קיבלו את הדירה באיחור - ופוצו ב-100 אלף ש'

רוכשי דירה בפרויקט של "אזורים בניין" במוצא עילית נכנסו באיחור של 7.5 חודשים. בתחילה הם קיבלו סכום נמוך, שגדל אחרי תביעה לביהמ"ש

עו"ד חן רואימי | פסקדיןפורסם: 17.06.19 , 21:48

בית המשפט השלום בירושלים קיבל לאחרונה תביעה נגד חברת הבנייה "אזורים בנין" וחייב אותה להוסיף 63 אלף שקל לפיצויים של כ-37 אלף שקל שכבר שילמה לרוכשי דירה בפרויקט במוצא עלית, בשל איחור של 7.5 חודשים במסירתה. השופטת קרן מילר קבע שהמערכת ההסכמית בין הרוכשים לבין חברת הבנייה לא תואמת את הוראות חוק המכר, שנקבעו במטרה להעניק לרוכשי דירות הגנה צרכנית רחבה.

הסכם המכר נחתם ב-2015 ובמסגרתו נקבע שהדירה תימסר לרוכש והוריו (כמיופי כוח) ביוני 2016 אך בפועל היא נמסרה רק בפברואר 2017. החברה אמנם שילמה להם פיצויים של 36,677 שקל ומימנה אירוח של חודש בבית מלון לאחר חתימה על הסכם ויתור על כל טענות בנושא, אך בדיעבד התברר לרוכשים שהפיצוי היה נמוך בהרבה מהקבוע בחוק המכר, ולכן הם הגישו את התביעה הנוכחית.

חוק ונדלן

לא שילמו שכירות 29 שנה – וייאלצו להתפנות

עו"ד מתן נחמיאס | פסקדין

בעלי דוכן ביגוד בשוק הכרמל בתל אביב שכרו מחסן בבניין סמוך, אבל מעולם לא שילמו לבעליו. בביהמ"ש נדחתה טענתם שלפיה הם שוכרים מוגנים

לא שילמו שכירות 29 שנה – וייאלצו להתפנות

"אזורים" טענה בתגובה כי לנוכח הוויתור הם לא רשאים לתבוע אותה. על כל פנים, היא הסבירה שבתחילה מועד המסירה הוארך ב-13 שבועות במסגרת הסכם שינויים, והעיכוב שלאחריו נבע בשל התנהלות המועצה האזורית מטה יהודה, שלא הייתה בשליטתה, כך שהוא לא מזכה את התובעים בפיצוי.

השופטת מילר פירטה את הקשיים העומדים בפני רוכשי דירה במקרה של חילוקי דעות מול הקבלן לנוכח פערי הכוחות המשמעותיים ביניהם. היא ציינה כי המקרה הנוכחי מדגים את הבעייתיות העומדת בפני רוכשים שמוחתמים על הסכמים בעל כורחם כיוון שהנכס היקר ביותר עבורם נמצא בידי הקבלן.

במקרה הנוכחי, הבהירה, דחיית מועד המסירה באופן גורף בהסכם השינויים, שהוא בעצם חוזה אחיד שנוסח על ידי הנתבעת, לא עמדה בדרישות הפסיקה המחייבות פירוט מסודר של כל שינוי ומועד הדחייה עבורו. היא ציינה שהנתבעת לא הוכיחה שהשינויים שביקשו התובעים, ולטענתם הסתכמו בהריסת קיר, הצדיקה דחייה של כל 13 השבועות שצוינו בהסכם כרף עליון.

כמו כן, השופטת דחתה את הטענה שלפיה התנהלות המועצה נחשבת לעיכוב שאינו בשליטת הנתבעת. היא קבעה כי עיכובים של רשות מקומית הם "סיכון שגרתי הידוע לכל העוסק בתחום", והיה על הנתבעת להעריך זאת מראש.

"פרשנות לפיה כל עיכוב של רשות מקומית אינו בשליטתו של הקבל והוא אינו נושא בסיכון לתוצאות עיכוב זה, מביאה למצב בו הרוכש הוא זה שנושא בעלויות", כתבה.

נקבע שהחברה לא הוכיחה שמגיע לה פטור מפיצוי מלא בגין איחור במסירה לפי הוראות חוק המכר. בפסק הדין צוין כי אין תוקף להסכם ויתור שקובע פיצוי נמוך מזה שקבוע בחוק, במיוחד כשההסכם נחתם כתנאי לקבלת הדירה ובמצב שהרוכשים היו בלחץ.

בהתאם לחוק המכר, קבעה השופטת, הפיצוי שהגיע לתובעים עמד על 97,650 שקל. לפיכך, אזורים חויבה כך לשלם לתובעים עוד 60,973 שקל בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום המסירה ועד לתשלום. בנוסף חויבה הנתבעת בהחזר הוצאות משפט ובשכר טרחת עו"ד של 7,200 שקל.