זוג חויב לקיים הסכם ממון שנחתם למראית עין

גבר ואישה חתמו על הסכם שלפיו דירתם שייכת רק לאישה, וזאת על מנת להרחיק אותה מנושים שלו. כשהתגרשו, הסוגייה הגיעה לבית המשפט

עו"ד שוקרי פקס | פסקדיןפורסם: 02.01.20 , 20:08

בית המשפט לענייני משפחה באשדוד הכריע לאחרונה בתביעות הדדיות בין בני זוג לשעבר, שנגעו בעיקרן לגורלה של דירת מגורים: השופטת עפרה גיא סברה כי השניים חתמו על הסכם ממון למראית עין בלבד, אך יחד עם זאת הדירה כולה תישאר בידי האישה, מאחר שהבעל "התבסס" על ההסכם בהליכי פשיטת רגל שלו, כשטען שאין לו כל בעלות בדירה.

האישה עלתה ארצה ב-1992. היא החלה לעבוד אצל בן זוגה לעתיד בחברת הסעות שלו, ולאחר זמן מה נפרדה מבעלה דאז והחלה לחיות עם הנתבע. ב-2001 הם ערכו הסכם ממון שבמסגרתו נרשם שלגבר לא יהיו זכויות כלשהן בדירה שרכשה האישה ב-1997. ב-2004 הוא הוכרז כפושט רגל. ב-2006 הם נישאו (עד אז, לפי קביעת השופטת, נחשבו "ידועים בציבור"). ב-2014 הם נפרדו והאישה מסרה מסמכי גירושין.

דיני משפחה

ניסה להימנע מתשלום מס – והסתבך עם גרושתו

עו"ד נטלי יורובסקי | פסקדין

גבר רכש 2 דירות מכספי ירושה, ורשם אחת מהן על אשתו. לאחר הפרידה היא טענה שהדירה ניתנה לה במתנה. מה נקבע בבית המשפט?

ניסה להימנע מתשלום מס – והסתבך עם גרושתו

בתביעתה היא ביקשה להסתמך על כך שהדירה נרכשה לפני הנישואים (אף שחיו יחד), והיא שילמה לבד את המשכנתא לאורך השנים. לדבריה, הסכם הממון קבע מפורשות שהדירה לא "תאוזן" ביניהם.

בן הזוג הגיש תביעה משלו שבה ביקש להצהיר שהדירה משותפת. טענתו המרכזית הייתה שהאישה ניצלה את מצבו הרפואי והכלכלי, והטעתה אותו כששכנעה אותו לחתום על הסכם ממון "למראית עין", כשאמרה לו שהמטרה היא להרחיק את הדירה מנושיו.

השופטת גיא הבהירה שגרסת האישה, שלפיה הסכום הראשוני לרכישת הדירה (10% ממחירה) שולם על ידה, נסתרה בעדותה בבית המשפט. כמו כן, לא ניתן הסבר לכך שבנו של בן הזוג חתום כערב על המשכנתה. באשר לתשלומי המשכנתה, השופטת הפנתה לכך שהתובעת עצמה העידה בשלב מסוים שהם שולמו מהחשבון המשותף.

"האישה התחמקה מלהתייחס לעובדה שגם האיש הפקיד כספים לחשבון וסברה כי די בהיותה כרשומה כבעלת החשבון לקבוע כי המדובר בחשבון השייך לה בלבד", נכתב בפסק הדין. "המדובר ברישום שאין לו כל נפקות, מקום בו נהגו הצדדים לפיו עסקינן בחשבון משותף". במצב זה, ובהיותם "ידועים בציבור" באותה תקופה, נקבע שבדירה הייתה "כוונת שיתוף" מצד האישה.

השופטת קבעה כי גם הבעל הציג גרסה לא אמינה, לאחר ששוכנעה כי שניהם פעלו במשותף על מנת להרחיק את הדירה מנושיו, וכי אין הסבר אחר להחלטתם לערוך הסכם הממון ב-2001 (סמוך להליכי פשיטת רגל), ולא מיד עם רכישת הדירה (1997).

אלא שלמרות זאת, הוסיפה, אין להיענות לבקשת בן הזוג, וזאת מתוך שיקולי מדיניות משפטית, שכן האיש כבר השתמש בהסכם הממון בהליך פשיטת רגל כשהצהיר שאין בבעלותו נכסים. לפי השופטת, אין לאפשר לו לטעון כעת טענה הפוכה.

"בית משפט לא ייתן ידו לפגיעה באינטרס הציבורי ולא יבטל הסכמים הפוגעים באינטרס זה", כתבה. "אמנם, בסופו של יום, האישה נותרת עם הדירה כולה, על אף שהייתה שותפה למהלך והוא נעשה בידיעתה... האינטרס הציבורי שלא לאפשר ביטולם של הסכמים הפוגעים בציבור כולו, גובר על זכייתה של האישה ולכן לא מצאתי לשנות התוצאה". לפיכך תביעת האישה בנוגע לדירה התקבלה.