הייאוש של השוכרים: "אפילו לא מנסים לנהל מו"מ להורדת דמי השכירות"
מחירי השכירות, שרק ממשיכים לטפס, מותירים את השוכרים חסרי אונים מול בעלי הדירות. שוכר שהקפיצו לו את שכר הדירה כמה פעמים: "לא ייתכן שאתה סוגר חוזה עם בעל הבית לשנה, ואז במעמד חידוש החוזה הוא אומר - אני מעלה לך ב-5%. רוצה? בבקשה. לא רוצה? יש לי עוד שוכרים פוטנציאלים"
כל מי שמחפש דירה להשכרה, במרכז ובתל אביב בפרט, חווה את הקושי העצום בשוק הפרוץ העמוס במחפשי דירות. הדירות הסבירות נחטפות ברגע, וגם על כל דירה קטנה ומתפרקת במחיר מופקע, קופצים עשרות אם לא מאות מתעניינים. בינתיים, המחירים רק ממשיכים לטפס והשוכרים, שמוצאים את עצמם בעמדת נחיתות, פעמים רבות אינם מעזים אפילו לנהל משא ומתן.
שכחו שני מיליון שוכרים: בכמה עלו מחירי השכירות בערים המרכזיות?
מהפך או עליית מחירים? התחזיות לשוק הנדל"ן ב-2019
בגלל המתווכים: בישראל יותר יקר לשכור דירה
כך למשל רון אלון, פעיל חברתי שעבר לאחרונה מחיפה לגבעתיים, מספר כי בדירתו הקודמת בעיר הצפונית, דמי השכירות שלו הועלו בבת אחת אשתקד בכ-400 שקל, מכ-2,300 שקלים לכ-2,700 שקלים. גם בדירה אליה עבר במרכז הארץ גילה בדיעבד, כי הבעלים ניצל את ההזדמנות של חילופי השוכרים והקפיץ את המחיר בכ-300 שקלים.
בראיון לאולפן ynet סיפר אלון כי לא היו לו הרבה ברירות, אלא להסכים. "זו בעיה קשה מאוד", הוא אמר. "השוק הזה יוצא משליטה. על כל דירה שמפורסמת, בפייסבוק או ביד2, יש עשרות קופצים ובעל הבית עושה מה שהוא רוצה".
"צריך ליצור איזושהי מערכת שתהיה אחראית על עליות המחירים", הוסיף. "זה פשוט בלתי נתפס. לא יכול להיות שאתה סוגר חוזה עם בעל הבית לשנה ואז כשאתה במעמד חידוש החוזה הוא אומר לך: תשמע, אני מעלה לך ב-5%. אתה רוצה? בבקשה. לא רוצה? יש לי עוד כמה שוכרים פוטנציאלים".
"להפסיק לדפוק אחד את השני"
לא רק מחירי השכירות טורדים את שנתם של השוכרים. חוק שכירות הוגנת, שנכנס לתוקף לפני כשנה וחצי, נועד לתת מענה לבעיות נוספות המאפיינות את השוק הפרוץ. כך למשל איסור על המשכירים לחייב את השוכרים בדמי התיווך שהם נדרשים לשלם, או חובת תיקון ליקויים מהותיים בדירות, באופן שיאסור על השכרת דירות שאינן ראויות למגורים.
עם זאת, נושאים כמו הגבלת עליית דמי השכירות או מנגון שכירות ארוכת טווח - נותרו בסופו של יום מחוץ לחוק. כמו כן, החוק אינו כולל הגדרת מנגנוני אכיפה, כך שקשה לומר שהוא כבר הביא למהפכה או לשינויים דרמטיים בשוק השכירות.
מאז המחאה החברתית של תחילת העשור, שהחלה סביב שוק הדיור להשכרה - המצב רק החמיר. דפני ליף, מי שהחלה באותה מחאה וכיום משמשת כיו"ר ועד שוכרי הדירות, סבורה כי חלק מהאחריות למצב, רובצת גם לפתחם של השוכרים.
"בתור אנשים שחיים בשכירות, אנחנו חייבים לעשות מו"מ", אמרה בראיון לאולפן ynet. "אנחנו מקבלים הרבה פניות של אנשים, וכשאנחנו שואלים אותם האם ניסיתם לנהל מו"מ, התשובה היתה תמיד – לא. ההערכה העצמית בתור שוכר היא כל כך נמוכה, שאפילו לא מנסים להגיד: תקשיב, אני שומר לך על הנכס והשקעתי בזה".
ליף הוסיפה, כי על אף העשיה המועטה להסדרת התחום, הרי שגם השוכרים יכולים לנקוט בצעדים שונים. "אנחנו יכולים לעשות כמה דברים", אמרה. "למשל, שוכרים צריכים להיות יותר סולידריים האחד עם השני, לשתף בינינו מידע ולהפסיק לדפוק האחד את השני. אגב בעניין של שוכר-משכיר, יש גם אנשים שהם שוכרים דירות שהם לא בסדר.
"העניין הוא הקוד של ההגינות, ואין קוד של הגינות. ברגע שגם הקוד הוא כזה, שכולם כל כך רגילים שהמחיר עולה מפעם לפעם, אז גם קוד ההגינות הזה כבר משתנה", הוסיפה. "אז צריך לפרגן לבעלי דירות שהם טובים, צריך לשתף פעולה ולשתף מחירים בינינו, ואנחנו צריכים לדרוש מהרשויות המקומיות לתת פתרונות איפה שהממשלה והכנסת לא ידעו לעשות את זה".
"אין היצע - ומה שיש יקר נורא"
אם בכל רחבי הארץ מחירי השכירות מטפסים - הרי שבמרכז ובתל אביב בפרט, המצב הרבה יותר גרוע. נ', בהריון מתקדם, מחפשת עם בעלה דירה כבר 4 חודשים, ללא הצלחה. "אנחנו נאלצים לעזוב את הדירה כי אנחנו צריכים עוד חדר לתינוקת שבדרך וגרים כיום בקומה רביעית בלי מעלית", היא מספרת. "אנחנו רוצים להשאר כאן במרכז תל אביב, אבל כל הדירות כל כך מגעילות וכל כך יקרות, שזה בלתי אפשרי.
בני הזוג מחפשים דירת 3 חדרים, אבל נ' מספרת כי הסכומים שמבקשים מהם לא ראליים מבחינתם. "אנחנו רוצים עוד חדר ומעלית אבל אין הרבה היצע, ומה שיש יקר נורא, בין 7,500 ל-8,000 שקל לדירת שלושה חדשים ישנה ולא משופצת, עם תשתיות ישנות", היא מפרטת. "גם המעליות הן פעמים רבות קטנטנות של תמ"א 38".
נכון לעכשיו מסתמן כי הם יחכו עם המעבר עד לאחר הלידה. "אין הרבה היצע, ומה שיש פשוט יקר נורא", היא אומרת. "נכון שזו תל אביב וזה המצב, אבל זה מתסכל כי מסתמן שנצטרך לשלם כמעט 8,000 שקל בחודש כדי להשאר במרכז, ולא על דירת פאר. המשמעות תהיה כמעט 50% מהמשכורת המשותפת שלנו, ועם התינוקת שתיקח את השאר, נשאר בלי כלום".
שקלתם לעזור את העיר?
"עלו מחשבות, אבל חשוב לי להשאר ליד ההורים שלי, שגרים כיום 5 דקות ממני, וליד החברים שלי, באזור מוכר, ולא לבד ומרוחקת מכולם בחופשת הלידה. אבל אין לי כסף לזה".
"בעל הבית מרגיש כמו מלך"
יעל ובעלה, הורים לשניים, מחפשים מחפשים כבר למעלה משנה דירת 3 חדרים בתל אביב, לאחר שדירתם נהייתה קטנה למידותיהם. "אנחנו משלמים המון כסף, 100 שקל למ"ר, כלומר 7,000 שקל ל-70 מ"ר, בלי חניה ובלי מעלית, לא צבועה ועם שיפוצים קטנים שנדרשנו לעשות כשנכנסנו לדירה", היא מספרת. "עם כל זה, אנחנו לא מוצאים דירת 3 חדרים נורמאלית ושוות ערך, במחיר ההזוי והגבוה הזה. אני רואה באתרים דירות במחירים מטורפים, של 14 אלף שקל".
אבל גם כשכבר מוצאים דירה שעונה לצרכים - לא בטוח שתצליחו לתפוס אותה. "על כל דירה יש המון תחרות ובגלל זה צריך לקבל החלטות מאוד מהר", היא אומרת. "הרבה פעמים אתה כבר מיואש ועייף, רוצה להשלים את התהליך ומתחיל במו"מ, כשבעל הבית מרגיש כמו מלך.
"היתה דירה שמאוד רצינו והיינו מוכנים לעשות הכל, גם לשלם תיווך, אבל זה בניין שבדיוק סיים תמ"א 38 והמעלית עוד לא עבדה", היא מוסיפה. "זו היתה דירה בקומה 3 עם מדרגות צרות שהצרו בשביל המעלית, ואני עם שתי תינוקות, אבל היא רצתה שנכנס באותו הרגע ולא היתה מוכנה לוותר על חודש שכירות. אני רציתי להשכיר את הדירה לטווח רחוק, 5-4 שנים לפחות, אבל היא לא היתה מוכנה לוותר על חודש שכירות. בשבוע שלאחר מכן עברתי ליד הדירה והקבלן אמר לי שכבר נכנסו לגור בדירה".
העלויות, לא מסתכמות כמובן בשכר הדירה. "להמון דירות יש מתווכים, והמשמעות היא חודש שלם של שכירות שהולך לפח", היא מפרטת. "מדובר בסכומים אדירים בשבילל מישהו שהראה לי דירה ועבד בשבילי 5 דקות. לא ביקשתי את השירות הזה ולא הזמנתי אותו ממנו, אבל הוא מכריח אותי לקחת אותו ולשלם חודש שכירות. בנוסף יש את עלויות ההובלה, וגם את הבטחונות והערבויות שבעלי הדירה מבקשים".
הנחיתות של השוכרים מתבטאת באופנים נוספים, למשל כשמשכירים מטילים עליהם אחריות לליקוים שנוצרו בדירה, גם אם הדבר אינו באשמתם. "מטילים עלינו הדיירים, הרבה מאוד אחריות לתחזוקת הדירה, בזמן שהמשכירים מחזיקים אצלם כסף מזומן או ערבויות בנקאיות שלנו", היא מציינת. "כך, אם יש תקלה שלא אני גרמתי לה - הם יכולים לקזז לי את הסכום ביום שארצה לסיים את החוזה בלי להתבלבל ובלי לדבר איתי בכלל. זה תמיד חד צדדי".
יעל, שנולדה וגדלה בתל אביב, מעוניינת להשאר בה ולגדל בה את ילדיהם, אבל רואה את הסיכוי לכך הולך ומתרחק. "אין לנו סיכוי להשאר בעיר הזו עוד הרבה זמן", היא אומרת. "בסוף מי שישאר פה זה בעלי הדירות ואנשים מאוד אמידים. אנחנו מרוויחים מעל הממוצע, אבל המחיר של השכירות עם שני פעוטונים פרטיים לא מותיר לנו סיכוי. אני כל כך אוהבת את העיר ואין לי עתיד בה".
לפנייה לכתב/ת 
