דירה שהבעל קנה לפני החתונה הוכרה כמשותפת

אף שהנכס רשום על שם הגרוש, קבע השופט בן שלו שהיו הוכחות לכוונת שיתוף ספציפית. בין השאר משום שחלק מהמשכנתא שולמה במשותף

עו"ד שני בן דודפורסם: 27.11.18 , 22:30

בית המשפט למשפחה בבאר שבע קיבל לאחרונה תביעה שהגישה אישה גרושה נגד בעלה לשעבר בתביעה להכיר בדירתם כנכס משותף, אף שנקנתה על ידו לפני הנישואים ונרשמה על שמו בלבד. השופט בן שלו קבע שמדובר בדירת מגורים שבה גודלו הילדים, מה גם שחלק מתשלומי המשכנתא שולמו מהחשבון המשותף של בני הזוג.

בני הזוג נישאו ב-2006 ונולדו להם שלושה ילדים. באוקטובר 2016, אחרי שהיחסים נקלעו למשבר, הגישה האישה תביעה להכרה בזכותה למחצית מדירת המגורים. מדובר בדירה בת ארבעה חדרים שבה גרו הצדדים בכל תקופת הנישואים. היא נרכשה על ידי הבעל מקבלן ב-2001 תמורת כחצי מיליון שקל ונרשמה על שמו.

תביעה:

"בעלי הוריש הכול לבתו מחוץ לנישואים"

עו"ד אורי צפת

איש עסקים אמיד שהלך לעולמו נישל את אשתו לחלוטין. היא פנתה לבית המשפט, אולם נדחתה שם: "המנוח ניסה לכפר על כך שנטש את בתו"

האלמנה תבעה: בעלי הוריש הכול לבתו מחוץ לנישואים

האישה טענה כי יש להכיר בשיתוף ספציפי בדירה משום שלכל אורך הנישואים הם חיו בשיתוף כלכלי מלא ושאין להם נכסים אחרים. לדבריה, גם קודם לנישואים הם חיו יחד בדירה במשך כארבע שנים, מה גם שסייעה לבעלה בהתנהלות בענייני המשכנתא ומול הקבלן.

עד 2011, טענה, ניהלו בעלה והיא חשבונות בנק נפרדים מאחר שהוא היה עצמאי. בתקופה זו אמנם המשכנתא שולמה מהחשבון שלו, אך היא שילמה על גן הילדים, הכבלים, הגז וההוצאות השוטפות. לדבריה ב-2011 הצטרפה לחשבון שלו והמשך תשלומי המשכנתא נעשה מהחשבון המשותף.

מנגד הכחיש הבעל שהייתה כוונת שיתוף ספציפי בדירה. לדבריו, את רוב תמורת הדירה שילם מהון עצמי ואף פדה לצורך כך כספים וחסכונות. הוא ציין שאשתו לשעבר הבהירה תמיד שהיא יודעת שהדירה שלו, והוא נהג "לנפנף" בפניה שזהו ביתו בלבד ואף מנע ממנה לארח את בני משפחתה, מבלי שהביעה על כך מחאה.

השופט בן שלו הבהיר כי חיי נישואים ממושכים כשלעצמם לא מוכיחים כוונת שיתוף ויש צורך בנסיבות נוספות. ואולם, כשמדובר בדירת מגורים שרשומה על שם אחד מבני הזוג, יש נטייה להקל על בן הזוג האחר בהוכחת כוונת השיתוף.

במחלוקת בין הצדדים הוא קיבל את עמדת האישה בין היתר שגידלו בדירה את ילדיהם, מה גם שבמשך השנים הם לא צברו נכסים משמעותיים אחרים, ואין לה דירה אחרת הרשומה על שמה. לדבריו, לא מדובר בדירה שניתנה לנתבע במתנה או בירושה אלא בנכס שמומן ברובו המכריע באמצעות הלוואת משכנתא שאותה החזירו שני הצדדים.

השופט ציין כי טענת האישה שלפיה הצדדים חילקו ביניהם את ההוצאות הכספיות כשניהלו חשבונות בנק נפרדים לא נסתרה, כך שאין משמעות לכך שהמשכנתא שולמה מחשבון הבעל.

השופט שלו סיכם כי נראה שסוגיית הזכויות בדירה הייתה לצדדים כאבן נגף ביחסיהם. לדבריו, ניכר שהבעל הטיח בפני אשתו בעתות מחלוקת את העובדה שהדירה שלו, אך מכאן ועד לקביעה שיש בכך משום ויתור משתמע מצדה על הטענה כי הדירה משותפת - הדרך ארוכה. בסופו של דבר נקבע כי יש לראות בזכויות בדירה כמשותפות לשני הצדדים.