בלי פלסטיק - עם הנחה: האנשים שמביאים את כוס הקפה והקשית מהבית
שתיתם, זרקתם, זיהמתם. ואולי בכלל לא ידעתם שכוס הטייק אוויי קשה למיחזור ושהקשים מגיעים לאוקיאנוס. צרכנים מצפוניים שדוגלים ב"אפס פסולת" סיפרו לנו איך זה להגיע לבתי קפה עם כלים רב פעמיים: "המוכר אמר לי: 'זה הדבר הכי מוזר שראיתי'"
ניסיתם פעם לפרק את כוס הטייק אוויי החד פעמית ממנה אתם לוגמים את הקפה שלכם מדי יום, אולי כמה פעמים ביום? נסו וגלו: היא לא עשויה רק מנייר. היא מצופה בפוליאתילן כדי שהנייר ישרוד את חום המשקה. בתוכה מסתתרת שכבת פלסטיק דקיקה, שתישאר על הפלנטה הרבה אחרי שילדיכם יעזבו אותה. אתם משתמשים בה במשך כמה דקות, משליכים ושוכחים, אבל היא – לרוב לא ממוחזרת ותישאר פה לנצח כזיהום הולך וגובר.
יש לכם סיפור מעניין? כיתבו לנו >>
רוצים להפסיק להשתמש בחד"פ ולייצר פחות אשפה? הנה קבוצת הפייסבוק שאתם פשוט חייבים להכיר: אפס פסולת
המדינה לבג"ץ: אפשר להעלות את מחירי החלב
ולנטיין 2019: מחירי הוורדים בשיא - עד 40 שקל לוורד בודד
הממונה על התחרות: שסטוביץ ניסתה למנוע יבוא מקביל של קולגייט
אפשר אמנם למחזר כוסות כאלה, אבל רק במרכזי מיחזור מיוחדים ורוב הכוסות בארץ כלל לא ממחוזרות. פלסטיק מגיע לאתרי הטמנה ולים ומצטבר בו ומתפרק למיקרו פלסטיק, שחיות ניזונות ממנו ובסופו של דבר עלול להגיע כך או כבר מגיע כך למזון ולדרכי הנשימה שלנו.
זו הסיבה שחובבי איכות סביבה, ירוקים או אנשי אפס פסולת – התנועה שחבריה מבקשים ולעיתים קרובות אף מצליחים לייצר כמה שפחות אשפה בעצמם – סימנו כמטרה את הכוסות הממכרות האהובות כל כך על רוב הישראלים.
>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
הנחה בארומה ואילן'ס
לפי הערכות, האמריקאים משתמשים במאות מיליוני כוסות קפה ביום והישראלים בכמה מיליונים בחודש. בניו זילנד ואוסטרליה מושלכות כ-1.5 מיליארד כוסות בשנה ובבריטניה: 2.5 מיליארד כוסות.
הויתור על כוסות הקפה יכול להיות קל יחסית והוא רק טיפה בים הפלסטיק שאנחנו שטים בו בדרך לאבדון. בעולם שוברים את הראש כיצד להיפטר מהכוסות האלה מבלי לאבד את חוויית החד פעמי: כוסות קפה מתכלות מצופות ביו פלסטיק (מעמילן צמחי) שטובות לקומפוסט, כוסות קפה מפסולת קפה ואפילו כוסות מוופל הן רק חלק מהפתרונות.
פתרון נוסף, שנפוץ גם בישראל, הוא לתת תשורה בדמות הנחה למי שמגיע לבתי קפה עם כוס רב פעמית. למשל, בניגוד לרשתות כמו קפה קפה, בהן לא מאפשרים מתן קפה בכוס רב פעמית, בארומה ישראל יש הנחה של שקל על נטילת קפה בטייק אוויי שלא בכוסות חד פעמיות ובאילן'ס: 10% הנחה. מספר הלקוחות שמשתמשים בכוס כזאת גדל, בעיקר בקרב צעירים וסטודנטים ואין ספק שזה טרנד בליבלוב, אבל הגדילה היא בקצב איטי מדי.
בבריטניה מצאו קטליזטור אחר: עונש במקום פרס. באוניברסיטת וינצ'סטר שליש מהכוסות שמשתמשים בהן לטייק אוויי הן רב פעמיות. הסיבה לכך היא שכמו בשקיות בסופר: מי שמשתמש שם בכוס חד פעמית משלם "קנס". בקפיטריה המקומית הורידו 25 פני ממחיר כוס הקפה המקורי, וגובים את התשלום הזה רק ממי שמשתמש בכוס חד פעמית. גם בסטארבקס בבריטניה ערכו ניסוי דומה שהפחית את השימוש בכוסות האלה.
ערכנו ניסוי וביקשנו קפה לקחת בכוס משלנו בבתי קפה בת"א. לעיתים בהו בנו כמוזרים. לעיתים קרובות יותר אמרו שבהחלט אפשר. הנחה לא הציעו לנו. כשביקשנו להרחיק לכת ולקחת טייק אוויי בכלים רב פעמיים מהבית קיבלנו סירוב בגלל הנחיות משרד הבריאות, אבל היו מקומות שהלכו לקראתנו. למשל: בסטריטס בקינג ג'ורג' בת"א אמרו לנו שאמנם יש בעיה עם הכנסת כלים של צרכנים למטבח, אבל אפשר לקחת טייק אוויי מצלחת של המסעדה ואז להעביר אותה לכלים שלנו. קצת בזבזני אבל גישה שירותית נעימה.
"ניתן לך כוס, למה את רוצה ללכלך את שלך?"
"זה פסקול חיי, הסיפור הזה", מספרת יובל אלרואי מהרצליה (במקור מתמרת). "זה התחיל כשהייתי נערה והתחזק כשהתנדבתי בארגון בינלאומי שנלחם בדיג לא חוקי במקסיקו. המשכתי לטיול בקליפורניה עם חברה והחלטנו שאנחנו לא משתמשות בפלסטיק עבור אוכל. יש לי כוס והזמנתי שם מאמזון גם כלים רב פעמיים מתקפלים. ראינו אנשים שמייצרים המון פסולת מאכילה והכל עובר להטמנה ואנחנו השתדלנו לסיים את הארוחה עם מקסימום מפית. אני סקיפרית וכשאני מפליגה בים אני רואה את הפלסטיק, רק לפני כמה ימים הוצאתי בלון הליום מהים. אני רואה את זה בפועל, זה קורה".
איך מגיבים כשאת מגיעה לבתי קפה עם הכוס שלך?
"יש הרבה בתי קפה שזה עובר איתם באופן חלק. יש אחרים שאומרים: 'ניתן לך כוס, למה את רוצה ללכלך את שלך'? ישנם גם בתי הקפה שלא יכולים לאפשר לי להשתמש בכוס הרב פעמית, כי המנהל או הרשת לא מאפשרים להכניס למרחב משהו שהוא לא שלהם. המוכרים יכולים להזדהות איתי, אבל לומר לי: 'אנחנו לא מורשים לעשות את זה'.
"מוכר הפלאפל מיפו הסתכל עלי כאילו נחתתי מהירח. לא מבין מה אני רוצה ממנו כשאני לא רוצה שקית, אלא מניחה את המנה בכלי משלי. בסופ"ש קניתי כנאפה במחנה יהודה בירושלים וביקשתי להניח אותה בצלחת המתקפלת שלי. אחד השותפים שם אמר: 'זה הדבר הכי מוזר שראיתי עד היום'. השותף שלו הציע לי כפית חד פעמית. אמרתי לו שיש לי כפית משלי, כי אני לא רוצה להשתמש בפלסטיק, אז הוא הנהן: 'אה, אני מבין' ופשוט זרק אותה לפח ואני אמרתי: 'לא, דווקא רציתי שתחזיר אותה בחזרה לערימה'. לעומת זאת, בגלידרייה גולדה, ליד מועדון היאכטות שאני עובדת בו, כבר נותנים לי כפיות רגילות לטעימות. הם ממש חמודים".
מה עוד את עושה כדי לא לצרוך פלסטיק?
"לכל אירוע אני מגיעה עם הכלים הרב פעמיים שלי, כולל שני קשים מנירוסטה וסכו"ם רב פעמי, מפלסטיק אמנם, אבל כזה שאפשר למחזר. אני כמעט לא קונה בגדים ובסופר אני שמה את הקנייה דוך בארגזים. פלסטיק זו המצאה גאונית אבל הפלסטיק הראשון שיוצר הוא עדיין על כדור הארץ".
ומצד שני את משתמשת בטלפון סלולרי וברכב.
"חד משמעית. אני עושה מה שאני מרגישה. אני מוצאת את האיזון שלי ואני גם לא רבה עם אף אחד או מטיפה, בטח לא עם המשפחה שלי, אבל זה אבסורד, אתה שותה את הקפה שלך כמה שניות והכוס נשארת לנצח ובעוד כמה שנים יהיה יותר פלסטיק מדגים באוקיאנוס".
"יש את נושא הכשרות, אני לא יודע אם מותר לי"
מעיין מרום, סטודנטית לרפואה במסלול עתודה באוניברסיטה העברית בירושלים, שותה קפה "חינם" במסגרת שתי ארוחות שהיא מקבלת מהצבא. "אני מגיעה עם הכוס שלי שהיא בגודל של כוס קפה קטנה מתחילת שנת הלימודים ומקבלים את זה בשמחה. זה יותר יעיל מהכוסות החד פעמיות, שהקפה נשפך מהן כל הזמן. הן מסורבלות בנסיעה באוטובוס, בעוד שאת הכוס הרב פעמית שלי אני יכולה פשוט להניח בתיק. לאחרונה עוד שני אנשים מהמחזור שלי החלו לבוא עם כוסות חד פעמיות.
"בבתי הקפה 'מילק' בקמפוס עין כרם יש הנחה של חצי שקל לאנשים שמשלמים על הקפה ומגיעים עם כוס רב פעמית, אבל רוב האנשים לא עושים את זה, אולי כי זה קיוסק סטודנטים, הקפה שם במילא די מוזל. אני חושבת שזה כי פשוט שלא נרמלו את זה מספיק. מעבר לזה שזה יותר אקולוגי זה באמת יותר נוח".
יש עוד דברים שאת עושה כדי לצמצם פסולת?
"אני די חדשה בזה, אבל כן: החלפתי את מברשת השיניים לבמבוק מתכלה, הזמנתי שקיות רשת לירקות ופירות מהסופר, כדי שלא אצטרך להשתמש בפלסטיק והכי משמעותי: הפסקתי לקנות בגדים ונעליים והתחלתי למחזר. אני ממיינת את כל הפסולת בדירה ואז לוקחת את זה איתי הביתה לרחובות, כי אין פה פחי מחזור".
עדיה הירש, בת 31 ממושב עולש בעמק חפר, בישלה עם חברים מיזם חברתי סביבתי שנקרא WayCup שכולל רעיונות רבים ומגוונים כיצד להיפטר מהכוסות. "הכוונה היא להעלות את המודעות לאחריות שלנו לסביבה, לאפשרות לערוך שינויים קטנים ולייצר אימפקט גדול.
"הרעיון של הכוס הגיע ממידברן. פתאום ראיתי איך אפשר להסתובב עם כוס ואז חזרתי לפלורנטין שם גרתי ופתאום שמתי לב שיש בית קפה בשכונה שנותן הנחה על קפה בכוס רב פעמית. אני תמיד מסתובבת עם כוס ויש תגובות ואני תמיד שמחה לדבר ולחפור על זה. בעבר גיחכו עלי בבתי קפה. יש גם את נושא הכשרות, אומרים לי: 'אני לא יודע אם מותר לי', או שאומרים לי: 'אכין לך בכוס חד פעמית ואמזוג לכוס שלך'".
"משהו נדפק אצלנו אם אנחנו חושבים שחפצים באים מהחנות ומסיימים את חייהם בפח"
איך מחנכים אנשים? יהיה מי שיאמר: לא בא לי לסחוב כוס, לשטוף אותה וגם נוזל הכלים מזהם את הסביבה.
"חשוב ליידע אנשים על הזיהום. ברגע שיוצרים את הוייב הראשוני, אני חושבת שזה ייצר שיח וכוס משלך זה עוד מקום לביטוי עצמי. אנחנו גם חשבנו על מיזם של מערכת כוסות, במסגרתו את לוקחת כוס במקום אחד, ומחזירה במקום אחר, כך שאת לא חייבת להסתובב עם הכוס שלך.
"משהו נדפק אצלנו אם אנחנו חושבים שחפצים באים מהחנות ומסיימים את חייהם בפח. אנשים לא חושבים מה קורה לפני ואחרי. צריך להכניס את זה לחינוך כמו קמפיין פרחי בר, ששרט דור שלם. אנחנו יכולים לראות לידנו מישהו קוטף כלנית. לצערי, לא הצלחנו להגיע למודל כלכלי והמיזם לא התרומם ובינתיים עזבתי את העיר".
אילנה לייזין, מקימת הפורום לאופנה בת קיימא, נמצאת עכשיו בארה"ב ומרצה בנושא קיימות: "כוסות קלקר יצאו מהחוק, אני מקווה שכך יקרה גם עם הכוסות האלה ושכל אחד יביא כוס משלו. זה לא יציל את כדור הארץ מחר, אבל עבור אלו מאיתנו שפיתחו מודעות לכך, התפיסה שצריכים להפחית את כמות הפסולת שלנו כבר מושרשת בהתנהגות שלנו. אולי אחשוב פעמיים לפני שאני נוסעת באוטו, אחשוב שוב כמה בגדים אני צריכה לצרוך. אני מכינה לעצמי תמרוקים סבון, סבון כביסה".
טסת במטוס לארה"ב
"זה באמת הדבר הכי חמור שעשיתי לאחרונה: טסתי בשלושה מטוסים, אבל בארץ אין לי רכב, אנ משתדלת לא לאכול מהחי, מכינה קומפוסט. כן יש לי טלפון, אבל אני לא מחליפה אותו לעיתים קרובות. כל אחד מוצא את האיזון שלו".
בתי הקפה יאבדו מיתוג וירוויחו אותו בדרך אחרת
רמי שר-שלום, אחד מבעלי רשת פעמית סטור למוצרים חד פעמיים, מסביר שמסעדות ובתי קפה יאבדו את המיתוג שלהן אם יעברו לרב פעמי "כוס קפה היא מוצר מיתוגי. כל האקססוריז של בית הפקה הם מיתוגיים: מפיות, טייק אוויי, חבקים".
גם אצלו, בממלכת החד פעמי, יש מוצרים מתכלים, אם כי הביקוש להם זניח, אולי כי הלקוחות שמגיעים לחנויות האלה במילא מחפשים את הכלים החד פעמיים הנפוצים (ישראלים הם צרכני ענק של כלים חד פעמיים בשל סוגיות של היגיינה וכשרות. מדובר בשוק שמגלגל 2 מיליארד שקל בשנה לפי הערכות Winpac יבואנית כלים חד פעמיים). "אנחנו מוכרים כלים עם ציפוי של עמילן תירס יש גם קשים מנייר, אבל זה מוצר יקר פי כמה. זה לא שינוי מגמה, זה חלק מסל מוצרים שאנחנו מציעים לציבור, אבל זה לא תופס בכלל", הוא טוען.
יו"ר איגוד המסעדנים שי ברמן, חושב שלמרות האובדן המיתוגי במעבר לכוסות רב פעמיות, יש כאן רווח מיתוגי אחר. "בענף מזהים את הטרנד של איכות הסביבה", הוא מסביר. "אנחנו חשים שיש צרכנים שבאים עם כוסות מהבית ואנחנו מרגישים את זה גם בקטע של הקשים, כך שאפילו הילדים שלי חוזרים מהגן ואומרים לי: 'אנחנו לא רוצים יותר קשיות'. זה טוב לעסקים לשתף עם זה פעולה, כי זה עושה להם טוב לתדמית של העסק. יש כאלה שעושים זאת מבחינה אידיאולוגית ויש אחרים שזה שיווק עבורם, במיוחד אם הם פונים לאנשים משכבות סוציו אקונומיות יותר גבוהות".
צרכנים באים עם צנצנות זכוכית אך עדיין לא מוותרים על קשים
אייל ורשבסקי בעל בסטה של גרנולה ומוצרים נוספים בשוק הנמל, החליט לחסוך בפלסטיק בבית העסק שלו, מתוך אידיאולוגיה. "הבנתי שבבסטה שלי הייתי פושר של פלסטיק, כמו סוחר סמים. בפייסבוק אני מאוד נגד פלסטיק וביד השנייה כבעל עסק, דוחף פלסטיק לאנשים פלסטיק. חתכתי את זה ואני מודיע לאנשים שאפשר ורצוי להביא צנצנות מהבית, או לקנות אצלי צנצנת ב-5 שקלים".
צרכנים כועסים על זה?
"כן, יש לקוחות שאומרים: 'אקח שקית ניילון מהשכן שלך'. יש אחרים שבאים עם צנצנות זכוכית שלהם ואנחנו עושים להם ריפילים והם אוהבים את הרעיון ומי שלא אוהב אותו – לא חייב לקנות אצלי".
בועז טרגרמן מקפה מרסנד בת"א, מחזיק בתו ירוק שעיריית ת"א מעניקה לבתי קפה שעומדים בקריטריונים שונים של הפחתת שימוש בחשמל ובמים. "לצערי, ניסיתי להוביל מהלך ואמרתי לצוות שלי לא להוציא קשים חד פעמיים בתור מדיניות ואם מישהו מבקש – ניתן לו", הוא מספר.
"מה זה התאכזבתי מאנשים, כי כולם מבקשים קשים. אין אחד שלא מבקש קשים! את לא מבינה כמה עבודת יתר זה גרם לנו. בפני עומדת עכשיו דילמה האם להשקיע בקשים מתכלים שעולים בערך כפול".
יש גם קשים רב פעמיים
"אבל הנוזל של המדיח הוא מזהם סביבתי כל כך גרוע שזה פשוט לא יאומן. הענף שלנו במילא כל כך אבוד, שקשה לנו להפנות את ההוצאות שלנו להזמין קשים מתכלים. זו פשוט תקופה כל כך קשה בשבילנו ואין כל כך היענות מצד הקהל. בכל זאת אנחנו מפרידים פסולת ומרבים בשימוש רב פעמי, יש לי ילדים ואני רוצה להשאיר להם משהו".
אירוע מכירת כוסות רב פעמיות ומתן תמריצים לבתי עסק
בת"א, בחיפה ובערים אחרות גורמים שמנסים לקשר בין בתי עסק לצרכנים ירוקים. אריאל שיי, אמריקאית שחיה בישראל, היא אחת מפעילות קבוצת הפייסבוק "Plastic Free Israel" ואחת ממארגנות אירוע BringYourCup# שמתקיים הערב (מוצ"ש) בלילינבלום 19 בת"א. זו מסיבה שם תוצג האידיאולוגיה ויוצעו אלטרנטיבות (מסחריות) לכוסות חד פעמיות.
"יש תנועה גדולה של אנשים שמנסים לצמצם את כמות הפסולת שהם מייצרים. בארץ עמוד הפייסבוק שלנו תפס תאוצה, אנחנו לא עמותה רשומה, רק אוסף אנשים שהפך לקהילה נחמדה", היא מספרת.
"הנושא הזה די גדול באמריקה, שם רוב הרשתות משווקות כוסות רב פעמיות עם מיתוג משלהן. בארץ, יש רשתות שמציעות הנחה, כמו סונול, אבל המודעות לכך פחות גדולה. בעיה חוזרת היא גודל כוס גדול מדי שבתי העסק מתנגדים לו, או כוסות רב פעמיות מפלסטיק כשלא בריא לשתות משהו חם מכוס פלסטיק.
"באירוע ימכרו כוסות מזכוכית, מתכת וגם סיליקון כולן מתאימות למדיח. באירוע גם נקדם בתי עסק שנותנים הנחות למי שמגיע עם כוס מהבית (רובם ב"א אבל יש גם בית קפה אחד בבנימינה מ.ק) כדי שאנשים ישמחו שהם עוזרים לסביבה וגם מקבלים כמה שקלים בחזרה, ישראלים קונים 5-4 קפה ביום. אנחנו גם מחלקים סטיקר לבתי עסק כדי שאנשים שיגיעו אליו יידעו שהם יקבלו תגובה ידידותית".
בין המותגים שיוצגו באירוע: כוסות קיפקאפס וגם כוסות רב פעמיות כמו קלין קנטין, קונטיגו ו-pura. המחירים: עשרות וגם מאות שקלים.
הקש האחרון זה הצעד הראשון
גם בקבוצת הפייסבוק Straw Free Israel מארגנים אירוע בשבוע הבא, ביום ללא קש הבינלאומי, בו יקודמו בעלי עסקים שהפסיקו להוציא קשים עם המשקאות. מי שלא יבקש קש, יקבל 10%, 15% הנחה על המשקה שלו או צ'ייסר חינם. אמנם יותר עבודה למלצרים (לחזור למטבח להביא קש למטבח), אבל יש מדינות שכבר הצליחו להפחית דרמטית את צריכת הקשים והיזמים רוצים הישגים גם כאן. למעט בעלי מוגבלויות וילדים – אנחנו לא ממש צריכים קשים, הם טוענים.
.
רונן ליברמן, ממקימי הקבוצה: "קשים זה אחד מעשרת החפצים המזהמים ביותר במדינות חוף. בגלל הצורה שלהם והגודל שלהם, בעלי חיים כמו צבי ים מנסים לאכול אותם. קמפיינים נגד קשיות פלסטיק החלו לפני 6-5 שנים בעולם ונחלו הצלחה די גדולה. היום אפשר לראות שיש מדינות שהוציאו קשיות מחוץ לחוק. זה מוצר שאנו לא צריכים ומאוד פשוט להעביר את המסר ולחדד את המודעות האלה.
"יש אלטרנטיבות: לשתות בלי קש או להשתמש בתחליפים. למשל, אנחנו מוכרים קשיות נירוסטה.יש שתי חנויות בארץ שמוכרות קשיות במבוק ובעולם יש קשים מאורז, פסטה ובגרמניה אפילו מתפוחים, אפשר בקלות להוריד את הצריכה ב-80%".
השאלה אם החיסכון בקשים משמעותי לאיכות הסביבה.
"הקש האחרון זה הצעד הראשון. זה לא ישנה את העולם, זה משהו מייצג מפנה את תשומת לב האנשים לבעיה היותר גדולה".
אתם חושבים שאנשים יוותרו על קשית ומשם יעברו לויתור על מייבש כביסה וטלוויזיה ורכב וטלפון?
"אנחנו מנסים להיות אלה שעושים את הצעד. המטרה שלנו היא לעורר מודעות. ברגע שאת מודעת לכך שגם הדברים הגדולים יותר מזהמים כבר יש לך יותר מודעות יש אנשים שלא מודעים בכלל".
אולי בגלל מאבק הישרדות יומיומי.
"הצעד הזה מעורר מודעות למה שקורה בעולם. יש מדינות שעשו את הצעד הזה, אנחנו הרבה מאחוריהן. אנחנו לא עושים כלום".
האם זה צעד ראשון, או צעד אופנתי ו"נכון"?
לנוכח האירועים הסמי מסחריים, צפות ומכרסמות שאלות ותהיות. האם המטרה היא רק איכות הסביבה, או גם יישור קו עם טרנדים של אנשים מעניינים במדינות מערביות מעוררות חיקוי והערצה? אולי מעבר למוצרים אחרים, במקום כוסות או קשים, ייצרו זיהומים אחר? אולי זו הזדמנות שיווקית ליצרנים שתופסים טרמפ על הגל הירוק עם מוצרים שלעיתים קרובות לא משמשים "לכל החיים", אלא מתבלים מהר ובעצם לא ממוחזרים, או שהליך ייצורם גם הוא בעייתי?
ומה לגבי שאר שרשרת הייצור? תהליך שתיית הקפה הוא רק הקצה הגלוי לנו של הסחר בקפה, שלכל אורכו מתלקחים מוקדי זיהום רבים ומתקיים בו ניצול של פועלים ומגדלים במדינות לא מערביות. האם כוסות חד פעמיות הן הן העוול הכי גדול בכל הליך הסחר בקפה, או שמא שכחנו את הפועלים בדרכנו להציל את כדור הארץ? האם זה דיון של פריבילגים מהעולם הראשון שאבותיהם זיהמו ויצרו נוחות עבור צאצאיהם והם אוסרים על אנשים מהעולם השלישי לזהם ולייצר עבור ילדיהם את אותה נוחות?
השאלה החשובה ביותר היא כנראה: האם הצלת כוסות הקפה והחרמת קשי הפלסטיק, הם באמת צעדים ראשונים בדרך להצלת כדור הארץ? אף אחד מהאנשים ששוחחנו עמם לא בטוח בכך, כולם יודעים שהמסע לסיום הזיהום והצריכה הפרועה יהיה מפרך עד סיזיפי, אך כולם חושבים שזה צעד הכרחי ומתבקש.
ויש טהרנים גם בתוך תנועת "אפס פסולת", שלטענתם בכלל לא צריך להחליף את הפריטים המזהמים בפריטים חדשים רב פעמיים, שגם הם בסופו של דבר מזהמים, אלא לוותר בכלל על קניות מיותרות כאלה ולהשתמש בעיקר בפריטים שכבר קיימים אצלנו או בבית העסק (למשל לשתות קפה במקום בלבד). לדידם, אין צעדים קטנים - אלא שינוי מקיף של דרך חיים.
לפנייה לכתב/ת 
