הקצאת מניות אושרה כדין: סיווג המס לא ישונה

פקיד השומה החליט שדיבידנד שקיבל בכיר ב"כרומכרום" היווה הכנסה רגילה מעבודתו ולכן חל עליו שיעור מס גבוה יותר. בית המשפט לא קיבל את עמדתו

עו"ד איתי הכהן | פסקדיןפורסם: 11.08.19 , 14:42

בית המשפט לעניינים מנהליים בנצרת קיבל לאחרונה חלק גדול מערעור שהגיש בכיר בחברת "כרומכרום" נגד פקיד שומה צפת: הוא ביטל שומת מס הכנסה אחת עקב התיישנות, ופסל שומה נוספת שסיווגה דיבידנד של יותר מ-11 מיליון שקל כהכנסה מעבודה. השופטת עירית הוד קבעה כי מרגע שפקיד השומה אישר את תוכנית הקצאת המניות שמכוחה זכה העובד בדיבדנד, הוא לא רשאי להתעלם ממנה ולשנות בחטף את סיווג המס.

הבכיר קיבל מהחברה מניות שהקנו לו את הזכות להשתתף בחלוקת הרווחים רק כל עוד הוא עובד בחברה. בעקבות זאת טען פקיד השומה כי דיבידנדים שקיבל ב-2012-2011 הם למעשה בונוסים במסווה ונחשבים לשכר מעבודה. משכך, פקיד השומה שינה את סיווג התקבול להכנסת עבודה, מה שהעלה באופן דרסטי את גובה המס שהוטל על העובד, ואף הטיל עליו מס גירעון.

תביעה

מנהל תיק השקעות יפצה לקוח ב-1.4 מיליון ש'

עו"ד יובל ברכה | פסקדין

בעל חשבון השקעות טען שאיבד את חסכונותיו בשל פעולות מסוכנות. השופטת דחתה את גרסת המנהל, שטען שהלקוח הסכים להיות "שפן ניסוי"

מנהל תיק השקעות יפצה לקוח ב-1.4 מיליון ש'

במסגרת ערעור שהגיש הבכיר על החלטה זו הודיעה השופטת הוד כי השומה לשנת 2011 מבוטלת משום שהוצאה באיחור. באשר לשומה לשנת 2012 טען המערער כי האישור שהעניק פקיד השומה לתוכנית ההקצאה הוא אישור מהותי שמעיד על כך שחלוקת המניות עומדת בדרישות פקודת המסים והמיסוי יהיה בהתאם – כהכנסה הונית ולא כשכר עבודה.

לטענתו, התוכנית גובשה במתכונת האמורה כיוון שבעל החברה לא רצה לוותר על הסמכות שלו לכוון לבדו את התנהלות החברה, אבל במקביל ביקש לתמרץ אותו ולקשור זיקה עמוקה בינו לבין החברה. משכך, לא ניתן לומר שהקצאת המניות הייתה פיקטיבית או "וירטואלית", כטענת פקיד השומה.

השופטת הוד קיבלה את הטענה שהאישור שפקיד השומה נתן לתוכנית ההקצאה היה מהותי, ומשמעותו העקרונית היא שהמס שיחול על העובד בגין ההכנסות מן המניות יהיה לפי ההוראות המיוחדות והמיטיבות שנקבעו בסעיף 102 לפקודת מס הכנסה. היא ציינה כי אישור התוכנית אמנם לא שולל מפקיד השומה לבחון את מהות התשלום, אלא שבמסגרת זו הוא לא רשאי לקבוע סיווג חדש של מס תוך התעלמות מוחלטת מהתוכנית שהוא עצמו אישר.

נקבע כי גם עיון בתנאי התוכנית לגופה לא מעלה כי החברה והמערער נהגו שלא כדין, שכן בהחלט אפשר להטיל מגבלות על אופן העברת המניות והזכויות שהן מקנות לבעליהן.

מעבר לזה, השופטת לא התרשמה כי הדיבידנד היה בעצם תחליף לבונוס, בין היתר משום שהסכום שקיבל המערער היה מתוך רווחים כלואים שהחברה החליטה לחלק ותאם את שיעור המניות שלו.

היא דחתה את טענת פקיד השומה כי תוכנית הקצאת המניות הייתה מלאכותית ונועדה להביא להפחתת מס באופן לא חוקי. זאת כיוון שקיבלה את טענת המערער שלפיה מטרתה הייתה לחזק את הקשר בינו לבין החברה ולתמרץ אותו להשיא את רווחיה – ובכך יש היגיון מסחרי-וכלכלי העומד בדרישות פקודת מס הכנסה.

משכך הורתה השופטת הוד על ביטול הסיווג השגוי ומס הגירעון. עם זאת, היא קיבלה את עמדת פקיד השומה בנוגע לשיעור המס שיחול על הדיבידנד והעמידה אותו על 25%, תוך דחיית טענת המערער לשיעור מס מופחת. מאחר שרוב הערעור התקבל, פקיד השומה חויב בהוצאות משפט של 30 אלף שקל.