צלמיות ופסלי אלילים: עדויות לעבודה הזרה שקדמה לחורבן
לאחר שבמשך שנים האמינו החוקרים כי לא נותר יהודי אחד באזור השפלה אחרי החורבן הגדול שהמיט סנחריב, התגלתה עיר יהודית מסתורית שהתקיימה באזור עשרות שנים לפני חורבן בית המקדש הראשון - ותושביה עבדו אלילים, בהתאם לתיאור של תקופת המלך מנשה בתנ"ך
אתר ענק ובו בתי בד, שברי צלמיות חרס בדמות נשים ובעלי חיים ופסל אבן מרשים של האל בֶּס המצרי הם מקצת הממצאים שהתגלו לפני כחצי שנה באתר ליד בית שמש, ומצליחים לרגש במיוחד בימים אלה, ימי בין המצרים המציינים את האבל על חורבן שני בתי המקדש.
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות . היכנסו >>
הממצאים - מהמאה השביעית לפני הספירה - שופכים אור על שהתרחש בארץ בשנים שלפני חורבן הבית הראשון, ומגלים כי אחרי החורבן הגדול (והפחות מוכר) שזרע סנחריב בממלכת יהודה, קם מחדש היישוב היהודי באזור בית שמש, כשהוא מנהל חיי מסחר ופולחן אלילי.
או עוד בערוץ היהדות :
- תמונות חושפניות בטוויטר: "נקמה בישיבה או בילדים"
- 7 שנים בלי הילדים: מאות אלפים פיצוי לאם שנוכרה מילדיה
- בעקבות הסתה ואיומים: בית הכנסת בווילנה נסגר
כעת מוצגים הממצאים בתערוכה "נתיבי ישראל בממלכת יהודה" שבמוזיאון ארצות המקרא בירושלים, ומסבירים במוחשיות את המתואר בתנ"ך, הלך הרוח וההיסטוריה היהודית בשנים שלפני החורבן.
יישוב יהודי מסתורי
כ-115 שנים לפני שחרב בית המקדש הראשון (על פי הערכות, בשנת 586 לפנה"ס) זרע סנחריב מלך אשור חורבן גדול בממלכת יהודה. העיר ירושלים אמנם ניצלה (על פי המתואר בתנ"ך, מלאך הכה את 185 אלף חיילי אשור), אולם סנחריב מוטט עשרות ערים ביהודה. החורבן הגדול הוביל את החשיבה המחקרית, ההיסטורית והיהודית למסקנה כי יהודה הפכה לשממה החל מן המאה ה-7 לפנה"ס ועד למאה ה-6 לפנה"ס – חורבן הבית. הערים שבכל זאת יושבו, גרס המחקר, הוענקו על ידי סנחריב לעמים השכנים ואוכלסו על ידיהם.
אלא שהממצאים בכביש 38, סמוך לבית שמש, הוכיחו כאמור כי חורבן גדול אירע במאה ה-8 לפני הספירה, אך יישוב יהודי פעיל, גדול ושוקק קם באזור בית שמש, וקיים חיי מסחר בינלאומיים - כמו גם חיי פולחן אלילי רחבי היקף. אותה "עבודה זרה" היא שעמדה לפי התפיסה היהודית-אמונית בבסיס חורבנו של בית המקדש שבנה שלמה המלך, "הבית הראשון".
חזקיהו שהיה מלך צדיק, המשיך למלוך לאחר החורבן הנורא (והלא מספיק מדובר) שחולל סנחריב, אולם הדמות שהובילה לחורבן בית המקדש הייתה דווקא בנו, המלך מנשה, המתואר בספר מלכים כגדול החוטאים שערך פולחנות זרים בבית המקדש בירושלים ובבמות ברחבי יהודה.
בספר דברי הימים מצוין כי מנשה חזר בתשובה לאחר שנלקח בשבי על ידי קציניו של מלך אשור, אולם שלפי דעות מסוימות בחז"ל הוא איבד את חלקו בעולם הבא. "ארבע שנים אחרי המרד הגדול של אביו, עלה מנשה לשלטון ונדרש להתמודד עם התוצאות של הכאוס שפקד את יהודה", מסביר ד"ר יגאל בלוך, אוצר במוזיאון ארצות המקרא.
"נדרש ממנו לשקם את הממלכה, להניע את הכלכלה ולהשיב את החיים למסלולם. המלך החדש עשה שימוש בקלפים שחולקו לו, כלומר התנהל בתוך יחסי הכוחות העולמיים שהוכתבו בעיקר על ידי האימפריה האשורית". כך, מלבד המיסים שהעביר לאשור, הוא גם שלח חומרים ובנאים לנינווה על מנת לבנות את ארמונו של מלך אשור, והשתתף בכיבושי אשור את מצרים.
בין חורבן דתי למדיני
ד"ר בלוך סבור כי גם החטאים הגדולים של מנשה סביב עבודת האלילים כפי שמתוארים בתנ"ך הם תוצאה של השפעה ורצון למצוא חן בעיני האשורים. בתערוכה מתוארת פיתוחה של הכלכלה הישראלית ביישוב המסתורי שליד בית שמש, לצד פולחן עבודת האלילים שהיה כה דומיננטי בתקופתו. כך למשל ניתן לפגוש בממצאים שונים מענפי הייצור של שמן זית ויין שבהם התמחתה יהודה, כשלצידם עשרות צלמיות בצורות שונות: נשים האוחזות בשדיהן (סמל לאלת הפריון), סוסים המובילים את מרכבותיו של אל השמש, ופסל מרשים – הגדול ביותר שהתגלה עד כה בישראל - של האל המצרי בֶּס שנחשב לבעל כוחות מגוננים על נשים וילדים.
"אלת הפריון המופיע בדמויות של נשים עירומות היה מאד דומיננטי באותם ימים", מזכיר החוקר. "בספר ירמיהו, למשל, מתועדת הקובלנה של אנשי יהודה כי העובדה שהם חדלו מלעבוד את מלכת השמים - אלת הפריון – היא שהובילה אותם אל הרעב והחרב".
האם רוב העם עבד אז אלילים?
"קשה לכמת באחוזים מדוייקים כמה עבדו את אלוהי ישראל וכמה סגדו לאלילים, אולם אין ספק כי פולחני העשתורת, הבעל, ואלילי הסערה, הפריון ועוד, היו נפוצים ואנשים חיו בשלום עם העובדה שהם עובדים בו זמנית לאלילים שונים. הפולחן העממי הזה היה רחב".
הממצאים מאוששים את הכתוב בתנ"ך?
"במידה מסויימת. הייחוס של החורבן לעבודת האלילים בתקופת מנשה, אכן מקבל ביטוי בממצאים הפולחניים הרבים שבידינו. לצד זאת, בראייה שאיננה דתית, היה הגורם לחורבן מדיני – מרידתו של צדקיהו, אחרון מלכי יהודה, בבבל".
העיר שמתחת לזבל
הממצאים המרשימים התגלו כמעט במקרה, בחפירות לשדרוג כביש מספר 38, שניהלה רשות העתיקות במימון חברת נתיבי ישראל בהובלתו של ד"ר יהודה גוברין. "התל היה מכוסה בעודפי בנייה וזבל, ורק הניסיונות להרחבת הכביש חשפו את הממצאים החשובים הללו", מסבירים במוזיאון ארצות המקרא. "היו שפקפקו בחשיבות הגילויים, לצד איזכור מצוקתם של תושבי בית שמש והסביבה ששיוועו להרחבת הכביש".
העניין הציבורי הוביל לתכנון מחודש של הכביש, ופשרה התקבלה – הרחבה מצומצמת וביטול השוליים. "זו הייתה החלטה לא קלה, שכן הכביש עובד בסופו של יום על פני התל, ורק רצון טוב של כל הגורמים הצליח להציל את האתר הכה החשוב הזה".
לפנייה לכתב/ת 
