ערן זהבי לא לבד: להיות יהודי בסין
למראה השונה, השפה הזרה והמנטליות האחרת מצטרפים קשיים שיש רק ליהודים: בלי מוהל, בלי הכרה רשמית, בלי מוצרי חלב אבל עם אישור מיוחד לפעול במדינה - מנסים יהודים שומרי מצוות להסתדר בסין
כמה ישראלים מתגוררים בסין? האמת היא שאף אחד לא באמת יודע. בין הסטודנטים שלומדים באוניברסיטאות המקומיות, המשפחות ברילוקיישן, אנשי השגרירות, אל-על וחברות נוספות וכמובן אנשי העסקים - מספרם מוערך בכמה אלפים.
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. תעשו לנו לייק >>
הנוכחות הישראלית בסין היא סיפור של עשרים השנים האחרונות לערך. לדברי מאיה חן, מרצה ויועצת לחברות ולמוסדות בתחומים הקשורים בתרבות ובעסקים בסין וטייוואן, ניתן לסמן את שנת 2008 כשנת מפנה. את העניין הישראלי בסין עד אז אפשר להגדיר כעניין בתרבות ובהיסטוריה הסינית, בעוד שהחל מ-2008 הוא הפך לעסקי ברובו כאשר נוכח המפולת הפיננסית בארה"ב, ישראלים החלו לזהות שם הזדמנויות עסקיות.
עוד קהילות בערוץ היהדות :
- 1,948 שנים ברומא: סיפורה של הקהילה שהוגלתה עם החורבן
- בין כיכר האינקוויזיציה ל"הקדש": סיור בברצלונה היהודית
- מתנערים מהפחד: יהדות ורשה קמה לתחייה
- פליטי מלחמה, ניצולי אלימות: בית היתומים של הרב וולף
- חלוץ אמריקני: יהודי באמצע שום-מקום
"יש אנשי עסקים ישראלים שראו את הנולד, ועוד לפני שכל העולם גילה את השוק הסיני כשוק צרכני ענק שאפשר וכדאי לייצא אליו, הם כבר חיפשו לייצר פה קשרים ועסקים", חן אומרת. "הסינים, מצידם, היו נוסעים פעם לארה"ב לחפש פיתוחים, אבל עם הזמן הם הבינו שאפשר וכדאי לייצר קשר ישיר מול יזמים וטכנולוגיה ישראליים. לפיכך, העניין מצוי בשני הצדדים - הסיני והישראלי, ולמרות ההבדלים הברורים יש גם קווי דמיון בין התרבות הסינית ליהודית, ולכן אפשר למצוא שפה משותפת לשיתופי פעולה ועסקים".
8 בתי חב"ד
ואם מספר שיתופי הפעולה והיקפי העסקאות גדלים, אז גם התשתית היהודית גדלה. בשנת 1985 הוקם בית חב"ד הראשון בהונג קונג, ב-1998 נפתח הראשון על אדמת סין העממית בעיר שנגחאי - וכיום פועלים במדינה 8 בתי חב"ד. אחד מהם, בעיר גואנגזו, התפרסם במיוחד לאחר שהכדורגלן ערן זהבי עבר להתגורר במקום והצטרף לקהילה.
לדברי הרב שלום גרינברג מבית חב"ד שנגחאי, "הדת היהודית עדיין אינה אחת מחמש הדתות המוכרות רשמית בסין, אך הממשל, לפי שעה, מתעלם מכך ומאפשר את הפעילות שלנו במדינה - בניגוד לדתות אחרות שלהן הוא מתנכר. אחת הסיבות לכך היא ההבנה של הממשל כי הדת היהודית איננה מאיימת על צורת החיים הסינית, וכי היהודים מקבלים את סדר הניהול הסיני של המדינה".
הרב גרינברג מספר כי כאשר הגיע לשנגחאי לפני שני עשורים, מצא שם רק כמאתיים יהודים, רובם הגדול דיפלומטים ואנשי עסקים. "כולם הגיעו לשנים מועטות ולזמן קצוב", הוא אומר. "לאט-לאט, צמחה קהילת שנגחאי פי-עשרה והיום חיים כ-2,000 יהודים בעיר, מתוכם בערך 500 ישראלים". הנתונים הרשמיים משנת 2016 מדברים על כ-2,600 יהודים בכל סין.
איך נראית הפעילות שלכם במקום?
"חב"ד מספקת שירותים לכל הקהילה היהודית, ולא בדגש על הישראלים. היהודים מישראל שמעוניינים לשמר את הזהות היהודית שלהם נהנים ככל השאר מהשירותים שבית חב"ד מספק.
"בעיקרון, בנינו תשתית יהודית בעיר, ובשונה מישראל, אין כאן תקציבים ממשלתיים והמדינה לא עוזרת לממן מוסדות דת. אז קנינו וילה בגודל של 800 מ"ר והפכנו אותה למרכז יהודי שכולל בתוכו בית כנסת, גן ילדים, מקווה, מסעדה וחנות מזון. המרכז מפעיל מגוון אירועי תרבות וחינוך לכל הגילים.
"אנחנו כמובן גם הכתובת לכל יהודי בעיר שמעוניין בשירותינו במעגל החיים: מעזרה בהבאת מוהל מישראל, שיעורי הכנה לבר או בת-מצווה וכמובן את החגיגה עצמה, וכן נישואים ולצערנו גם במקרי מוות, טיפול בגופה ושליחתה לקבורה בישראל או כל מקום אחר בעולם. במעגל השנה: אנחנו מייבאים קונטיינר מישראל עם כל סוגי המצות עבור כל היהודים בסין, ובסוכות את ארבעת המינים. וכמובן פעילים בחנוכה, פורים ועוד".
שניצל כשר באמצע בייג'ין
אוכל כשר הוא אחד האתגרים הגדולים בסין. לדברי הרב גרינברג, "אנחנו מייבאים 10 טון בשר בקר מארגנטינה פעם בשנה, מצות ויין מישראל, בשר כבש אנחנו שוחטים במונגוליה הפנימית (אזור אוטונומי מונגולי בצפון סין), ועופות שוחטים במשחטה ליד בייג'ין. על אף שהסינים קנו את תנובה, עדיין לא מייבאים לכאן קוטג' או מילקי ולכן לרוב מוצרי חלב הם לא חלק מהתפריט.
"אנחנו מכשירים מאפייה מקומית פעם בחודש לייצור באגטים, ואת הפיתות מביאים מגואנגזו. את החלות אופים בבית חב"ד. יש לנו צוות מטבח שבעה ימים בשבוע מ-7 בבוקר עד 10 בלילה, כדי שכל הזמן יש אוכל כשר, טרי וזמין לכל מי שירצה".
לדברי הרב גרינברג, "2,000 יהודים גרים כאן באופן קבוע. רובם מגיעים לתקופה של בין שנתיים לחמש שנים, אך כמובן יש אלפי אנשי עסקים שמגיעים לסין כל הזמן ואלה מהם ששומרי מסורת יצטרפו אלינו לסעודות שבת, לתפילות, ורבים גם יבואו לאכול או יזמינו אוכל מהמסעדה במשך השבוע".
הכמות הזאת והתנועה לעיר של משפחות ישראליות ויהודיות, אפשרה גם את הקמתו של גן ילדים יהודי. כיום לומדים בגן יותר מ-30 תלמידים, בשילוב של השפה העברית, האנגלית והסינית.
האם יש סינים שאינם יהודים, שמתעניינים בפעילות שלכם?
"יש המון סינים שמתעניינים ביהדות, ברובם בהקשר ההיסטורי או התרבותי. במספרים קטנים יותר ישנם גם כאלה שמתעניינים בדת, אבל אנחנו לא יכולים ללמד אותם היות והממשל הסיני לא מאשר לאנשי דת זרים לעשות פעילות מיסיונרית בסין, וכמובן שאנחנו לא מגיירים".
להיות ישראלי בעיר זרה
להיות יהודי בסין זה לא דבר קל, וגם לא ישראלי. רן אתיה (36) במקור מראשל"צ, שמתגורר על הקו שבין ישראל לסין כבר יותר מעשור, למד באוניברסיטאות בבייג'ינג, השקיע שנים רבות בלימוד סינית ועבד במגוון עבודות הרלוונטיות לשפה. בין היתר, הקים חברה לשיעורים פרטיים ותרגומים לסינית.
כעת הוא התקבל למשרת הוראה באוניברסיטת בייג'ינג לשפות זרות, שם יתחיל ללמד בקורס לעברית סטודנטים מקומיים. הוא גם מפעיל עמוד פייסבוק שבו הוא מלמד בכל שבוע סימנית אחת מהשפה הסינית.
"בסין יש כמות אנשים מטורפת בכל מקום, אז לחצות כביש זו לפעמים משימה בלתי אפשרית", הוא מספר. גם מזג האוויר לא פשוט, ויש לחות וחום גבוהים מאוד, הרבה יותר מבארץ. אתה גם כל הזמן נתפס כזר, שונה, וזאת הרגשה משונה.
"עם הזמן, וככל שאני מעמיק בלימודי השפה, אני מצליח ליצור יותר קשרים עם המקומיים, אבל זה לא קל. מצד שני, בערים הגדולות ההתפתחות הטכנולוגית היא מדהימה. אתה לא צריך לצאת עם כלום מהבית חוץ מטלפון סלולרי. הכול נמצא שם – תקשורת, ארנק דיגיטלי, כרטיס נסיעה ועוד".
האם יש קשרים בין הישראלים או היהודים שמתגוררים במקום?
"בעיקר סביב החגים, אז נפגשים מרבית חברי הקהילה לחגוג יחד בבתי חב"ד או במקומות אחרים כמו מסעדה ישראלית שיש בעיר. יש גם קהילה יהודית רפורמית של אמריקנים שחלק מהישראלים מתחברים אליה. לפעמים פוגשים באירועים האלה את הזוגות המעורבים – בדרך כלל גבר ישראלי עם אישה סינית. הילדים שלהם הם חצי ישראלים וחצי סינים, ובדרך כלל לומדים במערכת החינוך המקומית, אבל גם מקבלים השפעה מהתרבות של בן הזוג הישראלי".
"ישראלי? בוא תהיה ניצב בסרט סיני"
לדברי אתיה, "אחד האספקטים הכי בולטים בחיים של ישראלים או מערביים אחרים בסין הוא המודעות המיידית והקבועה של הסביבה לזרות שלך. יש עדיין מקומות רבים בסין שאינם מורגלים לנוכחות מערבית, וזה יורגש גם אם אתה אורח לרגע וגם מדובר בשהייה ארוכה יותר.
"בפן החיובי זה אומר שכמערבי בסין אתה תמיד מעין סלבריטי זוטר, וזה בא לידי ביטוי בתשומת הלב הגבוהה יחסית שהסביבה מקדישה לך. לא יעבור יום מבלי שתיתקל במבטים, התלחשויות וחיוכים נבוכים, ופעם בכמה זמן אולי יבקשו גם להצטלם איתך או שיתחילו איתך בשיחה שמטרתה הסופית היא החלפת פרטים כדי שתוכלו להישאר בקשר.
"בנוסף, המראה שלך יכול לפתוח דלתות לכל מיני עבודות מעניינות. לי, למשל, יצא להיות ניצב בשני סרטים ואני מכיר אנשים שעשו מזה קריירה שלמה. נתקלתי כבר במודעות דרושים שמחפשות אנשים בעלי מראה מערבי כדי שישבו בפגישת גיוס משקיעים ויעמידו פנים שהם עובדים בחברה כדי ליצור את הרושם שמדובר בחברה גדולה ורצינית עם אפיק בינלאומי".
"אטרקציה אקזוטית בגן חיות"
עם זאת, מתאר אתיה לעתים תשומת לב מוגברת שגורמת לזר להרגיש "כמו אטרקציה אקזוטית בגן חיות". לדבריו, "סין נפתחה למערב מאוחר, אז כשסינים רואים אדם מעל גיל עשרים ברחוב הם יכולים להניח די בבטחה שהוא לא גדל בסין, ומבחינתם הוא מקוטלג מיד כזר.
"ברגע שאדם כזה פותח את הפה ונשמע כמו סיני, זה מהווה הפתעה מאוד נעימה עבורם, ומחליף את הניכור בתחושת קירבה. הסינים מודעים לכך שזה לא פשוט ללמוד לדבר סינית, בייחוד בגיל מבוגר, והם יודעים שמי שהצליח לעשות זאת כנראה אוהב מספיק את השפה והתרבות כדי להשקיע את המאמץ הכרוך בכך, והם יהיו מוכנים להתאמץ בשבילו בחזרה".
וחן מסכמת: "יש לסין המון קסם מיוחד וישראלים ואנשי עסקי יהודים מרחבי העולם מוצאים את הדרך לפצח את הקשר הסיני. אני מזהה מגמות של העמקת הקשר ויש כאלה שממש מעבירים את מרכז החיים שלהם לסין. מנגד, תמיד תהיה תחושת זרות של ישראלים ומערביים במדינה כזו, וצריך ללמוד לחיות עם זה".
לפנייה לכתב/ת 
