סכסוך שכנים הוכרע על סמך הסכם בן 50 שנה

בעלי דירות החולקות חצר ניהלו סכסוך סביב גדר ומחסן שבנו כמה מהם. המפקחת על המקרקעין קבעה שיש תוקף לסיכום שנערך בשנות ה-70

מערכת פסקדיןפורסם: 02.10.19 , 15:43

המפקחת על רישום מקרקעין בנתניה, אסתי שחל, דחתה לאחרונה תביעה לסילוק גדר ומחסן שנבנו בחצר משותפת של בית המורכב משלוש דירות קרקע. היא קבעה שבעלי הדירות המקוריים הסכימו כבר לפני כ-50 שנה שלכל בעלי הדירות יש רישיון להשתמש בחלק הקרוב לדירתם באופן ייחודי.

התובעים, בעלי אחת מדירות הקרקע, טענו באמצעות עו"ד סמיון סחרוב כי בעלת היחידה הצמודה ואביה השתלטו על שטחים גדולים בחצר המשותפת ובנו שם שלא כדין וללא הסכמת בעלי הדירות גדר אבן ומחסן בשטח של 40 מ"ר. הם ביקשו לסלק את המחסן, להזיז את הגדר לתוואי שיותיר להם חלקת חצר זהה, ודמי שימוש של 67 אלף שקל.

חוק ונדלן

המוכרת הסתירה שהדירה בסכנה – ההסכם בוטל

עו"ד אודליה נמיר | פסקדין

בני זוג קנו דירה בטבריה, ויום לאחר שנכנסו אליה גילו שהבניין בסכנת התמוטטות. הם הקליטו את המוכרת ופנו לביהמ"ש, שביטל את העסקה

המוכרת הסתירה שהדירה בסכנה – ההסכם בוטל

הנתבעת, שיוצגה על-ידי עו"ד יניב רוטנשטיין, טענה שהיא רכשה את דירתה כשההפרדה הפיזית בין חלקי החצר המשותפת כבר הייתה קיימת עשרות שנים, וחלוקה זו הייתה מוסכמת ומקובלת על כל בעלי הדירות כשהתובעים עצמם רכשו את דירתם בהתאם למצב הקיים.

המפקחת אף הופנתה לכך שבשנות ה-70 קיבלו בעלי הדירות דאז היתרים להרחבתן ולהקמת מחסנים בחלקי החצר שסופחו בהסכמה משותפת והדבר אף אושר על ידי רשות מקרקעי ישראל. לסיכום נטען כי השימוש הייחודי בחצר נעשה בהסכמת כל בעלי הדירות ואין לשנותה כעת.

ואכן, המפקחת אסתי שחל דחתה את התביעה. היא ציינה שביקרה במקום והתרשמה כי המצב הקיים הוא שלכל אחת מהדירות יש מעין חצר פרטית שעליה צמחים ומבנים פרטיים שנבנו, טופחו, תוחזקו ומומנו מכספם הפרטי של בעליהן. זאת אף שבאופן רשמי החצר נחשבת לרכוש משותף ואף אחד מחלקיה לא הוצמדה לדירה זו או אחרת.

בפסק הדין צוין שהראיות והעדויות בתיק מוכיחות כי ההפרדה הזו מתקיימת לכל הפחות משנות ה-70 וכי לאורך השנים שררה בין בעלי הדירות הסכמה מוחלטת בנושא.

נקבע שאפילו התובעים רכשו את דירתם בהתאם לחלוקה הקיימת, והתנהגותם בפועל מעידה שגם קיבלו אותה בהשלמה – שהרי שיפצו את הגדר שלהם, עקרו עצים מבלי לבקש את הסכמת השכנים ואף שיפצו את המחסן שהוקם שם ואף השכירו אותו למגורים. בהיבט זה, הוסיפה המפקחת, דרישתם לסילוק המחסן מהחלק של הנתבעת חסרת תום לב.

בנסיבות אלה נקבע כי לבעלי הדירות רישיון מוסכם להשתמש בחלק המסופח באופן ייחודי, והם אף שינו את מצבם לרעה כשהשקיעו כל אחד בחלקו. הסכמה זו אין לשנות גם לא באמצעות חלוקה שוויונית יותר, כדרישת התובעים, שהרי לא הייתה כל התחייבות לחלוקה סימטרית.

לפיכך נקבע כי החלוקה הנוכחית תיוותר על כנה ובעלי הדירות ימשיכו בשימוש הייחודי בחלק שסופח להם. התובעים חויבו בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד של 8,000 שקל.