: 150 אלף שקל

בני זוג מראשל"צ מכרו את דירת הגן שלהם, שבה ביצעו שינויים פנימיים כולל נגיעה בקירות חיצוניים. ביקור של פקח עירוני הוביל לתביעה של הרוכשים

עו"ד תמר שמואליפורסם: 02.05.18 , 18:07

בית משפט השלום בראשל"צ חייב לאחרונה זוג שמכר דירת גן בעיר לפצות את הרוכשים בכ-150 אלף שקל משום שלא גילו להם על חריגות בנייה שביצעו בנכס. הם טענו כי היו משוכנעים שהשיפוץ לא הצריך היתר בנייה, אבל השופטת כרמית בן אליעזר הבהירה שבכל מקרה האחריות היא עליהם.

הדירה לפני כחמש שנים. המוכרים גילו לרוכשים שהרחיבו את יחידת ההורים על חשבון הגינה והפכו את הנכס המקורי מדירת שלושה חדרים לדירת ארבעה חדרים, אך התחייבו לפעול להשגת היתר או להחזיר את המצב לקדמותו על חשבונם. לאחר שהרוכשים נכנסו לדירה נערך אצלם ביקור של יחידת הפיקוח מטעם העירייה, שחשפה שלבסוף לא ניתן היתר, וכי חריגות הבנייה גדולות הרבה יותר ומהותיות ממה שסופר להם.

חוק ונדלן

כך זכה מתווך דירות לתשלום בלי לעשות דבר

עו"ד אורן וינברג

זוג שביקש למכור דירה התחייבו לסוכנות "ריהאוס" שישלמו לה בכל מקרה, אלא אם היא תימכר ל"מכר מהעבודה". האם "מכר של מכר" נחשב או לא?

כך זכה מתווך דירות לתשלום בלי לעשות דבר

בתביעה שהגישו נגד המוכרים לפני כשלוש שנים הם דרשו בין היתר את הפיצוי המוסכם שנקבע בהסכם המכר על הפרה (149,500 שקל). מנגד, המוכרים טענו שהרוכשים ידעו על מצב הדירה בכללותו והיו מודעים לכך שייתכן שהם לא יצליחו להשיג היתר בנייה. הם הוסיפו כי הציעו לתובעים לממן את הריסת הבנייה הלא חוקית אבל אלה סירבו.

השופטת כרמית בן אליעזר חילקה את השיפוצים לשניים: הראשון, הרחבת יחידת ההורים לכיוון הגינה – שיפוץ שהתובעים ידעו שנעשה שלא כחוק. השני היה סגירת חדר הכביסה והפיכתו לחדר שירותים. המוכרים טענו שמדובר בשיפוץ פנימי שלא הצריך היתר, אלא שבפועל, מאחר שהייתה שם נגיעה בקירות החיצוניים, הם היו חייבים לקבל היתר בנייה. כלומר, לגבי שיפוץ זה, המוכרים לא גילו על היעדר החוקיות שלו משום שלא היו מודעים לה.

נקבע שלרוכשים אין עילת תביעה לגבי החלק שלגביו היו מודעים, משום שזהו אחד הסיכונים שנטלו על עצמם במסגרת ההסכם. עם זאת, השופטת סברה שהמוכרים הפרו את ההסכם כשלא גילו לרוכשים על היקף השינויים הנוספים. היא ציינה שלכאורה מאחר שהמוכרים לא היו מודעים לכך שביצעו עבירת בנייה היה מקום להתחשב בהם, אלא שהמדיניות המשפטית במקרים מסוג זה היא להטיל את האחריות המלאה על המוכרים.

לפי השופטת בן אליעזר, המוכרים היו צריכים לספק לרוכשים מידע מלא ומקיף על כל שינוי בדירה ולהבהיר להם שלא ביקשו לגביו היתר. מלבד זאת, לפני שעשו את השיפוץ הפנימי היה עליהם לוודא אם הוא אכן לא מצריך אישור מהרשויות.

בנסיבות אלה, העובדה שההסכם התייחס רק לעבירות הבנייה האחרות, הוא הטעה את הרוכשים לחשוב שאלו הן חריגות הבנייה היחידות בדירה. לכן נקבע שהמוכרים הפרו את ההסכם הפרה יסודית עקב ההצהרה השגויה ואי-ההתאמה בין מצב הנכס שהוצג לבין המציאות.

עם זאת, השופטת בן אליעזר סירבה לפסוק לרוכשים פיצויים שביקשו בגין ירידת ערך צפויה לאחר השבת המצב לקדמותו, בנימוק שלא הוכח כי שווי הדירה יהיה נמוך משווי הרכישה שלהם.

לפיכך נקבע כי המוכרים ישלמו לרוכשים 149,500 שקל בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד של 30 שקל. הרוכשים תבעו גם את עורך הדין שייצג אותם בעסקה, אך התביעה נגדו נדחתה והם חויבו לשלם לו הוצאות ושכר טרחה של 20 אלף שקל.