פליט מדרפור נכלא בטעות – המדינה תשלם לו
אזרח סודני שהה במתקן "חולות" כשבעה חודשים אף שהיה זכאי למעמד של פליט. בית המשפט קבע שהמדינה תפצה אותו בכ-175 אלף שקל
בית משפט השלום בתל אביב קבע לאחרונה
שפליט מחבל דרפור, שנכלא למשך 208 יום במתקן חולות אף שהיה זכאי למעמד מוסדר בישראל, יפוצה על ידי המדינה בכ-175 אלף שקל. השופטת סיגל דומניץ קבעה שהמדינה הייתה צריכה לוודא מה מעמדו קודם כליאתו.
על אף זאת, בינואר 2014 קיבל התובע "הוראת שהייה" שלפיה עליו להגיע למתקן חולות. הוא שהה במתקן כשבעה חודשים. באוגוסט 2014 פנה בא כוחו בבקשה לקבלת רישיון ישיבה בישראל בהתאם להוראת שר הפנים ובעקבות הפנייה בוטלה כליאתו והוא שוחרר. הוא העיד כי במתקן נאלץ לחלוק חדר עם תשעה אנשים נוספים ונדרש לחתום נוכחות שלוש פעמים ביום ולישון שם בלילות. לדבריו, טרם כליאתו פנה למשרד הפנים כמה פעמים להסדרת מעמדו כפליט ובכל פעם השיבו לו שייצרו עמו קשר אך לא עשו כן.
התובע נכנס לישראל בפברואר 2007 לאחר שחצה ברגל את הגבול ממצרים. בסוף אותה שנה התקבלה החלטה על ידי שר הפנים דאז, מאיר שטרית, לתת רישיון ישיבה ארעית ל-600 מסתננים שזוהו על ידי נציבות האו"ם לפליטים כמי שמוצאם מחבל דרפור, והתובע ביניהם.
משפט כללי
כך סייע בית המשפט לאב ובנו לקבל דרכון זר
עו"ד ענת נוי פרי | פסקדין
טעות במרשם האוכלוסין לגבי שנת הלידה של הסב לא אפשרה לבנו ונכדו לקבל דרכון יווני. משרד הפנים סירב לתקן, עד שביהמ"ש הכריח אותו
המדינה טענה מנגד שלא הייתה לה יכולת לדעת שהתובע זכאי לרישיון ישיבה ארעי שכן ב-2007 מי שטיפל בנושא זיהוי המסתננים הייתה נציבות האו"ם לפליטים. רק ב-2009 עבר הטיפול בבקשות המקלט ליחידה למבקשי מקלט שהוקמה במשרד הפנים.
לדבריה, בגלל הבדלי מספרים ושפת רישום השמות השונה, לא ניתן היה להצליב בין הרשימות שהועברו למשרד הפנים מנציבות האו"ם לבין רשימת המסתננים שהייתה בידיו. היא ציינה שניתנה תעודת זהות לכל מי שהופנה פיזית על ידי הנציבות ללשכות משרד הפנים, מה שגרם לכך ש-20 פליטים וביניהם התובע "נפלו בין הכסאות".
השופטת סיגל דומניץ סומך קבעה שלאחר שהמדינה העניקה זכות לקבלת תושבות לפליטים היה עליה לדאוג להזנת פרטיהם ברישומיה ולכל הפחות לוודא שמי שנכנס בשערי מתקן חולות אינו נכלל בהן. משלא עשתה כן, היא התרשלה כלפי התובע.
ביהמ"ש דחה את טענת המדינה שלפיה לא היה באפשרותה להצליב בין הרשימות שכן הוכח שבשנים 2015-2014 ניתנה הנחייה לפקידי המשרד לבדוק את זכאות הפליטים שלא קיבלו תעודה באופן יזום ולאתר אותם. השופטת הדגישה שהפליטים הם "אוכלוסייה מוחלשת" שיש לנהוג בה במשנה זהירות למניעת פגיעה בזכויותיה.
עם זאת, היא פסקה שיש מקום לייחס לתובע אשם תורם מסוים שכן היה מצופה ממנו לפעול מול הרשויות כדי לממש את זכאותו לתעודת זהות.
במסגרת קביעת הפיצוי התחשבה השופטת מצד אחד בפגיעה בחירותו ובמספר ימי הכליאה הלא מבוטל. מאידך היא הביאה בחשבון את העובדה שהמדינה התמודדה באותה תקופה בתופעת הסתננות של עשרות אלפים, מה שהעמיד אותה בפני אתגרים לא פשוטים. בסיכומו של דבר נפסק שעל המדינה לפצות את התובע ב-175 אלף שקל בתוספת שכר טרחת עו"ד בשיעור 23.4%.
- לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
- הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
- עו"ד יעקב קורן עוסק בנזיקין
- הכותב לא ייצג בתיק
- ynet הוא שותף באתר פסקדין
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
