אני "סמולנית" - ומצורעת מבחירה

החסד של פרשת מצורע

יקרה, אני אומרת לה, לפרשת מצורע, איזה מקסימה שבאת דווקא השבת, ואיזה מקסימה שאת באה תמיד בגאון. לא מרכינה ראש ולא מתביישת בשם שלך, "מצורע", ואני ממש זקוקה לך השבוע.

<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו  >>

מבחינה פוליטית אני מרגישה לגמרי מצורעת (מה שנקרא בעברית-ישראלית בת זמננו "סמולנית"). יש מי שמנסה וגם מצליח, פעם אחר פעם, להוציא אותי מחוץ למחנה. אבל את האחריות לצרעת של חבריי ושלי לא אתלה על שכמו של אף פוליטיקאי, היא שלי ובחלקים מסוימים היא גם לרצוני. השבת, כשיקראו בבתי הכנסת את הפרשה, אוכל לחבקה באחוות אחיות, ולומר לה שאני מצורעת פעמיים:

כי ממצורעים תצא תורה

את הפרחים וברכות התודה ששלחתי לפרשת מצורע, ליוויתי בשובל ארוך של הכרת תודה להפטרת הפרשה, הקורצת אלינו מול הבהלה מהצרעת, ומלמדת שהחוכמה האמיתית, זו שיכולה להציל חיים, נמצאת בשולי המחנה ולא בלב המנגנון.

אשריי, מצורע אני

מתישהו מבינים המצורעים שהצרעת שלהם היא לא רק אסונם, אלא גם פוטנציאל הגאולה. הם לא שייכים לקהילה, אין להם מחויבות ואין להם גם מה להפסיד. "אִם אָמַרְנוּ נָבוֹא הָעִיר וְהָרָעָב בָּעִיר וָמַתְנוּ שָׁם, וְאִם יָשַׁבְנוּ פֹה וָמָתְנוּ. וְעַתָּה לְכוּ וְנִפְּלָה אֶל מַחֲנֵה אֲרָם אִם יְחַיֻּנוּ נִחְיֶה וְאִם יְמִיתֻנוּ וָמָתְנוּ".

אלוהים עם אג'נדה חברתית

צחוק עשה האלוהים. הוא הבריח את צבא ארם, אך לא בישר על כך לאנשי שומרון. ואיך ידעו אנשי שומרון שגאולתם הגיעה, המצור הוסר וגם לרעב נמצא פיתרון?

רואים רחוק, רואים שקוף

מנגנון תמיד לכוד בקונספציות שלו, במערכות שבנה ובתמונת העולם שעמל לעצב. אלוהים הבטיח הצלה, אבל אנשי המנגנון לא חשבו לשלוח שליחים ולבדוק את האפשרות שהישועה הגיעה והיא מחכה להם מחוץ לשער הנעול. חשיבה יצירתית, מחוץ לדפוסים המקובלים, כזו שיכולה לשבור את הרעב ולהציל חיים, נמצאת פעמים רבות בשולי המחנה, במקום שבו אין אידיאולוגיה נעולה ואין מה להפסיד.

ללמוד תורה מהזונות

ולא רק החכמים היו מצורעים. אגדות מציגות את "האחרות" ו"האחרים" של הקהילה כנושאי אמת, כמי שיכולים להרשות לעצמם להסתכן ולגלות "מאגרי מזון" חדשים: הזונות נושאות אמת נסתרת (כמו באגדה על רבי אלעזר בן דודריא), נשים כברוריא וילתא מאירות בביקורת את עולמם של החכמים, המטרוניתא לועגת להם ומאלפת אותם דעת - וכך גם חוכמתם של ילדים קטנים. לשולי המחנה יש נקודת תצפית מיוחדת, ומי שלא משתמשת בה - טועה.

רחל טעתה

המשוררת רחל פרסמה בשנות העשרים של המאה העשרים שיר יפה להפליא וגם מוטעה להפליא, שיר ובלבו טענה ההולמת את רוח תקופתה.

אֶת שֹׁמְרוֹן הֵבִיא בְּמָצוֹר;

אַרְבָּעָה מְצֹרָעִים לָהּ בִּשְּׂרוּ בְּשׂוֹרָה.

לָהּ בִּשְּׂרוּ בְּשׂוֹרַת הַדְּרוֹר.

כְּשֹׁמְרוֹן בְּמָצוֹר – כָּל הָאָרֶץ כֻּלָּהּ,

וְכָבֵד הָרָעָב מִנְּשׂא.

אַךְ אֲנִי לֹא אֹבֶה בְּשׂוֹרַת גְּאֻלָּה,

אִם מִפִּי מְצֹרָע הִיא תָבוֹא.

הַטָּהוֹר יְבַשֵּׂר וְגָאַל הַטָּהוֹר,

וְאִם יָדוֹ לֹא תִמְצָא לִגְאֹל –

אָז נִבְחָר לִי לִנְפֹּל מִמְּצוּקַת הַמָּצוֹר

אוֹר לְיוֹם בְּשׂוֹרָה הַגָּדוֹל.

"כאן המקום לבריאים ולא לחולים"

(נוסח הודעת הגירוש מדגניה, על פי עדותה של רחל)

לעדכן את רשימת המצוות

ניצחון הימין בבחירות לא הפתיע, שהרי דבר לא השתנה בעמדות החברה הישראלית כבר שנים רבות. לפני הבחירות הבטחתי לעצמי לא לכאוב את התוצאות. אין לי איך לשנות אותן ומשום כך זו גם לא יכולה להיות הדאגה שלי, ואני הרי בכל מקרה אשתייך לאופוזיציה.

ובבית המדרש של הטוקבקים

אני מרותקת לחווייה שאותה אני מכנה "רפלקס נידה". ביקורת שאני כותבת על סוגיות יהודיות בנות זמננו זוכה לתגובות נגד ובעד מגוונות, אבל אף סוגיה לא תִּדמה לביקורת שאני מקבלת כשאני עוסקת בהלכות נידה. רפלקס תרבותי של מטח תגובות זועמות מעוררות את השאלה מדוע עיסוק ביקורתי בסוגיה זו גורר זעם חריג. בסרטון אני מתייחסת לאחת התגובות.

שבת שלום!