המשפחות שעברו לפריפריה בדרום: "בתל אביב אפשר לגור בקונכיה במחיר הזה"
בני הזוג הס החליטו לעזוב את נשר ולעבור בעקבות בנם לקריית מלאכי. משפחת ברעם עזבה את אשדוד לאחר שהתאהבה בקיבוץ גבולות, ואילו משפחת גלנץ עברה מירושלים לירוחם, שם גילו שפע של אפשרויות חדשות. לרגל החג שוחחנו עם משפחות שעשו את הצעד הגדול בכיוון הפריפריה בדרום ושינו את חייהן
כל מעבר דירה מלווה בחששות ואתגרים, אבל הדבר נכון פי כמה כשמדובר במעבר לאזור חדש ורחוק מכל מה שהכרנו עד היום.
עם זאת, את יהודה ואדית הס, פנסיונרים בני 67, זה לא הרתיע. השניים, שהתגוררו כל חייהם בצפון הארץ, צפויים לקבל בעוד כשבועיים את המפתחות לביתם החדש, שרכשו בקריית מלאכי.
הס מספר ל-ynet, כי הוא ואשתו החלו לשקול מעבר דירה לאחר היציאה לפנסיה. בתחילה הם בחנו מעבר להרחבה של קיבוץ בצפון, אבל לבסוף החליטו להתקרב לבנם היחיד, שמתגורר עם אשתו, בנו וביתו, בקיבוץ כפר מנחם, ולסייע בגידול הנכדים. "מעולם לא חשבנו שנעבור לדרום הארץ, אבל עם הזמן התבשלה בהדרגה המחשבה להתקרב אל הנכדים ולהיות לעזר עד כמה שאנחנו יכולים", הוא מספר.
מחיפה לנשר - ועד לקריית מלאכי
"לאורך החיים עבדנו במשרות קבועות ולא חיפשנו אתגרים, כי לא היינו צריכים", הוא מוסיף. "כעת תכננו לעבור בכל מקרה ונוצרה הזדמנות מכל הבחינות, דבר שסיפק לנו רוח גבית. ובאמת, זה יצר דבר נעים מאוד, כי הנכדים איתנו רוב הזמן ונוצר איתם קשר מעולה, חברי ונעים, שעושה לנו טוב. זה עוד משהו שאנחנו יכולים לעשות ועושים בכיף אדיר".
בני הזוג, עברו לפני כמעט 40 שנה מחיפה לנשר, שם שימשה אשתו כמנהלת היכל התרבות. לפני כשנה, לאחר ששניהם כבר יצאו לפנסיה, הם עזבו את העיר הצפונית ועברו לדירה שכורה בגדרה, בהמתנה להשלמת ביתם החדש, שבונה חברת אפגד בקרית מלאכי.
הפרויקט, שאכלוסו מתחיל בימים אלו, כחודשיים לפני המועד המתוכנן, כולל 85 דירות בשני בניינים של 9 ו-10 קומות. הוא ממוקם באזור שהופשר לבנייה למגורים לאחר פינוי בסיס התובלה קסטינה, בשכונה שעתידה לכלול כ-5,500 יחידות דיור.
המעבר לא היה חף מאתגרים, אבל הס מספר כי בסופו של דבר הם התרגלו לסביבה במהרה ולא סבלו מקשיים מיוחדים. "בהתחלה היה לנו קשה לעזוב", הוא נזכר. "אשתי הכירה בנשר את כולם, גידלנו שם את הילד וכל החיים שלנו היו שם, אבל לאחר כמה שבועות החלטנו לשים הכל מאחורינו ולהתחיל בהתחלה חדשה. זו סביבה חדשה ואנשים חדשים, הכל חדש, בין אם ללכת לקניות או לראות סרט, כי צריך לנסוע במשך 20 דקות לפחות לכל מקום. היום אין לי בעיה עם זה, זה מקום יפה והנופים יפים".
ההבדלים בין אזורי המגורים לא מסתכמים רק בזמני נסיעה. "אין ספק שהאווירה פה שונה", הוא מציין. "פגשנו אנשים אחרים, יותר פשוטים, לבביים וכיפים. יצרנו קשר מיוחד ומעולה עם השכנים, וגם במקום שנעבר אליו נראה לי שיהיה לנו טוב, כי הספקנו להכיר הרבה אנשים ואני צופה לנו עתיד מהנה ונחמד להמשך החיים".
"מעולם לא חשבתי שאעבור לקיבוץ"
מעיין ברעם ובעלה, הורים לשני ילדים בני 4.5 ו-2.5, תושבי אשדוד לשעבר, עברו לפני כחודשיים ביתם החדש בהרחבה בקיבוץ גבולות. "רצינו חינוך קצת אחר לילדים", היא מספרת על הסיבות שהניעו אותם. "התחלנו לחפש באזור הדרום והתגלגלנו, עד שהגענו לקיבוץ גבולות וזו היתה אהבה ממבט ראשון. כאן אנחנו ומקבלים את כל המכלול, גם חינוך קיבוצי, גם בית קרקע וגם מרחבים לילדים".
הבית, בשטח בנוי של 125 מ"ר עם חצר גדולה, נרכש במחיר של 1.1 מיליון שקל. מעיין, שעבדה בעבר כמנהלת רכש, הגיעה למקום לאחר שעשתה הסבה למדריכת יוגה לילדים ומצאה עבודה בחינוך הבלתי פורמלי. בעלה, מהנדס בהכשרתו, המשיך בעבודתו כמנהל פיתוח עסקי ונוסע מדי יום למרכז הארץ.
"מעולם לא חשבתי שאעבור לקיבוץ", היא מספרת. "תמיד רציתי לגור בבית קרקע עם מרחבים, אבל לאו דווקא קיבוץ, וככל שאני מכירה ומגלה יותר דברים אני אומרת שחבל שאני לא גדלתי פה. זה מקום שקט, אנחנו שומעים את שירת הציפורים בבוקר והחיים כאן הרבה יותר רגועים, מעיינים ונעימים. יש פעילויות לילדים ושגרה יומיומית, אבל אין את המרדף אחר החומריות והלחצים המטורפים שיש בעיר".
המעבר היה כרוך בלא מעט אתגרים, אבל אין בה חרטה לרגע. "המעבר היה קשה", היא מודה. "עזבנו בית גדול יחסית של 4 נפשות לבית קטן עד שהבנייה תסתיים. זה לא היה פשוט מבחינה לוגיסטית, אני קוראת לזה סוג של רילוקיישן. לאחר מכן היינו צריכים להכיר אנשים מבוגרים וילדים חדשים, שגדלו ביחד מגיל אפס, ולהבין איך הם חיים פה.
"עם זאת, זה כן מעבר טוב, חיובי, אופטימי ושמח", היא מדגישה. "הילדים שלי פורחים ורואים את השוני, בבגרות והנאה. גם ההורים שלנו, שקצת חששו מכך שאנחנו נוסעים רחוק, מבקרים פה, רואים את היתרונות ומתאהבים במקום לא פחות מאיתנו".
לשאלה אם הקרבה של הקיבוץ לגבול עם עזה לא גרמה להם להסס היא משיבה, כי "זה קיבוץ שקט יחסית. במערכה האחרונה באשדוד חטפנו פגיעה ישירה ברכב האישי שלנו. זה לא משנה איפה גרים, ככה אנחנו חיים ואני רוצה לגדל את הילדים במקום שיתפתחו, יצמחו ירגישו טוב".
קיבוץ גבולות מצוי בנגב המערבי, בחבל הבשור. במסגרת פרויקט ההרחבה נקלטו כחברות בקיבוץ 22 משפחות צעירות ולאחרונה החל גל שני של קליטה. במסגרת הפרויקט, המבוצע על ידי חברת קורום, צפויים להתחיל לבנות בשנה הקרובה לבנות 24 צמודי קרקע נוספים בשכונה החדשה, בשטח של בין 125 מ"ר ל-183 מ"ר. תהליך הקליטה צפוי להסתיים תוך 4 חודשים מיום ההרשמה של כל משפחה.
למי ששוקל לעשות צעד דומה ולעבור למקום מגורים מרוחק, היא ממליצה להגיע להתארח קודם לכן במקום ולהתרשם ממנו. "אנחנו עשינו הכנה לילדים ובאנו למספר סופי שבוע כדי להכיר את המקום", היא מסבירה. "צריך לבוא, להכיר את האנשים ולראות שזה אורח חיים שמעניין אותך.
מבית צפוף בירושלים למצפה כוכבים בירוחם
משה גלנץ, נשוי ואב ל-4 בנות בגילאי שנתיים עד 14, עבר לפני כשלוש שנים וחצי עם משפחתו מביתם הצפוף שהשתרע על 80 מ"ר בירושלים - לבית פרטי בירוחם. "אם היית שואלת אותי לפני חמש שנים אם יום אחד אגור כאן ואראה את זה כמקום שיש לי בו עתיד, הייתי פוער עיניים ואומר לך 'תפסיקי לדבר שטויות'", הוא מתוודה. "אבל היום, כשאני נמצא פה, אני יכול לומר בפה מלא שזה אחד הדברים הכי טובים שקרו לי בחיים".
גלנץ, איש תקשורת במקצועו (גילוי נאות, גלנץ עובד בקבוצת ידיעות אחרונות), מספר כי הרעיון נבט די במקרה. "זה לא סיפור של חלוציות", הוא מתוודה. "אני ואשתי הכרנו לפני כמה שנים טובות בת שירות, שתיארה את ירוחם כמקום טוב ואיכותי מבחינת גידול ילדים, וכשגיסתי חיפשה בית סיפרנו לה את מה ששמענו. היא הגיעה להתארח במקום בשבת וביום ראשון כבר קנתה בית".
בהמשך גם הם ביקרו במקום והתאהבו. "ראינו שזה מקום יפה, עם אווירה מדברית וזמן אחר, 'זמן ירוחם', ששונה מהטירוף של המרכז", הוא מסביר. "מכיוון שלא היתה לנו אפשרות לקנות דירה בירושלים, התחלנו לברר כאן על דירות להשקעה, מצאנו הזדמנות ורכשנו, אבל כשניסינו להשכיר את הבית - לא מצאנו שוכרים. מכיוון שלא היינו יכולים לשלם גם משכנתא וגם שכירות, התחלנו לשקול את המעבר ולבסוף החלטנו לעשות את זה".
כך, באמצע שנות ה-30 לחייהם, בני הזוג עברו עם ילדיהם לעיר הדרומית. המעבר לא רק יצר שפע של אפשרויות ועיסוקים לילדים כמו תנועות נוער ושלל חוגים, אלא גם פתח בפניו הזדמנויות יזמיות, כשהחל להפוך תחביבים לעיסוקים. כך למשל, הוא פתח מצפה כוכבים בעקבות חיבתו לאסטרונומיה. "זו חוויה, שיכלה לקרות רק פה", הוא אומר. "המטרה שלי היא להביא לידיעתם של אנשים שגם פה, במכתש ירוחם, יש שמיים לא פחות יפים מאשר מכתש רמון, שהצליח למתג את עצמו".
תחביב נוסף שהפך לעיסוק משני הוא ייצור בירה, אותה הוא מוכר במספר מקומות קטן, לצד העברת סדנאות למבקרים. "בנסיעות בעולם אני נוהג לגשת לפאב המקומי בסיום היום ולבקש בירה מקומית, מתוך רצון "לטעום" את המקום דרך הבירה", הוא מסביר. "התחלתי לבשל בירה די מזמן, אבל כשהגעתי לפה החלטתי לעשות בירה 'ירוחמית', וזה מה שאני עושה היום - בירה ממותגת מירוחם".
"זה משהו שאין סיכוי לחוות במרכז הארץ"
"כיום יש לי זמן לדברים נוספים שאני מתחבר אליהם בזכות המקום הזה, שאפשר לי לפתח אותם", הוא מוסיף. "דווקא מקום כזה קטן, מאפשר לפתח אפיקים חדשים מבחינה יצירתית. זה נכון לכל מקצוע, תמיד תהיה ייחודי, כי כמה רואי חשבון יש פה? כמה עורכי דין? מעבר לזה, המדבר נתפס בעיני כמשהו עירום ועצמתי, שנותן אפשרות לפרוץ ולהעז לעשות דברים שלא עשית קודם. בעיני זה סוד הקסם של המקום".
גלנץ מונה יתרונות רבים נוספים במקום, למשל שהילדים מסתובבים כיום בצורה הרבה יותר חופשית, או איכות החיים המתאפשרת במקום כזה. "אנחנו גרים בבית פרטי שמשקיף לנוף הרים ומדבר, שפותחים את המוח ואת הלב. זה משהו שאין סיכוי לחוות במרכז הארץ, עם הפיח, הלחץ והעשן. שכירות של בית כזה למשל, עולה 4,500 שקל, וב-6,000 שקל כבר אפשר לשכור בית של 270 מ"ר. בתל אביב ובירושלים אפשר לגור בקונכייה במחיר הזה"
גם בפן החברתי התאקלמה המשפחה במהירות. "בשכונה שלנו מתגוררים הרבה אנשים שהגיעו מהמרכז שקל לנו להתחבר איתם, אבל יש לנו גם הרבה חברים שנולדו פה, מארוחות שבת עם חילוניים ועד לערבים שלמים עם בדואים מהסביבה, שהפכו לחברים מאוד טובים. יש פה משהו פתוח ומכיל יותר, שמאפשר למצוא חברים חדשים שאינם משתייכים דווקא למגזר הדתי-לאומי, שאנחנו מגיעים ממנו".
אולם בצד המחמאות גלנץ מודה, שיש דברים נוספים שצריך לקחת בחשבון. כך למשל שמדובר במקום שמתאים למי שמחפש שלווה ואורח חיים יותר רגוע, או שיש לדאוג מראש לעשות התאמות מבחינת מקום עבודה. סוגיות נוספות הן המרחק ממרכז הארץ, כמו גם היצע השירותים הדליל יחסית. "בפועל, נסיעה לירושלים או לתל אביב אורכת שעה וחצי במקסימום, אפשר לשרוד את זה", הוא מפרט.
"זה חלק מהמחיר של לגור בפריפריה, יש יתרונות ויש חסרונות", הוא מוסיף. "גם יש פה סופרמרקט אחד ועוד כמה חנויות של מוצרי מזון, פאב וחצי, סניף בנק אחד, סניף דואר אחד, וסניף של אחת מקופות החולים. אז כשצריך לעשות קניות גדולות, סידורים ביורוקראטיים או לקפוץ לרופא, ניסע במשך 25 דקות לבאר שבע. זה לא כזה נורא. יש גם קסם בכך, שזה מקום קטן ואינטימי".
"ירוחם רחוקה מהתדמית שיש לה", הוא מסכם. "הסיפור על העולים שנזרקו פה ממשאיות הוא חשוב, אבל חשוב גם שסיפרו על העיר הזו סיפור חדש, של מקום מדברי עם מכתש קסום, נווה מדבר עם אגם יפיפה ואינספור ציפורים נודדות, וסצנה תיירותית שהולכת ומתפתחת. הסיפור הזה לא פחות חשוב ואני מנסה לספר אותו דרך העיסוקים שלי, כי המקום מתחדש ומשתקם, וגם רבים מהאנשים שבעבר הגיעו לפה שלא מרצונם, שמחים שהם פה היום. בעיני זו הדרך לשנות תדמית".
לפנייה לכתב/ת 
