תביעה: העניק דירה לילדיו החורגים – והתחרט

בן 87 חתם על הסכם שבמסגרתו העניק את הנכס לחמשת הילדים של אשתו המנוחה. אלא שאז הוא הכיר בת זוג חדשה, ששכנעה אותו שנפל קורבן

עו"ד עופר מזרחי | פסקדיןפורסם: 24.10.19 , 07:58

בית המשפט המחוזי מרכז לוד דחה לאחרונה תביעה שהגיש בן 87 נגד חמשת ילדיו החורגים, ובמסגרתה ביקש לבטל הסכם שבמסגרתו העניק להם את דירתו במתנה. השופטת שרון גלר קיבלה את גרסת הילדים שלפיה ההסכם נחתם ביוזמת האב החורג ומרצונו, וקבעה שבכל מקרה אין בסיס לביטולו לאחר שהדירה נרשמה על שמם.

הקשיש היה נשוי לאמם של חמשת הנתבעים עד למותה ב-2015. הוא ואשתו המנוחה גידלו את הילדים מגיל צעיר, ולו עצמו אין צאצאים ביולוגים. במהלך נישואיהם הם רכשו דירה שנרשמה על שם שניהם בחלקים שווים, ולאחר מות האישה עברה הדירה לבעלותו המלאה. כמה חודשים לאחר מות אשתו הוא הכיר את בת זוגו הנוכחית במועדון קשישים, והשניים נישאו.

דיני משפחה

תביעה בין אחיות: למי שייכת הדירה של סבתא

עו"ד לימור אביטן | פסקדין

במשך כשני עשורים היה הנכס רשום על שם 3 אחיות, עד שהצעירה פנתה לבית המשפט וטענה: סבתא הורישה אותה רק לי. השופט הסכים איתה

תביעה בין אחיות: למי שייכת הדירה של סבתא

זמן קצר לאחר מכן חתם התובע על הסכם שבו העביר במתנה את הדירה לילדי אשתו המנוחה, באופן שאחת מהן קיבלה מחצית מהנכס והיתרה חולקה בין ארבעת האחרים. בהנחיית עורך הדין שערך את ההסכם, עבר הקשיש בדיקת מומחה גריאטריה שכתב כי הוא בהכרה מלאה ובדעה צלולה. ביולי 2016 הושלם רישום הזכויות בדירה על שם הילדים, בהתאם לחלוקת הזכויות בהסכם.

אלא שבמאי 2017 הוא הגיש את התביעה נגד הילדים שבה עתר לביטול הסכם המתנה. לטענתו, לא היה לו בשום שלב רצון להעניק להם את זכויותיו בדירה והם הותירו אותו, בגילו המבוגר, חסר כל. הוא הבהיר שאינו יודע קרוא וכתוב ונתן בהם אמון מלא, אך נפל קורבן ל"תרגיל" מצדם. לדבריו, לאחר שקיבלו את דירתו - ניתקו איתו הנתבעים את הקשר.

הילדים טענו מנגד שהתובע גידל אותם מילדותם ושימש להם דמות אב קרובה ואהובה. הם קיימו עמו לאורך השנים קשר משפחתי קרוב, תמכו בו, טיפלו בו ודאגו לכל מחסורו. אחת הבנות טיפלה בו יותר מכולם ולכן הוא החליט להעניק לה מחצית מהנכס ואת היתרה לכל השאר.

לדבריהם, כשהכיר את בת זוגו החדשה הם ברכו על הקשר, אך במהרה התברר להם שהיא חפצה אך ורק בכספו ורכושו, והתובע אף סיפר להם שהיא מנסה להשתלט על דירתו. לדבריהם, בשל התנהגותה כלפיו הוא ביקש ביוזמתו להעביר את הדירה אליהם עוד בחייו, לאחר שהבין שבאופן זה יבטיח שהדירה לא תיפול לידיה. הם הדגישו כי ההסכם מקנה לתובע זכות מגורים בדירה כל חייו וגם את האפשרות להשכיר אותה ולקבל דמי השכירות.

ואכן, השופטת שרון גלר דחתה את טענות האב. היא ציינה שהתרשמה שהוא חתם על ההסכם מתוך מודעות ורצון חופשי, ומסקנה זו נובעת גם מחוות הדעת הגריאטרית. זאת ועוד, טענות התובע להטעיה וניצול אינן מבוססות ועומדות בסתירה ליתר העדויות.

בפסק הדין צוין שכשמדובר בנכס מקרקעין, מהרגע בו המתנה הושלמה ברישום נותן המתנה אינו יכול לחזור בו ללא הסכמת המקבל. במקרה זה, התובע לא הוכיח שמסר לנתבעים או לעורך הדין שערך את ההסכם הודעה על רצונו לבטל את הסכם המתנה לפני העברת רישום הזכויות, ובנסיבות אלה הוא לא יכול לחזור בו.

לפיכך דחתה השופטת את התביעה וחייבה את האב החורג בהוצאות בסך 25 אלף שקל.