ניצלה את אמהּ הדמנטית כדי להתנקם באחיה

הבת גרמה לאם להעביר לה זכויות בדירה אחרי שאחיה הגיש בקשה למנות לה אפוטרופוס. ביהמ"ש התרשם שהעסקה בוצעה תחת השפעה לא הוגנת

עו"ד ליאור דהאן | פסקדיןפורסם: 30.06.19 , 07:05

בית המשפט למשפחה בתל אביב ביטל לאחרונה הסכם מתנה שבמסגרתו נתנה אישה לבתה מחצית מהזכויות בדירת המגורים שירשה, תוך נישול לכאורה של בנה. השופטת ורד שביט פינקלשטיין קבעה כי הבת ניצלה את התלות הגדולה של אמה החולה בדמנציה כדי להשפיע עליה באורח פסול, במטרה להתנקם באחיה ולשלול ממנו את חלקו.

האב הלך לעולמו ב-2008 והותיר אחריו צוואה שקבעה כי רכושו, כולל חצי מהזכויות בדירה שבה גר עם האם, יעבור אליה ולאחר מותה יחולק בין שני ילדיהם שווה בשווה. כארבע שנים לאחר מכן נתנה האם את הדירה במתנה לבתהּ. זמן קצר לאחר מכן הידרדר מצבה הקוגניטיבי עד כדי כך שמונתה לה אפוטרופסית לרכוש. בתווך הגיש בנהּ תביעה לביטול העברת הזכויות בדירה לאחותו, שלטענתו נעשתה כשאמו כבר לקתה בדמנציה והייתה נתונה להשפעה לא הוגנת מצד אחותו שהשתלטה על נכסיה.

תביעה

מטפלת סיעודית שכנעה קשיש להוריש לה הכול

עו"ד אילן אלטר טל | פסקדין

ניצול שואה שסבל מסרטן ואפילפסיה שוכנע לצוות את כל רכושו למטפלת. לאחר מותו הצליח בנו להוכיח בביהמ"ש שהיא ניצלה את המצב של אביו

מטפלת סיעודית שכנעה קשיש להוריש לה הכול

הבת, שכיום מתגוררת בדירה המדוברת בעוד אמהּ שוהה בבית אבות, הכחישה את הדברים וטענה כי אמהּ הייתה רשאית לעשות ככל העולה על רוחה ברכוש שירשה, וכי הענקת הדירה נעשתה מרצונה החופשי וכשהייתה צלולה, כפי שמעידות חוות דעת של פסיכוגריאטר שבדק אותה טרם העסקה.

האפוטרופסית של האם העלתה לעומת זאת חשש כבד באשר להשפעה הגדולה שהייתה לבת על האם, וסברה כי יש להחזיר לה את הזכויות בדירה.

השופטת שביט פינקלשטיין ציינה כי האח לא הוכיח שאמו לא הייתה כשירה משפטית לבצע את עסקת המתנה בתקופה שבה בוצעה. לעומתו, חוות הדעת שהגישה הבת - כמו גם תסקירי הסעד בהליכי האפוטרופסות - מעידים כי האם הייתה עדיין צלולה.

ואולם, היא סברה כי בכל זאת יש לבטל את העסקה בנוגע לחצי מהזכויות שירשה האם מבעלה המנוח. זאת עקב השפעה בלתי הוגנת של בתה, שהייתה נחושה להתנקם באחיה בעקבות סכסוך שפרץ ביניהם, ולעקוף את הוראות הצוואה של אביהם. היא ציינה כי מצבה הבריאותי של האם והקשר האינטנסיבי עם בתה, כמו גם עדותה הבעייתית של הבת והחשש שהובע בתסקירי הסעד באשר ללחצים שהיא מפעילה על האם, מעידים על כך שניצלה את התלות שלה כדי לקבל את הדירה.

לכך מתווספת ההתנהלות שלה סביב העברת הזכויות. בהקשר זה ציינה השופטת כי הבת היא שיזמה את המהלך, יצרה קשר עם עורך דין, הזמינה אותו להחתים את אמה על המסמכים בבית האבות, הייתה ליד החדר שבו התבצעה העסקה ואף דאגה מבעוד מועד לקבל חוות דעת לגבי מצבה הקוגניטיבי.

התנהלות זו, צוין, כלל לא מובנת לנוכח העובדה ששלוש שנים קודם לכן ערכה האם צוואה שבה הורישה לה את כל רכושה, כך שלא ברור מדוע הייתה זקוקה לדירה עוד בחייה.

"כל מטרת העברת הזכויות בדירה ללא תמורה לידי הבת נועדה להבטיח 'בכל מחיר' כי הבן לא יקבל את חלקו על פי צוואת האב", כתבה בפסק הדין. לנוכח זאת בוטלה העסקה בזכויות שירשה האם מבעלה המנוח ובתה חויבה לשלם לאחיה הוצאות משפט של 25 אלף שקל.