זה הכדורסל שלנו / עידו אשד
ההצלחה של נבחרת העתודה היא תוצאה של 12 שנות עבודה לפחות. כדי ליצור המשכיות אסור לבעלי הקבוצות לזרוק את הפוטנציאל לפח, והם חייבים להפסיק להגיד שהם בעד השחקן הישראלי אבל ללחוץ על כדורסל אמריקני
לא הכל זו שליחות, לא הכל זה כדי להוכיח. לפעמים חשוב לוותר על תכנון ההשלכות, הסקת המסקנות, וחישובי התוצאות ארוכות הטווח, ופשוט ליהנות לרגע. מאמנים תמיד אומרים לשחקנים שלהם: מעל לכל, בואו נהנה מהמשחק.
היסטוריה: נבחרת העתודה זכתה באליפות אירופה
נהדר ומרגש לצפות ב-12 שחקנים לובשים גופיות כחול לבן, צוות אימון וניהול מקצועניים, גוש הורים מעודד ביציע, שהלך וגדל ככל שהתקדמה האליפות, וכולם פשוט נהנים מחוויה שבטית עצומה. ישראל הייתה מעל כולם באליפות הזו וזה לא מובן מאליו בשום מסגרת ספורטיבית, בטח לא בענף קבוצתי ותחרותי כמו כדורסל.
כדי להבין את שורש ההצלחה הזו, צריך ללכת הרבה אחורה. לא רק כמה חודשים, גם לא לשנה שעברה עם הנבחרת של עודד קטש. אפילו לא לנבחרת הנוער של שרון אברהמי למרות שלהמשכיות של עבודתו יש משמעות עצומה.
זו תוצאה של התפתחות לאורך לפחות 12 שנה. שיתוף פעולה של מאמני קט-סל, ילדים, נערים ונוער בכל רחבי הארץ. של מאמני נבחרות בית ספר. של האקדמיה והנבחרות האזוריות של איגוד הכדורסל. של אימונים עצמיים בחצרות בתי ספר ומתנ"סים. של הורים שמסיעים, מחנכים ומפרגנים ושל אלפי ילדים מוכשרים, שבהדרגה סוננו לכדי נבחרת של 12 אלופים.
12 שנה, 12 שחקנים, עשרות אלפי אימונים ומשחקים, ומיליוני זריקות לסל. כל אלו זוקקו לכדי תצוגת תכלית מדויקת, מהפנטת, מרגשת, קרובה לשלמות. לאורך כל שלבי ההכרעה, הנבחרת שלנו שלטה במשחק מהדקה הראשונה. בזכות אסטרטגיית המשחק של הצוות המקצועי, זה היה נראה כמעט לא הוגן. כאילו נבחרת בוגרת של שחקנים מקצוענים, הגיעה להשתעשע עם הילדים האירופאים הבוסריים.
אריאל בית הלחמי, שגדל בעצמו במתנ"סים והמגרשים הפתוחים בגבעת שמואל, מכיר מקרוב את הסיפור של הכדורסל הישראלי. קהילת המאמנים ומנהלי בתי הספר לכדורסל ומחלקות הנוער בארץ היא גדולה וענפה, ועם זאת אינטימית ולרוב מפרגנת, כשכולם מכירים את כולם. אריאל עשה מה שהוא עושה כל שנה, עם כל קבוצה או נבחרת שהוא מאמן: עבד להם על הגוף, שיפר להם את הבנת המשחק, נתן להם ביטחון, וחיבר אותם ליחידה לוחמת.
ואז הוא בחר באסטרטגיית כדורסל שמתאימה ליתרונות, ומסתירה את החסרונות. אנחנו יותר נמוכים אבל יותר חכמים? יש לי ספסל מלא מוטיבציה ותבונה? בואו נלחץ כאסטרטגיה. שהיריבה תסבול כל רגע כשהיא מתקיפה. נשתמש בעומק הספסל, מי שעייף יתחלף, ונמשיך לרוץ בכל הזדמנות. כל כך פשוט, כל כך נכון.
כך ישראל הציגה את ההגנה הטובה באליפות, הובילה בחטיפות ובריבאונד, וקלעה 85 נקודות למשחק - שנייה רק לסרביה. היינו כחולמים. איכות משחק ההגנה של נבחרת העתודה הייתה באמת נדירה, וזהו בסיס ההצלחה. הווידיאו של משחקי האליפות הזו חייב להוות בסיס ללימוד ההגנה בכל מחלקות הנוער ובתי הספר בארץ.
ועכשיו אפשר לדבר על ההשלכות העתידיות. עוצמת ההישג דווקא מתחזקת אל מול ההבנה שיש לכל השחקנים האלה הרבה מה ללמוד כדי להתקדם. בטורניר הזה ראינו לא מעט בוסר, הרבה טעויות מנטאליות וגופניות בהתקפה. אבל המערכת, השיטה והאמון של צוות האימון, יאפשרו להם לטעות, ללמוד ולעבור שלב, וזו בדיוק המהות של התבגרות שחקן כדורסל. היכולת ללמוד מטעויות, לתקן תוך כדי תנועה, להתמודד באופן חיובי עם שגיאות וכישלונות ולקחת תפקיד משמעותי ומוביל בקבוצה, כולל אחריות על הצלחתה.
ואת כל זה, לוקחים הבעלים של קבוצות ליגת העל שלנו, מקמטים, וזורקים לפח. למרות שיש להם מחלקות נוער ושהם מבינים כדורסל, הם עסוקים באזור הנוחות שלהם. היד שלהם לא רועדת כשהם מצביעים בישיבת הדירקטוריון של מנהלת הליגה בנושא מספר הזרים. הקול שלהם לא רועד כשהם מבקשים מהסוכנים למצוא להם מתאזרח נוסף, שגדל בברוקלין או בלוס אנג'לס, או שיש לו סבא יהודי, ויכול לקחת דקות מהילד שרק סיים נוער. הם מדברים על "לייצג את ישראל באירופה", כאילו שמה שקרה שם השבוע לא פיאר את שם ישראל בכדורסל האירופי פי עשרה מכל הבושות שעשו הקבוצות שלנו בשנים האחרונות ביבשת.
הם יגידו שהם בעד השחקן הישראלי, אבל ילחצו על כדורסל אמריקני, רק בגלל שהוא עולה להם פחות. כל שנתיים יארגנו לובי שיכניס את הכדורסלנים האמריקנים לרשימת המומחים שכלולה באמנת המס עם ארצות הברית. גם לא יספיק להם שזה יקרה רק במסגרת האירופית. הם יתעקשו שזה יקרה גם בליגה הישראלית, כי "זה לא נוח" לעבוד עם שני סגלים שונים. וכך, בגלל "שזה לא נוח", לא ימצאו רוינה, בריסקר, צ'אצ'שוילי, שבת וחבריהם מקום לשחק, לטעות וללמוד בו וכך לממש את הפוטנציאל שלהם. כי מי שמחליט על כך הם לא אנשי כדורסל, אלא אנשי עסקים.
וזו אחריות של כולנו. כל מי שהכדורסל הישראלי יקר לו, כל מי שנהנה בשבוע הזה מהנבחרת, ושיודע שדקות משחק הן התוסף הקריטי כדי לעבור מעתודה לבוגרים, מפוטנציאל להצלחה, מבוסר לפרי בשל.
אני רואה באיגוד הכדורסל, שעובד באופן מצוין עם הנבחרות הצעירות, אחראי גם על הסיכויים שלהם להפוך לשחקני נבחרת בוגרת וזה חייב לעבור דרך שינוי החוקים של ליגת העל. איגוד הכדורסל חייב לפעול מול ועדת שרעבי, להציג לה את המשחקים מהשבוע האחרון, ולהסביר לה – מספיק עם הצפת הליגה באמריקנים. מגיעה לילדים האלה האפשרות לעלות למדרגה הבאה. מגיע להם מאמן כמו בית הלחמי שיעבוד איתם כשהם על המגרש, לא על הספסל. מגיע לנו כדורסל ישראלי מרגש ומקורי, כל השנה, לא רק בקיץ. זה הכדורסל שלנו.
לפנייה לכתב/ת 
