אלוהים לא מחבק - הוא עושה
מה המשותף לארווין יאלום, הרב רפי פרץ ואהוד ברק? כולם גברים פריבילגים שחושבים שמותר להגיד, לכתוב ולעשות דברים בלי לתת דין וחשבון. בשבוע שעבר חיבקתם את האתיופים, השבוע את הלהט"ב - תלמדו מאלוהים שלא מחבק ולא מתרץ - אלא נותן לבנות צלפחד את שמגיע להן
תעבירו טישו
שנים רבות אני עוסקת בהנחיית קבוצות, ולאורך הזמן איתרתי התרחשות שחוזרת על עצמה בכל הקבוצות: מישהי משתפת בסיפור אישי מטלטל ועיניה דומעות, ומיד עיניים וידיים נשלחות לתיקים וכמעט נערכת תחרות סמויה – מי תשלוף ראשונה את הטישו ותעביר לגברת הדומעת.
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
אני מרבה להרהר באדיקות שבה מתקיים טקס זה בכל הקבוצות שאני פוגשת. כשאנחנו עדות לכאב של הזולת אנחנו רוצות לעשות משהו, לשנות את הגורל או לפחות להקל. התסכול מקוצר ידינו, שולח אותנו לחבילת הטישו, כך אנו מרגיעות לרגע את הידיעה שבכל כך הרבה מקרים אין בכוחנו להושיע.
לפעמים אני רוצה להציע למשתתפות: תקשיבו, רק תקשיבו. תהיו נוכחות באופן מלא בחוויה. תרגישו את האהבה, את הכאב ואת התסכול - ואל תרככו את הרגע עם טישו.
בין חוסר אונים לצביעות
אבל אני לא אומרת את זה, אני שותפה למצוקת חוסר האונים. לפעמים אנחנו מחבקות, אומרות מילים טובות (גם אם ריקות) ואפילו מעבירות סוכריה כיוון שאנחנו לא מסוגלות להישאר חסרות מעש נוכח סבל.
אלא שיש רגעים אחרים שבהם החיבוק והטישו מסווים שרירות לב. ברגע חריף שכזה כולנו נכחנו השבוע, בראיון שקיימה דנה וייס עם שר החינוך, הרב רפי פרץ. מי שתמך (עד יום שלישי) בטיפולי המרה, ואף ציין בגאווה שהיה מעורב בעשייתם - נשאל על ידי וייס כיצד התמודד עם תלמיד ששיתף אותו בנטייתו המינית ההומוסקסואלית: "קודם כל חיבקתי אותו ואמרתי לו דברים מאוד חמים", השיב פרץ.
זה היה רגע הפוך מהטישו של חברות הקבוצה ההיא. זה חיבוק של זדון. הרב פרץ (של ימים א'-ב' השבוע) יחבק את תלמידו ובאותו הזמן יסביר לו שנטייתו המינית לא רצויה, ראוי לשנות אותה ויש לו אפילו דרך לעשות זאת.
ומדוע מדובר בחיבוק זדון?
כיוון שכאשר יש בידך להושיע ואת בוחרת לחבק ולעמוד מנגד, זה לא טישו של השתתפות כנה בצער, זה חיבוק שמבקש לסתום את פיו של הפצוע. לרב פרץ ולרבנים השמרנים, יש דרך לעשות מעשה ולסיים את סבלם של הלהט"בים בקהילותיהם.
.jpg "אחוות הפריבילגים. הרב פרץ וברק (צילום: אבי מועלם, נעם ריבקין פנטון,פלאש90)")
"כשיש רצון רבני יש מוצא הלכתי". יש גם דרכים הלכתיות לשים סוף להומופוביה, ולקבל את הלהט"בים כחברות וחברים מלאים בקהילה הדתית. לא לחבק אותם ברחמים, אלא לקבל אותם מתוקף ציוויים הלכתיים של "וחי אחיך עמך", או "ואהבת לרעך כמוך", או "לא תעמוד על דם רעך".
חומרתם של כמה דיני תורה מחייבת זאת, תרגילים הלכתיים (שנעשו בתחומים אחרים) יפים לעניין זה, ומשום כך חיבוק נופת צופים ודיבורים ריקים על אהבת ישראל, הם סוג של התעללות רגשית ורוחנית. פסק הלכה מבקשות מכן חברות הקהילה שלכם. להוראה ברורה זקוקים התלמידים שלכם. תפסיקו לחבק - ותתחילו לפתור בעיות.
בבוקר יום ג' הרב פרץ קם, ישב וחשב אם כדאי....
טוב שהבין הרב פרץ שבדבריו, המסכנים חיים ומשפילים את הברואות בצלם אלוהים, הוא חצה קו אדום וכדאי לו לחזור בו לפני שיתבקש לחזור הביתה. אז פרץ חזר בו ויכול להיות שהאפשרות הזו עדיפה.
נכון, אנחנו גילינו ששר החינוך שקרן ונטול עמוד שדרה, אבל הוא גילה שאין לו אפשרות לשרוד במערכת הפוליטית, בייחוד לא כשר חינוך, באם ימשיך לסכן את חייהן ולפגוע בכבודן של הלהט"ביות. זה מסר שאין שני לו, ואותו לימדנו אבטליון (אבות א, יא): "חכמים היזהרו בדבריכם שמא... ישתו התלמידים הבאים אחריכם וימותו ונמצא שם שמים מתחלל". אז אם לא למען האמת והמוסר, למען כבוד שמים, ואם לא כבוד שמים, אז למען כיסא הכבוד הפרטי: הזהרו בדבריכם שמא ימותו התלמידים.
הרגע הזה שבנות צלפחד
היה שווה לחכות עד ללבו של ספר במדבר כדי להגיע לדרמה המרגשת בסיפורן של בנות צלפחד. כל אם יכולה לומר לבתה מדי שבת בקריאת התורה, סבלנות יקרה, סבלנות. זה לא מתחיל טוב, זה גם לא נגמר טוב, אבל באמצע יש חמש בנות והסיפור שלהן – שפתיים יישק. יש לך ממי ללמוד תורה.
באומץ לב ובדרמטיות נעמדות האחיות מול משה, אלעזר הכהן, הנשיאים וכל העדה, חסרות ניסיון בעמידה מול קהל, כשהן נושאות נאום מול גברים שבוודאי עוינים את טענתן (המאיימת בהקטנת נחלת הגברים). הן מעלות טיעון קצר, בנוי לתלפיות ורהוט המסתיים בתביעה: "תְּנָה לָּנוּ אֲחֻזָּה בְּתוֹךְ אֲחֵי אָבִינוּ".
אלוהים לא מחבק אותן
למזלן, אלוהים הוא לא הרב פרץ ולכן הוא לא מחבק אותן ולא מסביר להן כמה הן יקרות לליבו. אלוהים לוקח אחריות, מודה בטעות ופותר את הבעיה: "כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזַּת נַחֲלָה בְּתוֹךְ אֲחֵי אֲבִיהֶם".
אני לא תמימה, אני יודעת שהקביעה הזו לא פותרת את אפליית הנשים, והיה לה אפילו המשך פחות מוצלח. אבל זה רגע נדיר ומיוחד שאני רוצה לחרות על לוח הלב: "כן בנות צלפחד דוברות". ולפוליטיקאים ולפוליטיקאיות אני רוצה לומר – לפני שבועיים חיבקתם את הקהילה האתיופית, השבוע שמענו על הרב פרץ שחיבק תלמיד ההומו. במקום לחבק תתחילו לעבוד. אם יש לכם פיתרון – בצעו אותו, אין – תמשיכו לעבוד וחזרו אלינו עם תשובה.
חוקי המשחק השתנו
את ספריו של הפסיכיאטר ארווין יאלום אני קוראת תמיד בעניין גדול. אני חבה לו תודה על התורה שלמדתי ממנו בהנחיית קבוצות ובפסיכותרפיה אקזיסטנציאליסטית, הומאנית וקשובה. על הרקע הזה אפשר יהיה להבין את הכאב והזעם שהרגשתי השבוע כשהגעתי לעמוד 218 בספרו האחרון, האוטוביוגרפי.
בתמימות של גבר פריבילגי, השוחה כדג בעולמות כוחניים שבהם מעולם ביקרתי, הוא מתאר אנקדוטה קצרה מביקורו בתאילנד (התרגום שלי): "לאחר ארוחת הערב... נלקחתי בפעם ראשונה ויחידה בחיי למכון עיסוי של כל הגוף (full-body). מטפלת לקחה אותי לחדר ובקשה ממני להתפשט ולהתקלח. אחר כך היא כיסתה את כל גופי בשמן עיסוי. בזמן זה נכנסה לחדר המעסה, אישה עירומה בעלת יופי יוצא מגדר הרגיל והחלה לעסות אותי. לאחר כמה דקות הבנתי שאני טעיתי בפיענוח התיאור 'עיסוי של כל הגוף' שכן הכוונה לא הייתה דווקא שכל גופי יזכה לעיסוי, אלא שהעיסוי יעשה בכל גופה של המעסה..."
למרבה המזל, עיוותים מוסריים שהתקבלו בהסכמה בשנות השמונים, כבר לא מתאימים לראשית המאה העשרים ואחת. הפריבלגיות של יאלום בן ה-85 כבר לא עוברת לנו טוב במערכת העיכול. אני לא הצלחתי לקרוא בהשלמה את התיאור הדוחה הזה, ואני מניחה שאני לא היחידה.
הבעיה השנייה של יאלום היא שהוא לא מבין שכבר לא כותבים כך.
גם ברק
לא אכפת לי מי היריב שמוציא מהמרתפים את התמונות שלו, גם לא אכפת לי כמה חתני פרס נובל התחככו אתו בבית עבריין מין עשיר. הוא ויאלום ופרץ וכל הפוליטיקאים והמלומדים הנישאים באפריונים, צריכים להבין שחוקי המשחק השתנו. הפמיניסטיות, הלהט"ביות, האתיופיות והנשים בתעשיית הזנות – אנחנו כבר לא עובדת אצלכם, ואם לא תכבדו אותנו, לא ניתן לכם להמשיך להנהיג.
ובבית המדרש של הטוקבקים
חבר אחד קבוע, שקורא לעצמו "כל האמת בפנים", מעלה שבוע אחר שבוע הודעות המבקשות להבהיר לקהילה הרפורמית כמה היא חלשה, קטנה ועל כן לא ראויה להתייחסות. בסרטון אני מתייחסת לדבריו (שתמיד אאמין שהם ראויים להתייחסות).
שבת שלום!
.jpg "צילום: אבי מועלם, נעם ריבקין פנטון פלאש90")
