כתבה בפייסבוק שמאמן הכושר רמאי – ותפצה

מתאמנת מטירת הכרמל טענה בפוסט שהמדריך שיקר כשטען שהאימונים שלו גרמו להרזיה של מתאמן אחר. היא תשלם 13 אלף שקל על לשון הרע

עו"ד עזרא גולדמן | פסקדיןפורסם: 28.07.19 , 09:26

השופטת סיגלית מצא מבית משפט השלום בחיפה קיבלה לאחרונה תביעת לשון הרע שהגיש בעלים של מכון כושר בטירת הכרמל, שהוא גם מאמן כושר מוסמך ויועץ תזונה, והורתה לאישה שפרסמה נגדו פוסט בפייסבוק לפצות אותו ב-13 אלף שקל.

הנתבעת פרסמה את הפוסט ביולי 2018 בעמוד הפייסבוק של עיריית טירת הכרמל, ובו המליצה שלא להתקרב לסטודיו של התובע, כינתה אותו "רמאי ושקרן" וציינה שהוא "מעלה תמונות של אנשים אחרי קיצור קיבה עם כיתוב לפני ואחרי ורושם שהשינוי נעשה דרכוו! עבודה בעיניים נטו!". פוסט זה פורסם כמה חודשים לאחר שהתובע פרסם בעמוד הפייסבוק שלו דברי שבח על אדם שמתאמן במכון שלו, ידיד של הנתבעת, שהתאמנה במכון גם היא. אל הפוסט צורפו תמונות לפני הפחתה משמעותית במשקלו ולאחריה. מתחת לפוסט הופיעה פרסומת למכון הכושר.

לשון הרע

טענה שנאנסה – ותשלם 100 אלף ש'

עו"ד עזרא גולדמן | פסקדין

צעירה שבילתה לילה עם צעיר מאתר היכרויות פנתה לחבריו בפייסבוק וטענה שהוא אנס. התיק במשטרה נסגר מחוסר אשמה, והיא חויבה לפצות אותו

לשון הרע: טענה שנאנסה – ותשלם 100 אלף ש'

הפרסום לא הפריע למתאמן, אולם לידידתו הנתבעת כן. היא אמרה לו שלדעתה מדובר בהטעיה, אולם הוא לא ביקש להוריד את הפרסום והשיב לה כי לא רשום שהוא ירד במשקל בגלל האימונים, גם אם הדבר עשוי להשתמע מכך. בהמשך היא פנתה למדריך הכושר בהודעת וואטסאפ קולית, שבה אמרה לו שהוא משקר את לקוחותיו, וצריך לציין שהמתאמן עבר ניתוח ולא הרזה רק מעבודה קשה. בסופן של התכתבויות נוספות חסם המאמן את הנתבעת בעמוד הפייסבוק שלו והיא מצדה ביטלה את המנוי במכון הכושר.

בתביעה שהגיש טען המאמן כי הפוסט שלה מהווה לשון הרע, שפורסמה בעמוד בולט עם חשיפה אדירה, תוך רמיסת כל אמת מידה של יושר או הגינות, וגרם לו נזק רב בעקבותיו.

מנגד, טענה הנתבעת שמדובר בתביעת השתקה שהוגשה על מנת להלך עליה אימים, וכי הפרסום הוא אמת שפורסמה בתום לב. לדבריה, הפרסומת של מאמן הכושר יצרה תמונה שלפיה אימון מוביל להפחתה משמעותית במשקל תוך זמן קצר מאוד, בעוד שהפוסט שלה בא להעמיד דברים על דיוקם.

אבל השופטת מצא ציינה שמדובר בדברים קשים, המבזים את מאמן הכושר ופוגעים בשמו הטוב. לגבי טענת "אמת דיברתי" של הנתבעת נקבע כי המאמן לא ייחס לעצמו או לאימוניו את ההפחתה במשקל של המתאמן, אף שמנוסח הפרסומת הדבר אמנם עשוי להתפרש כך ולהטעות את הציבור. אלא שהנתבעת לא כתבה שהתובע פרסם פרסומת מטעה, אלא כינתה אותו "אדם רמאי ושקרן". כינויים אלה, נקבע, המתייחסים לגופו של אדם ומבזים אותו ואינם מתייחסים לגופם של דברים, אינם יכולים לחסות תחת הגנת אמת בפרסום.

בהמשך דחתה השופטת גם את טענת תום הלב, תוך שציינה כי "לא הייתה כל חובה מוסרית על הנתבעת לפרסם דברים אלה ואין בהם כל תוכן אינפורמטיבי לציבור - אלא לשון הרע בלבד".

השופטת אף דחתה את הטענה כי מדובר בתביעת השתקה, וזאת לנוכח סכום התביעה שאינו גבוה יחסית (50 אלף שקל), וכן משום שלא מצאה כי התביעה הוגשה במטרה להשתיק דיון ציבורי כלשהו.

לאחר שבחנה שיקולים שונים, ובהם העובדה שהתובע לא הוכיח נזק כלכלי, ולאור מכלול נסיבות המקרה, החליטה השופטת שהנתבעת תשלם למאמן הכושר פיצויי לשון ברע של 9,000 שקל, בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 4,000 שקל.