שנדלירים וסכו"ם מזהב: כך נראים הבתים של האלפיון העליון מבפנים
מאחורי חומות של דיסקרטיות מסתתרים הבתים היוקרתיים של האנשים הכי עשירים בישראל: לא תנחשו באיזה גודל חדר השירותים לאורחים ומה מסתתר במקרר בשווי 120 אלף שקל. צפו בהצצה הנדירה
אנשי האלפיון העליון שומרים בדרך כלל על דיסקרטיות מוחלטת בכל הקשור לנכסים הפרטיים שברשותם, כאשר השמירה על פרטיות המשפחה והבית היא ערך עליון. במהלך התחקיר לכתבה, המשפחות של המולטי המיליונרים הישראליים סירבו להצטלם ולחשוף את זהותם - אבל נתנו רשות מיוחדת ונדירה למעצבים שלהם לחשוף לציבור הרחב את הטעם האישי שלהם בריהוט, ואת העיצוב היוקרתי של הבית - שעלה מיליוני שקלים.
הצצה לחיי האלפיון העליון: כך שתיתי שוט וויסקי ב-1,200 שקל
הצצה לאלפיון העליון: מי צריך חולצה ב-10,000 שקל?
פנטהאוז ב-200 מיליון שקל - הנדל"ן של המגה עשירים בישראל
"מי שיכול, פשוט קונה": נסיעה ברכב שעולה שני מיליון שקלים
בהרצליה פיתוח היוקרתית, באחד הרחובות הכי טובים ונחשבים בשכונת המולטי מיליונרים הידועה, אנחנו עומדים מול גדר גבוהה בלבן ושער גדול שיכול להתאים בקלות גם לטירה מימי הביניים. לחיצה על האינטרקום והדלת נפתחת אל עולמם הפנימי הסודי והנסתר של אנשי האלפיון העליון. את הסיור בארמון המוזהב בסגנון וורסאי מובילה המעצבת, שלטענתה: "עשינו כל מה שרצינו, עבדנו בלי תקציב".
מעלית מזהב בחצי מיליון שקל
שירלי דן, בעלת משרד לאדריכלות, תכנון ועיצוב פנים, שעיצבה את הבית - משתפת אותנו בסגנון העבודה מול אנשי האלפיון העליון: "הבקשה הייתה בעצם - תעשי לנו בית אוליגרכי. הסגנון שנבחר הוא ארמון וורסאי וזרמנו עם זה עד הסוף ועם הרבה זהב. הרהיטים עלו כמיליון שקל, המטבח עלה 500 אלף שקל והכל ביחד התקרב לשלושה מיליון שקל. אנחנו זרמנו. זה לא שהיה תקציב ואמרנו - 'לא עוברים את התקרה הזאת'".
מדובר כמובן בבית גדול עם בריכה וסלון ענקי ומואר, המכיל ריהוט איטלקי ביבוא אישי שעולה מאות אלפי שקלים ונברשת שנדליר מרשימה בסגנון וורסאי המשתלשלת מהתקרה הגבוהה והעשירה בקרניז בסגנון צרפתי. עם כל זה, העין נתקעת דווקא בדלת הכניסה אל המעלית המצופה זהב. דן מצביעה בגאווה על הברגים המצופים בזהב, שנמנצנצים על שלדת המעלית ומסבירה: "זאת המעלית מזהב, שעלתה חצי מיליון שקל. הזהב משדר יוקרה. כל הקטע של הבית, הכניסה, הדלת של החלל הכפול והאווירה של הפיתוחים - משלימים את הסגנון".
איזה מזון שוכן בתוך מקרר הארמון?
התנור במטבח הוא של חברת גגנאו מתוצרת גרמניה, שעולה 75 אלף שקל, ומאחורי אחד הארונות מסתתר מקרר ענק מאותה חברה אירופית, שעולה 120 אלף שקל. דן פותחת לחצי שנייה את דלת המקרר היוקרתי שעולה כמו מכונית משפחתית חדשה, כדי להראות לנו את העיצוב המלכותי של הדלת - ואנחנו מבחינים בקרטון חלב, קופסת חומוס וגבינת קוטג'.
הברזים בכיור מצופים זהב ודן מראה לנו את תכולת הארונות, שלא היתה מביישת ארמון אמיתי: "זה סט צלחות של הרמס. זה מותג יוקרתי שאני מאוד אוהבת. מדובר בצלחות שמצופות זהב. זה סט סכו"ם של וורסצ'ה וזה סט יוקרתי של סכו"ם מצופה זהב 24 קראט".
עבור מי שלא מורגל באכילה באמצעות מזלגות מזהב מדובר בחוויה מעט מוזרה ומטרידה. דן טוענת בחצי רצינות וחצי הומור עצמי, כי "נראה לי שלאכול עם מזלג מזהב, עושה את האוכל להרבה יותר טעים".
בית החלומות שיצא היישר ממגזין אופנה בינלאומי
באחד הפרויקטים החדשים והיותר יוקרתיים באזור ארסוף, אנחנו פוגשים את מעצבת הפנים, שלומית זלדמן, שעיצבה את הבית. אסור לנו לצלם את חזית הבית ואת הגינה, כיוון שהזוג האמיד מאוד שמתגורר במקום - מעוניין לשמור על דיסקרטיות, כמו רוב חברי האלפיון העליון, כאמור, ולא רוצה שגם השכנים הצמודים יזהו ויגלו מה יש להם בתוך הבית.
זלדמן לוקחת אותנו לסיור פרטי בבית החלומות בסגנון המודרני, שנראה כאילו יצא ממגזין אופנה בינלאומי. לטענתה מדובר בחווית עיצוב מושלמת - ללא מגבלות תקציב וללא תקרת מחיר - כיאה לעושר של הלקוחות.
"המטבח הוא של חברת ורנה תוצרת איטליה. התנור הוא של חברת ויצוג והמקרר הוא אמריקאי של חברת סאב זירו, ברמה מאוד מאוד גבוהה שעולה מאה אלף שקל". בסלון המואר והנעים אנחנו מתיישבים על ספה מאד נוחה, מתוצרת איטליה. זלדמן מסבירה לנו כי מדובר בספה שעולה גם היא מאה אלף שקל: "זו ספת עור של חברה איטלקית. הלכנו על צבע מאוד נועז".
ומה הופך את ספת העור המשובחת לשוות ערך למאה אלף שקל? זלדמן מסבירה: "איך בודקים של חולצה של 1,000 שקלים לעומת חולצה של 100 שקלים? זה התפרים. כאן אנחנו בודקים את האיכות של העור, העיצוב שלה שהוא מאוד מיוחד. אתה רואה שיש פה עבודת קפוטנאז' מאוד מורכבת ומאד מדויקת".
שנדליר בשווי 200 אלף שקל - בשירותים
בחזרה לארמון ורסאי בהרצליה פיתוח. דן לוחצת על הכפתור המוזהב של מעלית הזהב ואנחנו יורדים אל המרתף ואל גולת הכותרת, כהגדרתה, לסגנון וורסאי - "חדר השירותים לאורחים". מדובר בחדר גדול ומרווח עם נברשת שנדליר שעולה 200 אלף שקל, קרניז ופיתוחים בתקרה שמארי אנטואנט הייתה מחבבת, וכמובן שהידיות והברזים מצופים בזהב.
דן גאה לספר לנו כי "אלה שירותי האורחים, ומי שמגיע לפה לא רוצה לצאת. על הקיר יש טפט מעלי זהב משולב עם שנדליר מזהב ועם דקורים, שבעצם משלימים את כל הסגנון. תראה את הרצפה - זה ורסאי, הידיות מזהב, הלכנו עד הסוף".
המראה של הסוויטה המלכותית של הבת הקטנה, נראה כאילו נלקח ישירות מהארמון של הנסיכה הנרדמת או הנסיכה אלזה. סדיני הכותנה מצרית הלבנה עם הלוגו האישי של הנסיכה בת העשר מהרצליה פיתוח, פרוסים על מיטה זוגית ענקית כאשר מסביב הכול מוזהב.
"גם בחדר של הילדה אנחנו חוזרים על אותו הקונספט, ואי אפשר בלי שנדליר. יש לנו כאן דלת למרפסת המהממת, כמובן עם ידיות מזהב, הכל זהב. לאמבטיה של הנסיכה יש ברז מצופה זהב שעולה 50 אלף שקל".
שירותי אורחים בגודל של מגרש סקווש - זה מה שעובד אצל האלפיון
במרכז האזור היוקרתי של הרצליה פיתוח, בשכנות לבתי השגרירים השונים, האדריכל טל אוחיון פותח לנו דלת לבית גדול ומעוצב של בעל עסק בתחום הסחר ביהלומים. מדובר בבית גדול ומרווח המאפשר אירוח של עשרות אנשים במקביל, כאשר הריהוט בסלון בסימן קלאסי איטלקי. אוחיון לוקח אותנו לסיור במטבח הלבן.
בשירותי האורחים אין תאורה חיצונית ואור צהוב מאיר דרך השיש שעל הקיר. במרתף הבית יש שולחן ביליארד גדול ובר משקאות פרטי כמו בסרטים, ובחדר הרחצה הענקי של סוויטת ההורים יש גם סאונה רטובה. אוחיון מזמין אותנו להיכנס ולהתרשם מהגודל של החלל ומהעיצוב הקלאסי והיוקרתי. "יש פה מחמם מגבות, ארון משולב במראה. המחירים במקרה הספציפי הזה בסביבות ה-200 אלף שקל".
לא ממש ברור מדוע, אבל תא שירותים בגודל של מגרש סקווש הוא כנראה אחד מסממני ההיכר של האלפיון העליון. אוחיון משתף אותנו בזהירות רבה בקושי המקצועי הכרוך מתן שירות לאנשי האלפיון העליון: "לפעמים קורה שהלקוחות מבקשים ממני דברים לא הגיוניים וגם דברים שאסורים ברמה החוקית. כשקורה דבר כזה, צריך לדעת לעמוד על הרגליים האחוריות ולהסביר להם - שגם אם יש לכם את כל הכסף שבעולם - יש גבולות גם לזה".
כמו בסרטים: חדר ביליארד ובר משקאות במרתף. אדריכל: טל אוחיון(צילום: עודד סמדר)
ובנימה בנאלית, לא לשכוח - עושר לא קונה אושר
בכל הבתים בהם ביקרנו, בעלות הבית הלכו אחרינו - כמו צל, מקפידות שלא נצלם תמונות משפחתיות או סימנים נוספים המסגירים את זהות הבעלים. אחת מהן שיתפה אותנו כי "כשבאים אלינו חברים של הילדים, אני לא מרשה להם להצטלם סלפי בתוך הבית, כי אחר כך הם מעלים את התמונות לרשתות החברתיות ואז כל השכנים מתחילים להגדיל אותן ככה עם האצבעות, כדי להציץ ולראות מה יש לנו בבית".
בעלת בית נוספת טוענת, כי ברחוב שלה אין יחסי שכנים מכל סוג: "אני מאחורי הגדר שלי וכל אחד מאחורי הגדר שלו. פרטיות זה ערך עליון".
דן, שמכירה משפחות רבות של האלפיון העליון, לא מסכימה בהכרח לפתגם הידוע שעושר מביא לאושר: "אני חושבת שקודם כל צריך את האושר הפנימי. בלי קשר לעושר". אוחיון טוען כי "יש אנשים שמבחינת עושר יש להם הכל, אבל הם רחוקים מלהיות מאושרים. יש הרבה אנשים שכל כמה שנים הם מסיימים את השיפוץ בבית ומיד עוברים מבית אחד לבית שני. הסיבה היא שאנשים תמיד מחפשים עוד ומה שיש להם ברגע נתון לא מספק אותם אף פעם. אבל לעסק שלי זה מצוין, שימשיכו לא להיות מרוצים".
לפנייה לכתב/ת 
