אש מדורה: בין כישוף לקדושה
ברמת הגולן, לא רחוק ממירון, התגלו שרידי המדורה האנושית הראשונה בעולם. כבר אז יוחסה לאש משמעות מיסטית, ובכל העולם יש פולחנים דתיים סביבה. מדורות ל"ג בעומר מקבילות במועדיהן לפולחני האש הפגאניים בצפון אירופה, המציינות את תחילת הקיץ, ממש בימים אלה. האם ניתן לגשר על הפער בריקוד מסביב ללהבות?
האם יש קשר בין ל״ג בעומר שחגגנו לפני שלושה ימים לבין פולחני האש של צפון אירופה המתקיימים באותו הזמן? מסורת אחת מסבירה כי האש בהילולת רבי שמעון בר יוחאי קשורה לגילוי סתרי ספר הזוהר. מנגד קיימת דעה אחרת הסוברת כי כל מנהגי המדורות בהילולות הצדיקים הגיעו מצפון אירופה, שם הושפעו מחגיגות האש המקומיות, שמקורן עוד בתרבות הוויקינגים ובמיתולוגיה הנורדית.
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
גם אם מדובר בהשפעה זרה, זה לא אומר שאימצנו את העבודה הזרה. כפי שכותב הרב קוק ב"אורות הקודש": "גדולי הנשמה... גם בדברים זרים, בכשפים, באמונות זרות וטמאות, מהכל הם שואבים את קרני אורו וניצוצות חיי קודש".
עוד בנושא בערוץ היהדות:
- מוחמד דהר לשמים, אז למה נביאי ישראל מקורקעים?
- פסח - או נורוז של האיראנים: מי הושפע ממי
- "דם" על המשקוף וניקיון יסודי: בסין וביהדות פותחים שנה
- מסכות, אלכוהול והמון שמחה: פורים אצלנו, הולי בהודו
- הקרנבל בוונציה: ארס אנטישמי מאחורי המסכות
- כשאבותינו עבדו אלילים: אל השמש ההודי - בבית המקדש
- החג השחור וקללת העבדות התנ"כית
- "ניטל נאכט": כך מציינים החסידים את ליל חג המולד
- חג האורים של הטיבטים: בין חנוכיות לפנסי לוטוס
- "העיבור הטהור של ישו": האם שלנו טמא?
- חג הולדת מוחמד - ומה עם חג הולדת משה?
ואכן אלו שתי נקודות מבט אפשריות על ריקוד פולחני מסביב לאש. מצד אחד, כישוף פגאני: אפשר לשמוע בראש את תופי הטם-טם, להריח את הזיעה, להיסחף לתוך אובדן חושים ולעיתים אף לאבד צלם אנוש. מצד שני, אין גם דימוי קדוש מזה: בני אדם כמשרתי אל, לוהטי אש, כמו בתפילת "יוצר" של יום הכיפורים. אש ההארה.
מקור עלום
מעניין לדעת כי השרידים הקדומים ביותר לאש "מתורבתת" נמצאו כאן, בגולן, ליד גשר בנות יעקב. כבר אז, לפני מאות אלפי שנים, היו לאש הזו משמעויות מיסטיות מעבר לשימוש הפרקטי, שכן האש נחשבה למתנת האלים עבור בני האדם, מתנה שהגיעה מהשמים.
השימוש באש מגדיר את המין האנושי לא פחות מאשר השימוש בשפה. לכן לא מפתיע למצוא "פולחן אש" בכל חברה אנושית בעולם. מדורות ל"ג בעומר, ובפרט זו של הילולת רבי שמעון בר יוחאי, אינן חריגות, ובשורה התחתונה אין איש יודע את מקורן.
יש הטוענים כי תלמידי רבי עקיבא לחמו נגד הרומאים, והמדורות הן שריד לאבוקות אש המרד. כאמור, יש שידברו על אש שיצאה מרשב"י כאשר גילה את סודות ספר הזוהר. שני ההסברים נטולי בסיס היסטורי, וייתכן שהיה פשוט חשוך וקר במירון כשהחלו ההילולות. ואולי, כמו שחוקרים מציעים, ההילולות בתרבות אשכנז אכן הושפעו מפולחני האש של הגויים.
הגנה לעדרי הבקר
אז מהן אותן חגיגות פגאניות מימי הוויקינגים? באירלנד ובסקוטלנד הן נקראות "בלטיין", ובמדינות השבטים הגרמאניים, שגבלו בפולין, הן נקראות "ליל ולפורגה". בשני המקרים מדובר בחגים המתחילים עם שקיעת השמש, בערב שלפני ה-1 במאי (מועד המעבר לקיץ).
כיום מדובר בעיקר בפולקלור מקומי ותיירותי, כדוגמת "פסטיבל האש" באדינבורו, הכולל מוטיבים של חזרה לטבע והרבה עירום פומבי מצד אלפי המשתתפים. אך עד למאה ה-18, מדובר היה בשרידים של פולחנים ויקינגים מלפני אלף שנה.
במסורת הכישוף הנורדית, עשן מדורות החג סיפק הגנה לעדרי הבקר לפני יציאתם לשדות המרעה בקיץ. עדרי בקר הובלו על ידי הכוהנים הדרואידים בין (או מעל) למדורות האש, וכל תנורי האש בבתים כובו והודלקו מחדש בהעברת אש ממדורות החג.
בנוסף, קיימות עדויות רבות לשריפת בעלי חיים על המוקד ואפילו בני אדם, במסגרת פולחני האש הפאגניים של צפון אירופה. המפורסמות שבהן נוגעות לשריפת נשים שסבלו מעלילות דם כאילו הן "מכשפות". הבובות הנשרפות במדורות החג הן שריד למנהגי רשע אלה, ואולי נכון הדבר גם לגבי שריפת הדחלילים (היטלר, נאצר, ערפאת וכו׳), מנהג שרווח בל"ג בעומר עד לשנות ה-70.
מכנה משותף: השאול
המיתולוגיה הנורדית והדת הקדומה של הדרואידים הן עבודה זרה מהסוג הישן - עם פנתיאון אלילי, שדונים, ענקים ופיות - ורחוקים מאד מתפיסת העולם התנ"כית. בעצם, זוהי המסורת שעליה מבוססים עולמות הפנטזיה של "משחקי הכס", "שר הטבעות" ודומיהם. גם מי שממש רוצה עדיין יתקשה מאוד למצוא מקבילות רוחניות בין-דתיות במקרה הזה.
הדמיון היחיד שמצאתי בו עניין הוא בעובדה שעולם המתים הנורדי הוא עולם קפוא של מפלצות קרח. בכך הוא דומה ל"שאול" התנ"כי, עולם המים השחור והקר של הרפאים, ושונה מדימויי "אש הגיהינום" בדתות רבות. אצל הנורדים, כמו בתנ"ך, האש שמורה לנשמות הצדיקים (או ללוחמים הטובים, במקרה שלהם).
התנ"ך, כידוע, מייחס לאש ערך קיומי עליון. דבר האל תמיד מתגלה באש, ונשמת האדם היא ישות של אש: "נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם" (משלי כ'). הסנה הבוער והר סיני ש"עָשַׁן כֻּלּוֹ מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו אדוני בָּאֵשׁ" (שמות י"ט), הם דוגמאות מובהקות לאש ההתגלות. ספר הזוהר, המיוחס בפולקלור לרבי שמעון בר יוחאי, לוקח את שמו מזוהר אש השמים בספר דניאל: מצב הקיום של צדיקי עולם.
אז גם אם במציאות מנהג מדורת האש בהילולת מירון הושפע באורח עקיף משבטי הגרמאנים הפגאניים, עדיין דימוי רשב"י כשלהבת אש בעת גילוי תורתו - נאמן לחלוטין לאש התמיד של תורת ישראל. נתפלל שניצוץ ממנה יאיר גם את נשמת האש של כל אחד ואחת מאיתנו.
לפנייה לכתב/ת 
