הוכיחו שהשטח נרכש כדין אף שחלפו 40 שנה

הסכם מכר, אישור תשלום מס, ייפוי כוח ועדויות מהימנות הביאו לקבלת תביעה לפסק דין הצהרתי לבעלות בחלקה שנרכשה בשנות ה-70

עו"ד אלישיב ברקוביץ | פסקדיןפורסם: 05.11.19 , 15:30

בית המשפט המחוזי בנצרת הורה לאחרונה על רישום חלקה של 2.5 דונם במועצה המקומית בועיינה-נוג'ידאת על שם יורשיו של אדם שרכש אותה ב-1978 ושותפו לעסקה. השופטת אילונה לינדנשטראוס קבעה כי הסכם המכר, אישור תשלומי מסים, רישום הערת אזהרה וייפוי כוח בלתי חוזר שעליו חתום המוכר מעידים בבירור על קיומה של העסקה ועל תשלום התמורה. נפסק כי אף שבמשך שנים לא נעשו פעולות לרישום הזכויות בטאבו – יורשי המנוח ושותפו מסרו הסברים הגיוניים לעיכוב וזכאים להירשם כבעלים.

התביעה הוגשה בשנה שעברה, לאחר שיורשיו של המנוח ושותפו הבחינו כי משפחתו של המוכר החלה להשתלט על הקרקע תוך הכחשת קיומה של עסקת המכר. התובעים הציגו בבית המשפט הסכם מכר שעליו חתום המוכר המנוח, ייפוי כוח שהסמיך עורך דין לפעול לביצוע ההסכם, דיווח לרשות המס על העסקה ואישורים על תשלום המיסים, וכן הערת אזהרה שנרשמה לטובת המנוח ושותפו.

חוק ונדלן

שילמו 2.3 מיליון ש', וקיבלו דירה של 3.5 מיליון

עו"ד נעמי גרטופסקי | פסקדין

הרוכשים קנו דירת גג 150 מ"ר בפרויקט באשקלון, לפני שהיזמיות שינו את תוכניות הבנייה והרחיבו את הנכס. ביהמ"ש קבע שהם עדיין יקבלו את הדירה

שילמו 2.3 מיליון ש', וקיבלו דירה של 3.5 מיליון

הנתבעים – ילדי המוכר ואלמנתו – הגיבו בתחילה בהכחשת העסקה וטענו שהמנוח לא מכר את החלקה האמורה ולא ברור כיצד נרשמה הערת אזהרה. כדי לתמוך בטיעון זה הם ציינו כי בטפסי רשויות המס נכתב שטח חלקה שונה לחלוטין משטחה בפועל.

לאחר מכן הם שינו את גרסתם והודו בקיומו של הסכם המכר, אך טענו כי העסקה בוטלה משום שהרוכשים לא שילמו את התמורה. הם הוסיפו כי התובעים למעשה ויתרו על הקרקע כיוון שבמשך 40 שנה הזניחו אותה ולא רשמו את זכויותיהם.

השופטת אילונה לינדנשטראוס קבעה כי מעבר לכך שגרסת הנתבעים לא הייתה עקבית וסתרה את עצמה, הם גם לא הביאו כל ראיה שתתמוך בטענותיהם. לעומתם, עדויות התובעים היו מהימנות ואמינות, וגרסתם גובתה במסמכים מהותיים ביותר.

לגבי טענת הנתבעים בדבר הרישום השגוי של גודל החלקה קבעה השופטת שמדובר בטעות קולמוס בלבד. זאת לנוכח העובדה שמיסוי מקרקעין אישר שהחלקה הספציפית שלה טענו התובעים נמכרה בהתאם לתנאי הסכם המכר, ובנוסף בדיווח לרשויות הופיע מספר שטר הבעלות של המוכר בחלקה. מכאן, שהתובעים הוכיחו את קיומה של העסקה.

בהמשך דחתה השופטת את הטענה בדבר אי-תשלום התמורה, הסותרת את תוכנו של ייפוי הכוח שבו אישר המוכר המנוח שקיבל את התשלום המלא עבור החלקה. אם לא די בכך, השופטת זקפה לרעת הנתבעים את העובדה שבמשך 40 שנה לא תבעו לבטל את ההסכם עקב היעדר תמורה.

היא לא מצאה לנכון לדחות את התביעה בשל השיהוי רב השנים בהעברת הזכויות. בעניין זה קיבלה את הסברם של התובעים כי לא עיבדו את החלקה משום שהיא סלעית, וכי הרוכש המנוח לא טיפל בהעברת הזכויות עקב העלויות הגבוהות הכרוכות בכך. בתוך כך ציינה כי הבעלות אמנם לא הועברה אך התובעים רשמו הערת אזהרה.

לפיכך נקבע שיורשי הרוכש ושותפו הוכיחו את בעלותם בחלקה וזכאים להירשם כבעליה בלשכת רישום המקרקעין. הנתבעים חויבו בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד של 15 אלף שקל.