ההפקרות בענף הבנייה: "סירבתי לעבוד על המנוף בגלל רוח מסוכנת - ופוטרתי"
חודש אוקטובר הסתיים עם 37 הרוגים מתחילת השנה בענף הבניין, זינוק של 32% לעומת אשתקד. במקביל טוענים שורה של מנופאים כי הרוחות החזקות של יום חמישי שעבר, הביאו להפסקת עבודתם בשל סירובם לעבוד בתנאי מזג האוויר המסוכנים. "מצאתי את עצמי לבד, נגד כולם", סיפר אחד מהם, "הגעתי לסוג של משבר ופשוט אמרתי שאני הולך הביתה"
בחודש החולף נהרגו שישה עובדים בתאונות עבודה בבניין, ובכך האמיר מספר ההרוגים בענף ל-37 מתחילת השנה. זאת, בנוסף לשני עוברי אורח שנהרגו כאשר עברו סמוך לאתרי בנייה, ברעננה ובחולון. מדובר בזינוק של 32% לעומת התקופה המקבילה אשתקד, אז עמד מניין ההרוגים על 28.
כך עולה ממעקב החודשי של ynet אחר הקטל בענף.
המאבק בקטל בענף הבניין - מעקב ynet:
ראש מינהל הבטיחות התפטר: "פוגעים באינטרס של שלום הציבור"
חודש ספטמבר בענף הבניין: הרוג -12 פצועים
חודש אוגוסט בענף הבניין: 6 הרוגים ו-23 פצועים בינוני וקשה
אתמול (ה') נפל דבר במאבק נגד הקטל בענף הבניין, כשההסתדרות הכריזה כי תפתח ביום רביעי הקרוב בשביתה כוללת במשק. בינתיים מתברר, כי הסופה שהיתה בשבוע שעבר וסיפקה רוחות חזקות במיוחד, הביאה לגל הפסקת עבודה של מנופאים, הטוענים כי הדבר אירע בשל סירובם לעבוד בתנאי מזג האוויר הללו.
דו ורשבסקי, יו"ר ועד ארגון המנופאים, מספר שקיבל לא פחות מארבע תלונות ממנופאים, שמועסקים דרך חברות כוח אדם באתרים שונים ושעבודתם הופסקה על רקע סירובם לעבוד ברוחות. בנוסף התקבלה בוועד תלונה של מנופאי שעובדתו הופסקה באיצטדיון בלומפילד, לטענתו על רקע דרישתו להקפיד על בטיחות.
"אמרו למעסיק שלא יחזיר אותי לעבוד במקום"
אחד מהעובדים הטוענים לפיטורים על רקע מזג האוויר הוא מוחמד סעדי, בן 31 מדיר חנה, שהועסק במשך למעלה מחצי שנה בפרויקט של חברת אחוזת אריה בקריית מוצקין, דרך חברת כוח אדם. ביום חמישי שעבר, הוא מספר, היו רוחות עזות באתר. "בשעה 14:30 הרוחות נשבו במהירות של מעל 60 קמ"ש", הוא מספר. "הם ביקשו ממני להמשיך לעבוד על המנוף אבל לא הסכמתי ואמרתי להם שאי אפשר עכשיו, אולי עוד מעט".
מכאן, לדבריו, השתלשלות הדברים הפתיעה אותו. "מישהו התקשר לקבלן, שלא היה בכלל באתר, ואמר לו שהמנופאי עושה בלאגן ולא רוצה לעבוד", הוא מספר. "הקבלן התקשר ואמר לי - אם אתה חוזר מחר, אני עוצר את כל העבודה. ככה, בלי שמישהו דיבר איתי בכלל. אחר כך התקשרו למעסיק שלי ואמרו לו שלא יחזיר אותי לעבוד במקום יותר. למה? כי כך הקבלן רוצה".
בכיר בחברה טען בשיחה עם ynet כי פיטוריו של סעדי אינם קשורים לסירובו לעבוד ברוחות ולבעיות בטיחות, אלא נובעים ממחלוקות ובעיות שהתגלעו בינו לבין הקבלן בשטח בשבועיים האחרונים. סעדי מאשר כי התקשה להסתדר עם מנהל העבודה, אולם לטענתו על רקע דרישתו להקפיד על בטיחות. "עבדנו קשה במשך הרבה שעות, תחת לחץ עבודה, ובגלל שהקבלן מסין היה לי מאוד קשה מבחינת הבנת השפה וההקפדה על בטיחות".
מחברת אחוזת אריה נמסר בתגובה: "טענות המנופאי אינן אמת, ולראיה: ביום הנטען בכתבה כל המנופים באתר הושבתו בשל תנאי מזג האוויר. החברה ביקשה מקבלן המנופים להעביר את המנופאי לאתר אחר אך ורק בשל יחסי עבודה עכורים בינו לבין קבלן השלד אשר יצרו חשש ממשי לאירוע בטיחות, דבר שלו החברה לא הייתה מוכנה לתת את ידה. החלטתו של הקבלן לפטר את המנופאי אינה קשורה לחברה, אשר לא העסיקה אותו בשום שלב. חברת אחוזת אריה תמשיך להקפיד הקפדה יתרה על הוראות הבטיחות בכל אתרי הבנייה בהם היא פועלת".
"הגעתי למשבר והלכתי הביתה"
גם עבודתו של באשיר סקאללה (28), תושב רמלה, שהועסק למעלה משנה כמנופאי באתר הבנייה של חברת תדהר בשכונת אחיסמך בלוד, הופסקה באתר ביום חמישי שעבר. בחברה טוענים כי הרקע לכך הוא סכסוך עבודה אישי בינו לבין מנהל העבודה באתר, שאינם קשורים לתנאי מזג האוויר. עם זאת, סקאללה טוען כי הדבר אירע בעקבות לחצים שהופעלו עליו להמשיך לעבוד ברוחות העזות, שהביאו אותו לקום ולעזוב את האתר באמצע יום העבודה.
"עבדתי על מנוף בגובה 80 מטר, עם זרוע באורך של 70 מטר, שאינו קשור לבניין עצמו", הוא מספר. "בבוקר עדכנתי את כל הגורמים בחברה שיהיו רוחות מאוד חזקות ואמרו לי שיספיקו את מה שיכולים. נוצר לחץ עבודה, כשהפועלים והקבלן רצו להספיק לעשות כמה שיותר. בסביבות 11:00 ראיתי שאני לא מצליח להשתלט על המנוף בגלל הרוחות החזקות וביקשתי לעצור את העבודה".
בשלב זה מנהלי האתר אכן הורו להפסיק את עבודת המנופים בשל הרוחות. עם זאת, סקאללה טוען כי הופעלו עליו לחצים להמשיך לעבוד. "מצאתי את עצמי לבד, נגד כולם, ובשלב מסוים לא הייתי מסוגל עוד לשאת את הלחץ הזה", הוא אומר. "הגעתי לסוג של משבר למעלה ופשוט אמרתי שאני הולך הביתה כי אני לא יכול להתמודד עם הלחצים הללו".
הצעד של סקאללה התקבל בחומרה ובחברה ביקשו להפסיק את עבודתו באתר. חברת כוח האדם שמעסיקה אותו מצאה לו מקום עבודה חדש במודיעין. "זה קצת רחוק מהבית וצריך להתרגל, אבל אני בעיקר מאוד מאוכזב, כי אני מחזיק מעצמי מקצוען. בחתי ללכת הביתה אחרי שסירבו להפסיק את העבודות חרף רוחות חזקות, ובמקום להגיד צודק, מנעת אסון, פשוט מחליפים אותי. לא רוצה לעשות את העבודה? נמצא מישהו אחר".
יו"ר ועד המנופאים ורשבסקי, אמר ל-ynet: "אני מבין אותו, גם אני הייתי קם והולך. כשמופעל עליך לחץ לעבוד וצעקות מצד הקבלן, אין סיבה להישאר באתר ולחכות לתאונת עבודה. זה קורה כל הזמן, בכל מקרה שבו מנופאי לא מסכים עם קבלן השלד, הוא מחוץ לאתר".
ואכן, סקאללה, המועסק בענף כשש שנים, מספר כי נאלץ בעבר לא פעם להתמודד עם לחצים לעבוד בתנאים מסוכנים. "היו לי מלא ויכוחים עם קבלנים", הוא מספר. "היו מקרים שאיימו יפטרו אותי ויחליפו אותי, ובסוף נאלצתי לעבוד ברוחות חזקות. זו חוויה מפחידה, שחזרה אחר כך בסיוטים בלילות. עם הזמן פיתחתי ביטחון עצמי ולמדתי לעמוד על שלי, אני פשוט הולך הביתה, תעשו עם זה מה שאתם רוצים".
מקבוצת תדהר נמסר בתגובה: "תדהר רואה בשמירה על הבטיחות ערך עליון ומקפידה לפעול בהתאם לנוהלי העבודה והבטיחות המחמירים ביותר. במהלך אותו היום, בשל תנאי מזג האוויר ומטעמי בטיחות הופסקו העבודות בכל אתרי הבנייה בהם פועלת תדהר ובכל ששת העגורנים באתר אחיסמך. המנופאי הינו עובד המועסק אצל קבלן כוח אדם באתר החברה ושוחרר מהאתר בגין מערכת יחסים עכורה עם קבלני משנה בפרויקט".
"רוצים מישהו ששותק"
ויטלי קופרוב (43), נשוי ואב לשניים, הועסק כמנופאי למשך שלושה חודשים בעבודות הבנייה באצטדיון בלומפילד. לדבריו, הקבלן הראשי באתר, חברת אשר גרין מבנים, ביקש להחליף אותו לאחרונה, לאחר מספר מקרים של חיכוכים סביב דרישתו להקפיד על נושאי בטיחות, אולם כאלו שאינם קשורים למזג האוויר.
קופרוב, שעובד כמנופאי מזה כ-12 שנים, מספר כי הבעיות החלו כאשר דרש לראות כי למנוף שעליו התבקש לעבוד בוצע תסקיר על ידי בודק מוסמך, שמאשר את תקינותו כנדרש בחוק. בקשתו נענתה בסופו של דבר, אבל אז ארעה תאונה באחד המנופים באתר. "תיקנו אותו והחליפו לו חלק, אבל כשביקשתי לראות תסקיר של בודק הם אמרו שלא צריך ושאני יכול להמשיך לעבוד", הוא מספר.
"המשכתי להתעקש ובסוף אמרו לי בחברת כוח האדם שאין להם סבלנות אלי והחליפו אותי". הוא מוסיף. "למעשה פיטרו אותי כי אני רוצה לעבוד לפי חוקי הבטיחות ומבקש דברים שאני חייב לקבל, אבל זו התנהלות שמתרחשת לפעמים באתרים, רוצים מישהו ששותק".
בעקבות המקרה פנה ועד המנופאים במכתב תלונה למינהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית במשרד העבודה, בבקשה לחקור את קיומם של ליקויי בטיחות באתר. "לאחר שהמנופאי עמד על שלו וביקש שיבוא בודק מוסמך, מנהל הפרויקט אמר לו שירד מהמנוף. כמובן שהמנופאי, העובד דרך כוח אדם, כבר לא יחזור לאתר הזה יום למחרת אלא יוחלף באחר", נכתב. "לאחר שיחה של יו"ר הועדה עם מנהל הפרויקט והבודק המוסמך הוחלט שיגיע בודק לבדוק בדיקת תסקיר למנוף כנדרש".
עוד צוין במכתב, כי "אנו נמצאים בתקופה קשה, בה כמות הנפגעים וההרוגים באתרי בנייה גדלה והולכת. במקרה זה אנו גם מבינים למה. לא ייתכן שעובד, אשר מבקש לעבוד לפי כללי הבטיחות ולשמור על חיי הסובבים את המנוף, ישלם מחיר ויגורש מהאתר, כי הוא עובד שקוף של חברת כוח האדם ומתעקש על כללי בטיחות נאותים. אם היה במקום עובד אחר, ייתכן שהיה ממשיך לעבוד לאחר לחץ של המנהלים, ואז זהו מתכון בטוח לאסון".
מגרין מבנים נמסר בתגובה: "הפסקת עבודתו של העובד נובעת מכך שהאתר נמצא בשלבי סיום השלד ולכן כמות המנופים וצוות המפעילים צומצמה. ההודעה על צמצום מפעילי המנופים נמסרה לחברת מפעילי המנופים לפני מספר שבועות. גרין מבנים מקפידה מאוד על עבודה בהתאם לתקנות הבטיחות ושומרת על רמת בטיחות גבוהה בכל אתריה".
"נאלץ להמשיך לעבוד כדי להביא לחם הביתה"
החודש החולף היה, כאמור, מדמם במיוחד. ב-8 באוקטובר נפטר מפצעיו פאדי אבו נאב, תושב סילוואן בן 24, לאחר שנפצע בסוף חודש ספטמבר מקריסת קיר במהלך עבודות שיפוצים באולם אירועים בגבעת ברנר. פציעתו לא דווחה והגורמים המפקחים גילו על התאונה רק לאחר מותו. ב-9 באוקטובר נהרג מוחמד כאמל אגבאריה, בן 40 מהכפר זלפה, לאחר שנפל מגובה 4 קומות בפרויקט בנייה בביצוע חברת שלמה קופמן בשוהם. ב-14 בחודש נהרג אנטון מרצ'נקו ז"ל, בן 26 מחולון, לאחר שנפל מגובה רב באתר בנייה ברחוב קוממיות בבת ים, בפרויקט בביצוע אלקטרה בנייה.
ב-15 בחודש התרחש גל תאונות קטלניות, עם 3 הרוגים באתרים שונים. בין ההרוגים: נעמאן ח'ליל דעדוש, בן 56 מאום אל פחם, שנהרג לאחר שנפגע מטרקטור בהלך עבודות סלילת כביש באבן יהודה. הרוג נוסף באותו יום היה מוחמד נדאל ברגות, בן 22 מהכפר אלולג'ה (מזרחית לבית לחם), שנמחץ למוות מסלע שנפל עליו במהלך עבודות חפירה באתר, בביצוע חברת רובין לנדסמן ברמת בית שמש. יום הדמים גבה גם את חייו של מוחמד אכרם שואהנה, בן 22 מג'לג'וליה, שהתחשמל למוות במהלך תיקון דוד שמש במסגרת עבודות תמ"א 38 בבניין מגורים בהרצליה, בביצוע חברת פרי פרויקטים.
ההרוג האחרון איבד את חייו ביום ראשון האחרון: בני גרינברג ז"ל, תושב אשדוד בן 73, כתוצאה מתאונה שאירעה באתר עבודות של הרכבת הקלה בתל אביב, בייזום נת"ע ובביצוע של סולל בונה וחברת CRTG. גרינברג ז"ל שימש כממונה בטיחות מטעם קבלנית המשנה באתר, דניה סיבוס. מכיוון שהתאונה התרחשה כתוצאה מפגיעת משאית מערבל בטון, היא צפויה להיות מסווגת כ"תאונת דרכים", כפי שקורה לרוב באירועי דריסה באתרי בנייה, ולפיכך לא להיחשב ל"תאונת עבודה".
גרינברג, ששכל את אשתו נורית בחודש שעבר, הותיר אחריו שלושה ילדים ותשעה נכדים. קובי בכר, מנהל עבודה וממונה בטיחות בהכשרתו, עבד עם גרינברג באתר במשך קרוב לשנה. "אני רק יודע שהוא עבד ביציקת לילה", סיפר בשיחה עם ynet. "בני היה איש עבודה, שהיה נעים לעבוד איתו והיה נעים להיות בחברתו, מן בדרן מבוגר. לצערי הוא עבד בגיל כזה, שבו רוב האנשים יושבים בו רגל על רגל בפנסיה, בשל נסיבות שאני יודע ולא רוצה לפרט. הוא נאלץ להמשיך לעבוד בתחום הזה על מנת להביא לחם הביתה.
"לא היה בן אדם שיכול להגיד מילה רעה על בני, איש נעים הליכות ואחד שלא חיפש את רעתו של אף אחד. בענף הזה גם קשה לצעירים לעבוד, כל אחד עם איך שהוא מסתכל על החיים ועל הדרך שבה הוא מביא את הפרנסה הביתה. לצערי אני יודע שאיבד את אשתו לפני מספר חודשים. זה הגורל. אני ועמיתי שפרשו מהחברה הזו הגענו ללוויה לכבד את זכרו".
כמי שעובד בתחום, אתה לא חושש לצאת בבוקר לעבודה?
"זו דרך להביא פרנסה הביתה. אני לא דוגמה טובה, כי אני לא מסוגל לעשות משהו אחר. אנחנו משתדלים להיות מסודרים, להדריך את העובדים ולדרוש את כל הרישיונות הנחוצים לעבודה וכמובן, ברגע שרואים מפגעים מטפלים בהם".
"יש בעיה של הממסד", הוא מוסיף. "בהיעדר תקציבים וכוח אדם, זו המציאות. אם הרשויות לא מפנות תקציבים לזה, מה אנחנו יכולים לעשות? הכל נמדד בכסף. יש עדין בורות מצד יזמים בכל הקשור לבטיחות והקצאת משאבים. אם הדברים הללו יופנמו ויגיעו לתודעה של כולם, אולי יהיה שינוי".
בסופו של יום, כמנהל עבודה וממונה בטיחות - האחריות לבעיות בטיחות באתר מוטלת על כתפיך.
"בסופו של יום מחפשים את הש.ג., אבל אנחנו משתדלים לשתף את הממונים, עד דרגת המנכ"ל. אם לא חשוב לו לעשות דברים שימנעו בעיות בטיחות, בסוף האחריות תגלגל אליו. נכון, לעתים אני נאלץ לריב על מקומי על מנת שישמעו אותי וידעו מה האחריות שרובצת על כתפי.
"כשאין לי אוזן קשבת ותקציבים נאותים, וכשאני לא מקבל את מה שצריך לפי דרישת החוק, אני דואג להעביר מכתב מסודר למנכ"ל. זה לא פותר את הבעיה אבל זה ממחיש כי בהיררכיית האחריות הפלילית, הוא נמצא מיד לאחר מנהל העבודה. יש כאלו שזה גורם להם מורא מסוים והם מחליטים לעשות מעשה".
