תביעה: איך אנאלפביתית חתמה על צוואה?

בסוף הצוואה של בת 93, שהשאירה את הנכסים שלה לבן אחותה, נכתב שהיא קראה את המסמך בעצמה. בתום סאגה משפטית בוטלה הצוואה כליל

עו"ד אורי צפת | פסקדיןפורסם: 08.07.19 , 07:53

בית המשפט המחוזי בחיפה ביטל לאחרונה פסק דין קודם שהורה על קיום צוואה של אישה שהלכה לעולמה בגיל 93: השופטים יגאל גריל, בטינה טאובר וסארי ג'יוסי קבעו כי הניסיון להתחקות אחר רצונה האמיתי של המנוחה כשל לנוכח עדויות מעורפלות מצד עורכי הדין המעורבים, שהחתימו אותה על צוואה שכללה הצהרה שגויה ועל מסמכים בעייתיים נוספים.

המנוחה - אלמנה ללא ילדים - ערכה ב-2005 צוואה שבה הורישה את זכויותיה בקרקע ובניין בחיפה לאחיינים של בעלה המנוח. ארבע שנים לאחר מכן היא ערכה צוואה אחרת שבה הורתה שהנכס יעבור לבן אחותה. לאחר מותה ב-2012 הגישו האחיינים של בעלה התנגדות לקיום הצוואה השנייה. בין היתר הם הפנו לפגם בצוואה, שבסופה נכתב כי המנוחה קראה את המסמך בעצמה, בעוד שהדבר בלתי אפשרי כיוון שלא ידעה קרוא וכתוב. לטענתם השגיאה מחזקת את העובדה שבן אחותה היה הרוח החיה מאחורי הצוואה, המשתקפת גם מכך שבנו הוא שיצר קשר עם עורכי הדין ושילם את שכר הטרחה.

דיני משפחה

ניצלה את אמהּ הדמנטית כדי להתנקם באחיה

עו"ד ליאור דהאן | פסקדין

הבת גרמה לאם להעביר לה זכויות בדירה אחרי שאחיה הגיש בקשה למנות לה אפוטרופוס. ביהמ"ש התרשם שהעסקה בוצעה תחת השפעה לא הוגנת

ניצלה את אמהּ הדמנטית כדי להתנקם באחיה

תוך כדי ההליך התברר כי במעמד עריכת הצוואה חתמה המנוחה על שני מסמכים נוספים: ייפוי כוח שמסמיך את בן אחותה למכור את הקרקע, והסכם המעניק לו זכות קדימה לרכוש אותה. עם גילוי המסמכים טענו האחיינים כי הם סותרים לחלוטין את האמור בצוואה ומעידים על חוסר האותנטיות שלה.

למרות זאת, בית המשפט למשפחה דחה את הטענות והורה על קיום הצוואה השנייה, לאחר שקבע כי הפגם הצורני הוא טעות קולמוס לא משמעותית, והמסמכים הנוספים רק מוכיחים שהמנוחה רצתה להעניק את הנכס לבן אחותה.

אלא שבעקבות ערעור שהגישו האחיינים ביטל בית המשפט המחוזי את פסק הדין, ויחד עמו את הצוואה, תוך התערבות חריגה בקביעות העובדתיות של בית המשפט למשפחה. שופטי המחוזי ציינו כי בראייה כוללת הם נותרו עם ספקות רבים לגבי רצונה של המנוחה. בין השאר הם התקשו להאמין שעורכי דין מנוסים ישאירו צוואה עם תוכן שגוי מבלי לתקן אותה, ולו בכתב יד.

השופטים הזכירו עד כמה חשוב שצוואה תהיה מדויקת לנוכח העובדה שמדובר במסמך שנועד להתקיים רק אחרי מות המצווה, והאפשרות להתערב בו מצומצמת ביותר.

עניין נוסף שהעלה תהיות היה חוסר השקיפות של בן האחות ועורכי הדין, שלא גילו על המסמכים הנוספים עד לשלב החקירות של עורכי הדין. עניין זה התברר כמהותי ביותר לנוכח הסתירות שהתגלו בין המסמכים לבין עצמם ובינם לבין הצוואה. נקבע כי ההסברים שמסרו עורכי הדין לסתירות היו מעורפלים ורק העמיקו את חוסר הבהירות.

"מאותן עדויות לא ניתן היה להציל גרסה ברורה וקוהרנטית באשר לרצון המנוחה ומה היה מבוקשה: האם לערוך צוואה; האם להעביר עוד בחייה את הנכס המקרקעין... האם ביקשה למכור אותו ולקבל תמורתו; האם ביקשה להקנותו למשיב ללא תמורה או בתמורה. כל השאלות האלו לא קיבלו מענה משכנע, ולאורן ניסיון להתחקות אחר רצון המנוחה סופו היה לכישלון", נכתב.

בנסיבות אלה ציינו השופטים כי אינם יכולים לקבוע שהצוואה האחרונה מבטאת את רצון המנוחה. לפיכך הערעור התקבל ובן האחות חויב בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד של 15 אלף שקל.