.jpg)
עקידת יצחק שלנו: כשאמא בישרה לי - "אין לנו ערן יותר"
אמי הייתה זאת שבישרה לי בסוף המלחמה, בשיחת טלפון, "ערן הלך, אין לנו ערן יותר". וגם אז הם לא בכו. ראיתי אותם, את דור "מגש הכסף", עומד ליד קברי הבנים שנפלו במלחמת יום הכיפורים
הנוהג היהודי לקרוא את עקידת יצחק לפני תפילת שחרית מעמיד אותה כטקסט מכונן של הזהות היהודית. נוהג זה מתקיים גם בימים שבהם אומרים "תחנון" ובתפילת מנחה של יום כיפור, לפני תקיעת השופר. עבור אברהם אבינו היוותה העקידה נקודת שיא במבחן האמונה שהעמיד בפניו הבורא. עבור הוריי נקודת השיא במבחן שהעמידה ההיסטוריה עבורם, הייתה נכונותם להקריב חייהם למען הקמת מדינת ישראל.
<< כל מה שמעניין בעולם היהודי - בפייסבוק שלנו. היכנסו >>
- לפרויקט התפילות המלא: לחצו כאן
גדלתי להורים חילונים שנולדו בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי. עבורם, הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל הייתה מטרה נעלה שלמענה מותר להיהרג. מטרה המחייבת חירוף נפש שבלעדיו, סברו, זה פשוט לא יקרה. המילים "דת", "אלוהים", "קודש", "חירוף נפש" - לא היו בלקסיקון. במלחמת העצמאות הם קברו רבים מחבריהם והמשיכו להילחם. הם דור שלא בכה. בטקסי הזיכרון, כשהקריאו את "מגש הכסף" של אלתרמן, דמותם הייתה לנגד עיניי. הם ובני דורם, "מגש הכסף" שעליו קמה מדינת ישראל.
הכול על סוכות בעמוד מיוחד:
כל הלכות החג ומנהגיו חמישה מושגים לחג זמן שמחתנו: למה בסוכות? למה בסוכה?
אחר כך באה מלחמת יום כיפור. אני בן 22, מפקד פלוגת צנחנים, וערן אחי, בן 20, מפקד מחלקת טנקים. אמי הייתה זאת שבישרה לי בסוף המלחמה, בשיחת טלפון, "ערן הלך, אין לנו ערן יותר". וגם אז הם לא בכו. ראיתי אותם, את דור "מגש הכסף", עומד ליד קברי הבנים שנפלו במלחמת יום הכיפורים. צמוד לקבר של ערן אחי האהוב - מירה ובן בר־און ליד הקבר של דרור, ואורה וארקה גיסין ליד הקבר של איתן. נושכים שפתיים וממשיכים.
אחר כך הם ניהלו שיחה עם מפקד חטיבת הצנחנים שהתלבט אם לתת לי את הפיקוד על הסיירת, כי אני בן למשפחה שכולה. הם אמרו לו ש"אם כל משפחה שכולה תחליט שהבנים האחרים לא משרתים בקרבי, מדינת ישראל לא תשרוד". הם אמרו לו: "אתה יכול לשלוח את דורון לכל משימה שתרצה. אם יקרה משהו, נדע להסתדר".
המאכלת בלבי
גדלתי בבית של הורים שמעולם לא התפללו שחרית. שעקידת יצחק עבורם הייתה סיפור תנ"כי לא רלוונטי. ובכל אופן, הדי-אן-איי שלהם היה חירוף נפש והקרבה למען חלום נעוריהם, מדינה יהודית. חיים גורי בשירו, "הירושה", מדבר על העקידה כאותה ירושה של אברהם לדורות הבאים. הם נולדים עם "מאכלת בליבם".
בן-גוריון אמר: "מאז באתי לארץ עוצבתי בעיקר מהתנ"ך, שרק פה, בארץ, החילותי להבין אותו בכל עומקו, והושפעתי ממנו יותר מכל ספר וספרות אחרים - יהודיים ולא יהודיים". גם הוריי החילונים שנולדו כאן עוצבו במידה רבה מהתנ"ך, לא מפלפולים תלמודיים. הוריהם ברחו מהפוגרומים של קישינב ב־1903, כמו בשיר של ביאליק "בעיר ההרֵגה", שפותח במילים המזכירות את ציווי "לך לך" לאברהם אבינו.
מקורה של עקשנותם במלחמת העצמאות לקחת את גורלם בידיהם כדי לבנות לעצמם מדינה יהודית, היא מאותו מקום שאליו הגיע אברהם אבינו ואותו כבש יהושע בן נון. מבחינתם, עדיף להיהרג בקרב מאשר בעיר ההרגה. הם חרשו את הארץ לאורכה ולרוחבה. הם שתו בצמא את סיפורי התנ"ך והעבירו לנו את מורשת העקידה כמאכלת בליבנו.
ואני, שנולדתי עם מאכלת בליבי, שאיבדתי את אחי ערן וכל כך הרבה מחבריי בשדות הקרב, יודע שהטקסט המכונן הזה עיצב את זהותי היהודית.
לפנייה לכתב/ת 
