הרבנות הראשית, איך לא שללת למוטי אלון את התואר "הרב"
הדרישה שתעודת הכשרות לכהן כרב תישלל מהרב אלון, לא נובעת רק מהדאגה שיכהן כרב עיר או שכונה בישראל, כי אם האחריות המינימאלית שלנו כקהילה כלפי הנפגעים. שלילת התעודה היא הודאה בטעות, והיא מינימום של לקיחת אחריות. זהו מקרה בוחן לעמדתה של הרבנות הראשית ביחס לרבנים עברייני מין
אין מקום ל"שלום בית"
אין לי אפילו טיעון אחד בעד קיומה של הרבנות הראשית לישראל. אני מאמינה שטובת שני הצדדים, הדת והמדינה, דורשת גט מיידי ואין מקום לשלום בית.
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
דת ששואבת את כוחה מחוקים ומתקציבי מדינה, מאבדת את עוצמתה הרוחנית וכבר לא תוכל לטעון שכוחה במוסריותה, שכן כוחה במשטרה. מדינה שמאפשרת לממסד דתי לכפות עצמו על מי שלא מעוניינת בכך, היא מדינה שלא אכפת לה מהצרכים הרוחניים ומהאמונות של האזרחיות שלה.
לפעמים חייבות להתערב
לכאורה, שום החלטה של הרבנות הראשית לישראל לא אמורה לעניין אותי. מדובר בממסד שממלא בדבקות את כל התחזיות הכעורות בדבר הסתאבותו, ואחת היא לי מה יחליט גוף זה, שהרי בכל מקרה הוא חייב לעבור מן העולם.
אלא שקונפליקט ההתערבות מתקיים משום הרבנות הראשית לישראל ניזונה מכספי המיסים שלנו, והיא משתמשת בהם על מנת לפגוע בחפות ובחפים מכל פשע. יתר על כן, בענייני המעמד האישי הרבנות היא בית הדין היחיד שבו יכולים יהודיות ויהודים לנהל את ענייניהם באופן רשמי.
כל עוד המדינה דורשת נישואים וגירושין ברבנות; כל עוד המדינה פוגעת באפשרות להעניק תעודות כשרות אלטרנטיביות; כל עוד הרבנות חולשת על סוגיית הגיור - אין זכות מוסרית להעלים עין ממי שנדחקים לקבל את שירותיה. אני מברכת כל מי שמסתכנת ועוקפת את הממסד הזה, אבל כל עוד הוא קיים, יש להיאבק בו זמנית נגד עצם קיומו ונגד החלטות פוגעניות שהוא מקבל.
ממסד לבוש בגדים צואים
פרשת בהעלותך זכתה באחת ההפטרות היפות בתנ"ך. ההפטרה לקוחה מהפרקים הראשונים של זכריה ("רוני ושמחי בת ציון", זכריה ב'). הנביא, מאחרוני הנביאים, ניבא בימי שיבת ציון, הוא רואה בחזונו את יהושע הכהן הגדול "עֹמֵד לִפְנֵי מַלְאַךְ ה' וְהַשָּׂטָן עֹמֵד עַל יְמִינוֹ לְשִׂטְנוֹ... וִיהוֹשֻׁעַ הָיָה לָבֻשׁ בְּגָדִים צוֹאִים וְעֹמֵד לִפְנֵי הַמַּלְאָךְ וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֶל הָעֹמְדִים לְפָנָיו לֵאמֹר הָסִירוּ הַבְּגָדִים הַצֹּאִים מֵעָלָיו".
חזון מסתורי ונפלא. הכהן הגדול אמור להיות לבוש בבגדים מפוארים (המתוארים לפרטיהם בספר ויקרא). והנה תחת הפאר, הטהרה והמנהיגות המרשימה, אנו נתקלות בכהן גדול שקשור לשטן יותר משהוא קשור לדרכו של אלוהים. מדוע מופיע כאן השטן? מדוע בגדיו של הכהן הגדול מכוסים צואה ומי ינקה את הכהן?
ההסתאבות ממהרת להגיע
שיבת ציון צועדת את צעדיה הראשונים, בית המקדש השני מתחיל להיבנות והממסד הכוהני כבר מצליח להדאיג את הנביא. השחיתות נולדת עם הולדת הממסדים. חזונו של זכריה מלמדנו שלבושו של הכהן הגדול כבר מסריח ויש צורך להסיר מעליו את הבגדים הצואים. ספוילר: הסרת הבגדים הצואים תיכשל והממסד הכהני ילך ויסתאב עד לחורבן בית המקדש השני. בהמשך יקומו לעם ממסדים אלטרנטיביים וגם הם, עם הזמן, יושחתו. כל ממסד בלי פיקוח ובלי חינוך קהילתי לביקורת, הוא פצצה מתקתקת.
פשטתי כותנתי
הקבלה נפלאה עורך רבי משה אלשיך, פרשן התנ"ך בן המאה ה-16, בין הכהן הגדול של זכריה - זה שלובש בגדים מטונפים - לרעיה מ"שיר השירים" שפוחדת לטנף את עצמה ואת בגדיה (שיר השירים, ה): "קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק פִּתְחִי לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי שֶׁרֹּאשִׁי נִמְלָא טָל קְוֻצּוֹתַי רְסִיסֵי לָיְלָה: פָּשַׁטְתִּי אֶת כֻּתָּנְתִּי אֵיכָכָה אֶלְבָּשֶׁנָּה רָחַצְתִּי אֶת רַגְלַי אֵיכָכָה אֲטַנְּפֵם".
מצד אחד ניצב ממסד שאוהב להתפלש בביצות המזוהמות של השלטון, ומן הצד השני - אישה צעירה שפוחדת להתמסד ולאבד את קסמה ויופיה.
בגד מול עירום, ניקיון מול צואה וממסד כהני מול אהבה צעירה וחמקמקה. אפשר לשחק בין הדימויים האלה, אפשר לשאול שאלות על מחירים ועל רווחים, אבל כשמדובר בעולם דתי התשובה שלי ברורה. אמונה צריכה להישאר בעולם החוויות המפתות, החמקמקות והאישיות; החוויות שמתאמצות לגעת באמת, גם במחיר של רגעי אושר מועטים, של חוסר ודאות, אכזבות וכמיהה שאין לה מענה.
אמונה דתית שמונחית על ידי ממסד, תשובות מסודרות ואידאולוגיות שמנוסחות בחוק, היא דת-חוק-ממסד, וככזו, בגדיה מסריחים ויש חשש שכבר לא נוכל להסירה מהכסות המזוהמת.
זוהמה מיוחדת במינה
הזוהמה של הרבנות באה לידי ביטוי קיצוני במקרים שבהם היא מחפה על עבריינים (שלא לומר, מעמידה בראשה עבריינים), ובמיוחד גדלה הצחנה כשהיא מחפה על עברייני מין.
הרב מוטי אלון (ובכוונה אני משתמשת בתואר שהוענק לו ומעולם לא נלקח ממנו), היתל בציבור עצום של נשים וגברים, היתל בחבורה גדולה של רבנים - והוא ממשיך ומהתל ברבנות הראשית לישראל. בראשית דרכו ובמשך שנים רבות הוא היה רב נערץ, הופיע בטלוויזיה, הקהיל קהילות המוניות ועמד בראש ישיבות ועמותות מרובות תקציבים. רבים מאוד בקשו את קרבתו וברכתו.
הוא סרח. מאוד-מאוד סרח. בגדיו הפכו צואים. בשנת 2006, בעקבות תלונות על הטרדות מיניות שהגיעו לפורום תקנה, "הוגלה" הרב אלון למושבה מגדל. הוא התחייב, בין היתר, לשמור על "הלכות ייחוד" גם כאשר פונים אליו גברים. הפורום בתמורה שמר על דיסקרטיות.
הרב אלון היתל בפורום והמשיך בדרכו הרעה, ומשכך פרסם הפורום את דבר התלונות. רבנים מרכזיים המשיכו לתמוך ברב אלון, והוא המשיך להרביץ תורה ברבים.
בשנת 2013 הוא הורשע בשתי עבירות של מעשה מגונה בכוח בבן 17. הוא לא קיבל מאסר בפועל. רבנים נכבדים המשיכו לגבות אותו, הרב דרוקמן טען ש"אין מה לחשוש מהרב אלון", והוא המשיך ללמד תורה ברבים.
בשנת 2018 נחשף בתוכנית "עובדה" שעדות נוספת הגיעה ל"תקנה" - מתועדת בהקלטות, של צעיר שנפגע מינית מהרב אלון. הפעם אפילו הרב דרוקמן ורבנים סרבנים נוספים, הודו שבגדי המלך צואים. הרב דרוקמן לא התנצל אבל לפחות הסיר את חסותו מהכהן הגדול של הציונות הדתית.
ומה עכשיו?
האיש הצעיר והאמיץ שנפל קורבן למעשיו של הרב אלון פנה במכתב לרבנות הראשית לישראל, וביקש כי הרבנות תשלול את תעודת הכשירות שניתנה לרב אלון, לפיה הוא כשיר לכהן כרב שכונה או רב עיר.
נחשו מה?
הרב אלון הבטיח (שוב) שבעשר השנים הקרובות הוא לא יעסוק במשרה רבנית הדורשת את תעודת הרבנות, והיא? בחרה להאמין לו ולקבל את התחייבותו. זה האיש שהתחייב שלא לפגוע יותר, זה האיש ששיקר לפורום תקנה פעם אחר פעם, זה האיש שהוליך שולל את חבריו הרבנים ואת הקהל הרב שנהה בעקבותיו.
הקהילה אחראית לגבות את הנפגעים
הדרישה שתעודת הכשרות לכהן כרב תישלל מהרב אלון, לא נובעת רק מהדאגה שהוא יכהן כרב עיר או שכונה בישראל. היא גם לא נובעת רק מדאגה שהוא ינצל לרעה תעודה זו כראייה לכשרותו במקום כלשהו בעולם. הדרישה הזו היא האחריות המינימאלית שלנו כקהילה כלפי הנפגעים. כל עוד אנחנו מממנות את מוסד הרבנות הראשית לישראל – האחריות היא גם שלנו.
בריאותם הנפשית של הקורבנות מחייבת מאבק קהילתי נגד שרירות הלב של הרבנות הראשית לישראל. כל כך הרבה נגזל מהם, כל כך הרבה נחמס בעצימת עיניים. שלילת התעודה של הרב אלון היא הודאה בטעות, היא מינימום של לקיחת אחריות. המקרה של הרב אלון הוא מקרה בוחן לעמדתה של הרבנות הראשית לישראל ביחס לרבנים עברייני מין.
את המאבק מובילות הפסיכולוגית הקלינית אילת כהן וידר ופרופ' חנה קהת. עו"ד ריקי שפירא מובילה אותו משפטית. שלושתן פעילות ותיקות, נחושות ואמיצות במאבק נגד פגיעות מיניות בחברה הדתית. השלב הבא במאבק הוא עתירה לבג"ץ נגד החלטת הרבנות הראשית שלא לשלול מהרב מוטי אלון את תוארו הרבני.
כיוון שהמיסים שלנו מממנים את המשך ההתעללות בקורבנות, עלינו לתמוך (גם כספית) במאבק נגד תמיכת הרבנות ברבנים עברייני מין. נתרום ואולי נביא מעט אור שיגרש הרבה כאב וחושך.
לכל הטורים של רוחמה וייס
שבת שלום!
